בדווים (בערבית "יושבי מדבר"), כינויים של השבטים הנודדים במדבריות המזרח התיכון וצפון אפריקה, חצי האי ערב, מדבר סהרה, ירדן, סוריה, עירק, מצרים, סודן וישראל. בחפשם שדות מרעה, הם נודדים ברחבי המדבריות - באזורים קבועים בעיקרם - וחיים באוהלים. מקור השם בדווי במילה הערבית בַּדִיָה, שפירושה מדבר.
הניידות של החברה הבדווית השפיעה על אורחות חייהם של הבדווים ועל ותרבותם, על עצמאותם והיעדר תלות במסגרות לאומיות או בשלטון; התכונות הראשיות המייחדות את החברה הבדווית הן ליכוד שבטי ומשפחתי, הכנסת אורחים (שיסודה בכורח של עזרה הדדית בתנאי המדבר הקשים) ומשפט שבטי המושתת על גאולת הדם (שהיה מיסודותיו של ליכוד השבט).
עיקר פרנסתם של הבדווים הגיעה בעבר מגידול צאן וגמלים, שסיפקו להם...
