חורחה לואיס בורחס

נולד בבואנוס-איירס, בנו של מורה. מינקות למד לדבר גם אנגלית (מפי סבתו שהייתה דוברת השפה) וגם ספרדית. בגיל חמש-עשרה נשלח לז'נבה כדי להשלים את חוק לימודיו. לאחר שנחשף במשך שנים מספר לתרבות האירופית, חזר לעיר הולדתו בשנת 1921 ובה נשאר כל חייו.

בשנות השלושים, כתוצאה מפגיעה בראשו, החל לאבד את ראייתו. למרות עוורונו, עבד עד לשנת 1973 כמנהל הספריה הלאומית של בואנוס-איירס. בשנת 1955 החל גם ללמד אנגלית באוניברסיטה של העיר. מפאת מוגבלותו, את מרבית יצירותיו נאלץ להכתיב לאמו, עימה התגורר עד יום מותה, או למזכירות ששכר לצורך זה.

בורחס הושפע מרפאל קנסינוס-אסנס, מייסד ה"אולטראיזם", ועמד בראש תנועה ספרותית זו בארגנטינה. עד 1930 חיבר בעיקר שירים. אח"כ הצטיין בחיבור סיפורים קצרים דמיוניים שנושאיהם שאובים ממסורות שונות, פילוסופיות ודתיות, וניכרת בהם השפעת מלחמת העולם השנייה ומשטרו הרודני של חואן פרון, שבורחס היה מתומכיו. מקום מרכזי תופסים ביצירתו מוטיבים הקשורים במבוכים, מראות וספרים.

בכתיבתו הירבה להשתמש בשמות, בדמויות ובנושאים יהודיים, וב-1967 פרסם שני שירי תהילה למדינת ישראל. ב-1961 זכה בפרס המו"לים הבינלאומי וב-1971 הוענק לו פרס ירושלים לספרות.

מספריו הידועים ביותר: "בדיונות" (1944), "האלף" (1949), "המוות והמצפן" (1951), "שירת הגאוצ'ואים" (1960) ו"הדו"ח של ד"ר ברודי" (1970); חלקם תורגמו לעברית.

לעמוד הפרוייקט - לחצו כאן