בופור

מבצר הבופור ואפיק הליטני (משמאל), 1939

מבצר הבופור ממוקם בראש גבעה תלולה החולשת על הדרך מדמשק לצידון ועל המעבר הקל ביותר לחציית נהר הליטני. בשל מיקומו, הפך הבופור לנכס אסטרטגי עבור הכוחות הצבאיים השונים שפעלו בלבנון לאורך ההיסטוריה. בין השנים 1982 - 2000 ישב צה"ל במבצר, שהפך עבור רבים סמל לנוכחות צה"ל בדרום לבנון.

מבצר הבופור, שנקרא גם קלעת אל-שקיף בערבית, נבנה על ידי הצלבנים ב-1139, לאחר מסע הצלב ה-1. ידוע כי הצלבנים החזיקו במבצר, מלבד כוחות צבא, גם בית משפט ומכאן ניתן להסיק שהמבצר שימש כמרכז שלטוני עבור האזור כולו. לאחר נצחונו של צָלַאח אַד-דִין בקרב קרני חיטים (1187), שרד המבצר כנקודת אחיזה צלבנית עד 1192, אז נכבש על ידי המוסלמים.

לאחר מותו של אַד-דִין, ירש את המבצר פחר אל-דין איאס ג'יהאריכס, מצביא ממלוכי שלחם לצידו של אד-דין. ב-1241 חתם מנהיג הצלבנים, תיבו הרוזן משַמְפֵן, על ברית עם אלנאצר דאוד שליט דמשק, נגד אלמאליכ איוב שליט מצרים. במסגרת ההסכם, חזר הבופור לידי הצלבנים. למרות ההסכם, נאלצו הצלבנים לכבוש את המוצב מידי מפקדו, שסרב למסרו להם.

במהלך מסע כיבושיו של המצביא הממלוכי בַיְיבִרַס ה-1, בשנים 1266 - 1268, נכבש המוצב וחזר לידיים מוסלמיות. בשנת 1518, כבשוהו העות'מאנים, כשעשו את דרכם מדמשק לקהיר על מנת להכחיד את האימפריה הממלוכית. תחת השלטון העות'מני, הוכר קלעת אל-שקיף כמחוז בנפת צפת, שנכללה בפלך דמשק של האימפריה. הבופור חזר לשמש כמרכז שלטוני עד לרפורמה הביורוקרטית של המאה ה-18, במסגרתה הוכפף האזור לנפת אש-שוף של פלך צידון.

מבצר הבופור לאחר כיבושו בידי צה"ל, יוני 1982 (צילום: בטאון חיל-האוויר)

אחרי מלחמת העולם ה-1, נכלל הבופור בתחום שלטונה המנדטורי של צרפת, במסגרת הסכם סַייקס-פִּיקוׁ. ב-1943, קמה מדינת לבנון העצמאית והבופור נכלל בשטחה. ב-1970, לאחר אירועי ספטמבר השחור בירדן, החלו לזרום פעילים של ארגון אש"ף ללבנון. כעבור זמן קצר החלו פעילי אש"ף לאייש את מבצר הבופור והשתמשו בו כבסיס לירי קטיושות לעבר ישובים בצפון מדינת ישראל.  

ב-6 ביוני 1982, יצאה מדינת ישראל למבצע "שלום הגליל". במסגרת מבצע נרחב זה, ביקשה ישראל למגר את בסיסי אש"ף בדרום לבנון. ביומו הראשון של המבצע, תקפה סיירת חטיבת גולני את המבצר וכבשה אותו לאחר קרב קשה. בקרב נהרגו 6 חיילי צה"ל, ביניהם מפקד הכוח, רס"ן גוני הרניק. הבופור נחשב ליעד הקשה ביותר לכיבוש בדרום לבנון ולאחר כיבושו הפך סמל לאחיזת צה"ל בדרום לבנון.

מנחם בגין מבקר במבצר הבופור מספר שעות לאחר שנכבש ע"י חיילי צה"ל במבצע שלום הגליל, 1982 (צילום: דובר צה"ל)

בשנים שלאחר מכן אויש המוצב על ידי כוחות צד"ל וצה"ל, עד לנסיגת צה"ל מלבנון ב-2000. צה"ל השתמש בשרידי המבנה הצלבני כבסיס לבנייתו של מוצב מודרני. מיגונים רבים הוספו לאורך השנים, על מנת למנוע פגיעה של טילים ופגזי מרגמה בחיי החיילים שחיו במוצב חודשים ולעיתים שנים.

ב-4 בפברואר 1997, נהרגו כמה עשרות לוחמים בדרכם אל המוצב, כאשר המסוק בו טסו התרסק ליד המושב שאר-ישוב. התאונה זכתה לכינוי "אסון המסוקים" והאבידות הכבדות שהסבה לחברה הישראלית תרמו להחלטה לסגת מדרום לבנון. עוד לוחמים רבים של צה"ל נהרגו בהיתקלויות מחוץ למוצב ומירי לתוכו לאורך שנות שהותו של צה"ל בדרום לבנון. ימיו האחרונים של צה"ל במוצב הבופור, הונצחו בספר "אם יש גן עדן" של רון לשם. על פי הספר הופק הסרט "בופור", שזכה בפרס דב הכסף בפסטיבל ברלין בשנת 2007 והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנה זו.