 | | חיים נחמן ביאליק | | |  | ביאליק (1923) צילום: זולטן קלוגר, לע"מ
| | |  |  | קברו של ביאליק בבית הקברות "טרומפלדור" בתל אביב צילום: גבי מנשה
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | חיים נחמן ביאליק
Haim Nahman Bialik
מידע נוסף
חיים נחמן ביאליק (1873 - 1934), משורר, סופר, מתרגם ומחדש עברי, מגדולי היוצרים העבריים בתקופת תחיית התרבות העברית. נודע לא רק בשל טיבה הסגולי של שירתו, אלא גם בשל מגוון סוגי השירים שחיבר ומשום שבחלק מיצירותיו עסק בחוויות לאומיות והגיב על אירועי תקופתו.
שנת הולדתו של ביאליק היתה שנויה במחלוקת זמן רב; הוא עצמו לא ידע לומר אם נולד בעשרה בטבת בשנת תרל"ג או בשנת תרל"ד. אולם לאחרונה נמצא רישום הולדתו בפנקסי העירייה של ז'יטומיר, והוברר סופית שהשנה היתה תרל"ג, 1873. מכל מקום, הוא נולד באוקראינה, בכפר ראדי הסמוך לז'יטומיר. בהיותו בן 6 עקרו הוריו לז'יטומיר, ושם פתח אביו בית מרזח וניהלו עד יום מותו. פרק זה בחייו וחוויית ההתייתמות הטביעו את חותמם בכמה מיצירותיו, בהן "שירתי" ומחזור השירים "יתמות". לאחר מות אביו עבר להתגורר בבית סבו, ומקץ כ-10 שנים החל ללמוד בישיבת וולוז'ין. בעת לימודיו בישיבה כתב את שיריו הראשונים, בעברית.
סרטון הסבר לקטנים וגם לגדולים מתוך אתר בריינפופ ישראל
מאודסה שב ביאליק לבית סבו שבז'יטומיר. ב-1893 נישא, ובשלוש השנים שלאחר מכן ישב ביערות הסמוכים לעיירה קורוסטישוב ועסק במסחר. בפרק זמן זה כתב כמה שירים חשובים - בהם "על סף בית-המדרש", "גמדי ליל", "מתי מדבר אחרונים" - והחל לכתוב את הפואמה "המתמיד", שמתארת את התמדתם המופלגת של תלמידי הישיבות.
ב-1897 החל לשמש מורה בסוסנוביץ ושם כתב את שירו "אכן חציר העם", מהמרכזיים שבשירי התוכחה שלו. הרקע לכתיבת השיר היה הלוך הרוחות ברחוב היהודי בימים שלפני הקונגרס הציוני
הראשון. בסוסנוביץ כתב בין השאר את השירים "אם יש את נפשך לדעת", "משומרים לבוקר" ו"רזי לילה" ואת סיפורו הראשון - "אריה בעל גוף", ואף החל לכתוב שירים ביידיש.
ב-1900 חזר ביאליק לאודסה, ובה חי כ-20 שנה. בראשית שהותו בעיר כתב את השירים "הלילה ארבתי", "רק קו שמש אחד", "לא זכיתי באור מן ההפקר" הנמנים על מיטב שירתו הלירית, וכמו כן תרגם את "ספר הקבצנים" מאת מנדלי מוכר ספרים
והקים את הוצאת הספרים "מוריה" (יחד עם רבניצקי, שמחה אלתר בן-ציון
ואלחנן לייב לוינסקי),
ששמה לה למטרה להוציא לאור ספרי לימוד עבריים. ב-1902 יצא לאור קובץ השירים הראשון שלו, ולאחריו פורסמו, בין השאר, שיריו "משירי החרף א'", "עם דמדומי החמה", "לבדי", והפואמה "מתי מדבר" - מהחשובות שביצירותיו.
| הידעת? |
|
| |
|
"אפלולית", "דורסני", "הווי", "זנבנב", "זקנקן", "חורשה", "טורדני", "יצוא" - כולן מלים אשר חודשו או הומצאו על-ידי ביאליק |
|
|
|
|
ב-1903 נשלח ביאליק לקישינב מטעם "הוועדה ההיסטורית היהודית", ועדה שעסקה בגביית עדויות על הפוגרום (מעשה
הטבח) ביהודי העיר. קודם שיצא לקישינב חיבר את השיר "על השחיטה" - תגובתו הראשונה על הפוגרום. מששב משליחותו כתב את הפואמה "בעיר ההריגה", ופרסומה גרם זעזוע קשה בעולם היהודי.
