כלורופלסט (נקרא גם כלורופלסטיד), אברון בתא
הצמח שבו מתרחשת פוטוסינתזה:
פלסטידה (אברון בתא הצמח) פוטוסינתטית בתאים של צמחים.
לרוב צורתו דמוית עדשה, אך במיני אצות
מסוימים קיימים כלורופלסטים בעלי צורות שונות ומגוונות.
מבנה הכלורופלסט
הכלורופלסט עטוף בקרומית
(ממברנה) כפולה, ובתוכה תמיסה צלולה הנקראת סְטְרוֹמָה. בתוך הסטרומה יש מערכות קרומיות (תִילָקוֹאִידִים) הבנויות בצורת שקיות שטוחות שמסודרות זו על גבי זו. קבוצת תילקואידים שמסודרים בצפיפות נקראת גְרָנוּם (ברבים: גרנה). על גבי קרומיות התילקואידים נמצאים הצבענים
הפוטוסינתטיים - כלורופילים
וקרוטנואידים.
הכלורופיל מעניק לצמחים את צבעם הירוק.
השלב הראשון של הפוטוסינתזה, ריאקציית האור,
מתרחש במערכות-אור על-גבי התילקואידים. מערכת-אור היא יחידת מבנה של צבענים פוטוסינתטיים ששקועה בתוך קרומית התילקואיד. במערכות אלה מותמרת (הופכת) אנרגיית
האור לאנרגיה כימית
על-ידי ייצור של מולקולות עתירות-אנרגיה (נאדפ"ה
ואט"פ).
בסטרומה של הכלורופלסט מתרחש השלב השני של הפוטוסינתזה - קיבוע הפחמן.
בשלב זה נוצרות פחמימות
על-ידי חיזור
של פחמן דו-חמצני,
תוך שימוש במולקולות המיוצרות בריאקציית האור. כמו כן נמצאים בסטרומה גרגרי עמילן,
שהם התוצר הסופי של הפוטוסינתזה.
הכלורופלסט נע לאורך דפנות התא הצמחי בצורה פסיבית, כחלק מזרימת הציטופלסמה
בתא. בדרך שעדיין אינה מובנת היטב, תנוחת הכלורופלסטים בתא היא כזו שזווית הפגיעה של האור בכלורופלסט השטוח תהיה מיטבית בדרך כלל.
לכלורופלסט, בדומה למיטוכונדריה,
יש דנ"א
עצמאי, ולרוב חלוקתו אינה קשורה לחלוקת התא,
אך במקרים מסוימים חלוקת הכלורופלסט כפופה לבקרת הגרעין.
הדנ"א של הכלורופלסט הוא טבעתי. תכונה זו, ותכונות נוספות (גודל הריבוזומים
למשל), מאששות את התיאוריה האנדוסימביוטית
שלפיה מקור הכלורופלסטים, כמו גם פלסטידות אחרות בתאים אווקריוטיים,
הוא ביצורים פרוקריוטיים
שנבלעו על-ידי תא האם והפכו בהדרגה לאברונים.
מאז ואילך, התלות בין האברונים והתא מוחלטת, ואין אפשרות לקיום האחד ללא השני.
הכלורופלסט הוא החשוב מתוך קבוצה של שלושה אברונים דומים, הקרויים פלסטידות (plastids). השניים האחרים הם הכרומופלסט (chromoplast), המכיל אף הוא כלורופיל, והלויקופלסט (leocoplast) חסר הצבע, הקרוי גם עמילופלסט.
הדפס
