סוֹבִּיבּוֹר, מחנה ריכוז והשמדה במזרח פולין, אחד משלושת המחנות בהם נרצחו יהודי פולין ב"מבצע ריינהרד".
עד 1943 הושמדו בו כ-250,000 בני אדם (מרביתם יהודי פולין). באוקטובר 1943 פרץ מרד של אסירי המחנה, במהלכו נמלטו כ-300 אסירים. רק 50 מתוכם שרדו עד תום המלחמה.
מחנות ריכוז והשמדה באירופה (להרחבה - לחצו על שם המחנה)
סוביבור הוקם על-ידי הנאצים ב-1942.
המחנה חולק לשלושה חלקים: האזור הראשון היה אזור המנהלת ובו רציף הרכבת, מבני המגורים של הגרמנים ושל כוחות העזר האוקראיניים, מבני המגורים של אלף האסירים שהועסקו בעבודות המחנה ובתי המלאכה בהם עבדו. האזור השני היה אזור הקבלה, לשם הוכנסו הקורבנות ומשם נלקחו בגדיהם ורכושם. האזור השלישי היה אזור ההשמדה ובו ששת תאי הגזים, הבורות לקבורת הגופות וצריף מגורים ל-200-300 האסירים שהעסקו בעקירת שיני הזהב מהגופות ובקבורתן.
הקורבנות הגיעו ברכבות, ונאמר להם שעליהם להתקלח בטרם ימשיכו בדרכם למחנות העבודה. תאי הגזים הוסוו כמקלחות, והופעלו בחד-תחמוצת הפחמן ממנוע שלצדם. במאי-יולי 1942 נרצחו בסוסיבור 90,000 - 100,000 אלף יהודים מפולין, צ'כוסלובקיה, גרמניה ואוסטריה. באוקטובר 1942, לאחר סיום שיפוץ מסילת הברזל, חודשו הגירושים לסוביבור, ועד יוני 1943 נרצחו בו 70,000 - 80,000 יהודים מלובלין וממזרח גליציה, ו-145,000 - 150,000 מה"גנרל גוברנמן" ("ממשל הכללי" בפולין). עד ספטמבר 1943 נרצחו בסוביבור 25,000 יהודים מסלובקיה, 4,000 יהודים מצרפת, 35,000 יהודים מהולנד ו-14,000 יהודים מנציבות הרייך אוסטלנד. בסך הכול נרצחו בסוביבור 250,000 יהודים.
ביולי-אוגוסט 1943 התארגנה במחנה מחתרת בקרב האסירים שהועסקו בשריפת גופות הקורבנות. ב-14 באוקטובר 1943
התקוממו האסירים וניסו להימלט אל היערות הקרובים. במהלך ההתקוממות נהרגו מספר אנשי ס"ס וכ-300 אסירים הצליחו להימלט, אך רובם נהרגו או נתפסו בימים לאחר מכן. 50 מהם שרדו עד תום המלחמה.
הגרמנים חיסלו את המחנה בסוף 1943, ונטעו במקומו יער כדי לטשטש את עקבות מעשיהם בו. כיום נמצאת באתר המחנה אנדרטה. רק 11 מאנשי סגל המחנה הועמדו לדין לאחר המלחמה.
מתוך זכרונותיו של דב פרייברג, ניצול מהמחנה: "המשלוחים היו בעיקר ממזרח פולין, חלקם ממקומות שבעבר כבר הובאו משם יהודים; נראה שעכשיו הובאו הנותרים. התנהגות אנשי המשלוחים המחודשים היתה שונה. היה אפשר להיווכח, שהאנשים יודעים למה הם הולכים, או לפחות חוששים מפני הגרוע ביותר.... אנשי המשלוחים החדשים לא שאלו עוד אם המים חמים; הם שאלו כמה זמן זה נמשך, ואם המוות מכאיב. אנשים התפללו לפני המוות, היו שצעקו 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד!' היו שצעקו 'ספרו לעולם מה הגרמנים עושים! נקמו!'" ("שריד מסוביבור", עמ' 181 - 182).
מתוך "לקסיקון השואה", מאת איתמר לוין, הוצאת "ידיעות אחרונות" (2005)