בודהיזם, דרך חיים או שיטה דתית-אתית (בלי התייחסות ספציפית לאלוהותם) שקמה בהודו והתפשטה ברחבי אסיה.
מייסדה היה בודהא,
שקבע את עיקריה לאחר שנגלו לו - מתוך הארה - ארבע אמיתות:
- עובדת הכאב
- סיבת הכאב (שאיפה להנאה מן הדברים המוחשיים)
- הפסקת הכאב (באמצעות ביטולה של כל תשוקה)
- הדרך האצילית לסיום הכאב, שמרכיביה הם: דעה נכונה, החלטה נכונה, דיבור נכון, התנהגות נכונה, פרנסה נכונה, מאמץ נכון, התבוננות נכונה והתרכזות נכונה. מי שמאמץ את הדרך מגיע לנירוונה,
מצב שבו הוא מנער מעצמו כל תאווה ותשוקה להנאות העולם הזה.
כתבי הקודש של הבודהיזם נחלקים ל-3 מדורים: וינאיה ("משמעת"), שבה נמנים חוקי החיים והדברים האסורים;
| ערך נוסף |
|
| בודהא |
|
תוארו של גאוטמה סידהרטה (Gautama Siddhartha), מייסד הבודהיזם. מסנסקריט, "מי שהתעורר". |
| אל הערך המלא - לחצו כאן |
|
|
|
סוטה (ה"תורה"), שבה מובאים פירוש בודהא ותלמידיו לעיקרי הבודהיזם, ואבהידהמה ("התורה הנוספת"), שבה נאספו דעותיהם של בני אסכולות מאוחרות. כתבי הקודש כתובים בשפות פָּלִי (בשרי-לנקה) וסנסקריט.
מייסד הבודהיזם. פסל בודהא בתאילנד (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
בדומה לכל הדתות של הודו,
יש בבודהיזם שני עיקרי אמונה חשובים: לידה מחדש - שובה של נפש המת לעולם בצורות חיים שונות, שבהן מקבל האדם שכר על מעשיו הטובים או נענש על חטאיו; וקַרְמָה - האמונה בשכר ועונש. מטרת הדרך האצילית היא לשבור את שלשלת הקרמה עם השגת הנירוונה ולהשתחרר מעבותות הגוף. נוסף על הדרך הפשוטה, שלפיה כל מאמין משתדל להגיע לנירוונה, התפתחה לפני כ-2,000 שנה "דרך עליונה", שבה האדם מצווה לחנך את עצמו להידמות לבודהא ולעזור לאחרים להגיע לנירוונה. דרך זו קרויה "מָהָיָינה", וההולך בה נקרא "בּוֹדהִיסַטְוָוה".
עיקר כוחו של הבודהיזם במוסריות, בסובלנות ובתפיסת אחדותה של האנושות, ובעצם אחדות החיים כולם. הבודהיזם השפיע בהודו השפעה רבה על ההינדואיזם,
עד שכמעט נבלע בתוכו. מהודו התפשט לארצות אחרות באסיה הדרומית והמזרחית, ובחלקן דחק את רגלי הדתות המקומיות. מוקדיו מצויים במנזרים.
נזירים בודהיסטים בפגודת שוודגון, מיאנמאר (צילום: רויטרס)
במהלך הדורות התפתחו זרמים ואסכולות בבודהיזם, במיוחד הזן
שהגיע ליפן דרך
סין ונפוץ
שם במאה ה-12. במאה ה-20 גברה ההתעניינות בבודהיזם בעולם המערבי. אומדים את מספר הבודהיסטים בעולם ב-356,000,000 נפש (נכון ל-1999), רוב רובם באסיה.
חגים ומועדים בבודהיזם
גילוייו השונים של בודהא נחוגים באופנים שונים ובמועדים שונים בארצות הבודהיזם: יש גם חגים וחגיגות לאלים מקומיים ומועדים לאומיים או אזוריים. להלן החגים המרכזיים בבודהיזם (המועדים הבודהיסטים נקבעים על פי שנת הירח וזמנם משתנה בהשוואה ללוח הגריגוריאני, ועל כן ציון החודש הגריגוריאני שלהלן הוא כללי בלבד).
מועדי בודהא – בבודהיזם של ארצות דרום מזרח אסיה נחוגים שלושה מאורעות בתור חג אחד, ביום הירח המלא של חודש הירח השישי (אפריל):
הולדת בודהא – חג הפרחים. לכבוד הולדתו של בודהא מקשטים את פסליו בפרחים ומתזים עליו משקאות.
ההארה – לציון הגעתו של בודהא להארה (בבודהיזם היפני – חג לעצמו).
מות בודהא – כניסתו הסופית של בודהא לנירוונה (בבודהיזם היפני – חג לעצמו).
חג היבולים החדשים – טעימת ביכורי האורז (אפריל-מאי).
חג האסיף – בחודש הירח השמיני, מגישים למקדשי בודהא צלוחיות אורז וחלב ומקיימים טקסי הצגה של קטעים מחייו (מאי).
חגי הגשם (ואסה) - חג ראשיתה של עונת הגשם (יולי-אוגוסט), ולאחר מכן חג חג סיומה של עונת הגשם (אוקטובר). נחוגים בשמחה ובמתן תשורות לנזירים. חגי הגשם רווחים בבורמה, קמבודיה, תאילנד ולאוס.
ראש השנה – נחוג בחודש השני של סיום שמש החורף (אוקטובר-נובמבר). ביפן נחוג בטקסי קיסרים מפוארים, תהלוכות, טקסים במקדשים ומתנות לנזירים.
ימי אולמבנה – יום כל הנשמות. חג אופייני לבודהיזם ביפן ובסין. זהו יום זיכרון למתים, ושחרור נשמותיהם של ההרוגים שלא הגיעו לשלווה ושילוחם אל השמים. במקדשים עורכים את טקסי שחרור הנשמות (טקסי הפרטה), מדליקים אהילי נייר (למפיונים) ומחלקים פירות. הנזירים שרים מזמורי קודש, עורכים תהלוכות שבראשן נישא פסל בודהא וטקסים באתרי קודש.
נזירים בודהיסטים נושאים תפילה לקורבנות הצונמי (צילום: איי פי)
ימי האופוסתה – חגיגות חודשיות בימי הירח החדש, הירח המלא וברבעי הירח. עורכים ביקורים במנזרים, מגישים פרחים לפסלי בודהא ומקפידים על צווי בודהא הקפדה יתירה.
חגי הסקו – נחגגים כל חודש אי זוגי, ביניהם – חג ראש השנה, חג הבת, חג הבן וחגי כוכבים.
הדפס
