החלטת מועצת הביטחון של האו"ם
338 התקבלה ב-22 באוקטובר 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים.
ההחלטה קראה לסיום כל פעילות צבאית לא יאוחר מ-12 שעות מאז קבלת ההחלטה, וקבעה כי על הצדדים להישאר בעמדות שבהן הם מחזיקים באותה עת.
מיד עם כניסת הפסקת האש לתוקף, קובעת ההחלטה, יחלו הצדדים בביצוע החלטה 242
של מועצת הביטחון, על כל חלקיה. על פי ההחלטה, ייפתח מיד משא ומתן בין הצדדים, שמטרתו להשיג שלום צודק ובר-קיימא במזרח התיכון.
בפועל, הפסקת האש לא נכנסה לתוקפה לאלתר, וישראל המשיכה לפעול עד שכיתרה את העיר סואץ ואת הארמיה השלישית המצרית. הלחימה נמשכה גם ברמת הגולן. לפיכך קיבלה מועצת הביטחון, עוד באותו יום, את החלטתה מס' 339, ששבה וקראה להפסקת אש. בפועל, הלחימה נפסקה ב-24 באוקטובר.
על בסיס החלטה 338 כונסה בז'נווה ועידה שהשתתפו בה נציגי ארצות הברית, ברית המועצות, מצרים וישראל (סוריה החרימה את הוועידה). ועידה זו התפזרה אחרי ישיבה אחת בלבד, אבל משמעות השתתפותן של ישראל ומצרים היתה למעשה קבלת החלטת האו"ם 338, המגלמת בתוכה גם את החלטה 242. החלטות אלה אושרו על ידי ישראל גם בהסכמי קמפ דייוויד,
בהסכמי השלום עם מצרים וירדן ובהסכמי אוסלו.
הדפס