ב-1904 בא ביאליק לוורשה כדי לערוך את קטעי הספרות היפה בכת העת "השילוח",
ולאחר כשנה שב לאודסה. בשנים 1904 - 1908 פרסם שירים ליריים אישיים - בהם "ואם ישאל המלאך", "הכניסיני תחת כנפך" ו"הולכת את מעמי", שירי תוכחה וזעם - "אכן גם זה מוסר אלוהים", "קראו לנחשים" ו"ידעתי בליל ערפל", ופואמות - "הבריכה" ו"מגילת האש", פואמה פרוזאית שיש בה שילוב של יסודות הלקוחים מהאגדה ומהמיסטיקה היהודית. סיפורה, חורבן המקדש והגלות - מסמל את הרס נשמתו של המשורר מחד גיסא ואת ערעור האמונה הדתית של בני הדור כולו מאידך גיסא. כן פרסם את מאמרו "שירתנו הצעירה" (1907), שבו ביטא את הערכתו ליצירותיהם של כמה משוררים צעירים בני זמנו.
ב-1907 השתתף ביאליק בקונגרס הציוני ה-8 שנערך בהאג. שנה אחר-כך הופיעו קובץ שיריו השני וחלקו הראשון של "ספר האגדה" - אגדות תלמודיות ומדרשיות, ערוכות לפי נושאים, שכינס יחד עם רבניצקי. למן 1908 ואילך פרסם שירי עם, כגון "יש לי גן" ו"תרזה יפה", פרקים מסיפורו "ספיח" ואת הסיפור "מאחורי הגדר".
| ציטוט |
|
| במכתב לאישתו, מניה, לאחר ביקורו בארץ: |
|
"ערכו לי קבלת פנים גדולה, נתאספו כמה מאות ואולי אלף אנשים ודיברו ושרו, שרו ודיברו עד כדי כך שזיעה קרה כיסתה אותי". |
|
|
|
|
ב-1909 ביקר בפעם הראשונה בארץ ישראל. בשנים 1910 - 1920 פרסם את השירים "לפני ארון הספרים", "צנח לו זלזל" ו"אחד אחד ובאין רואה", את המסות "הלכה ואגדה" ו"גילוי וכיסוי בלשון" ואת תרגומי היצירות "דון קישוט" מאת סרוונטס ו"הדיבוק"
מאת אנ-סקי. כמו-כן החל לכנס יחד עם רבניצקי את שירת ימי-הביניים והקים עם הסופר שמריהו לוין
את הוצאת "דביר".
ב-1921 השתתף בקונגרס הציוני ה-12 שנערך בקרלסבד, ומשם יצא לברלין. ב-1923 יצאה לאור בברלין מהדורה של כתביו בארבעה כרכים ("מהדורת היובל"); במהדורה קובצו, זו הפעם הראשונה, כל סוגי יצירותיו.
ב-1924 השתקע לבסוף ביאליק בארץ ישראל. בארץ עסק בפעילות תרבותית וציבורית ענפה, ובין השאר כתב את השירים "לנתיבך הנעלם" ו"אמי זכרונה לברכה" ואת מחזור השירים "יתמות". ב-1933, כשמלאו לו 60 שנה, יצאה לאור מהדורה חדשה של כתביו, ולצדה "שירים ופזמונות לילדים". יום הולדתו השישים צוין בארץ ומחוצה לה. ב-1923 החל לפרסם את "אגדת שלושה וארבעה", על המלכים דוד ו
שלמה,
וב-1928 חיבר את "אלוף בצלות ואלוף שום", בדיחה עממית בחרוזים; יצירות אלה כונסו ב-1934 (סמוך למותו) בספר "ויהי היום". ביאליק מת בווינה, שאליה יצא כדי לעבור ניתוח.
את מעמדו בקרב משוררי דורו קנה הן משום התמורות שחולל בשירה העברית, והן משום ההשפעה הפואטית והרוחנית העצומה שהשפיע על דור המשוררים שבאו אחריו - יעקב פיכמן,
יעקב שטיינברג,
זלמן שניאור
ורבים אחרים אשר כונו "בני דור ביאליק".
עיקר חדשנותו ביחס לשירת חיבת ציון התבטאה בתחומי הקומפוזיציה, המטאפוריקה והרטוריקה. במרכז שירו הלירי עומדת החוויה האישית, שהיא נקודת המוצא של הכללות פסיכולוגיות או פילוסופיות. ביאליק מעצב סיטואציה מוחשית, ובאמצעות טכניקות שיריות שונות בונה בהדרגה התרחשות נפשית. השפעתו על שירת בני הדור שבאו אחריו ניכרת בעיקר באוצר המלים, בלשון הציורית, במוטיבים ובסמלים. ביאליק נחשב גדול היוצרים העבריים בדורו לא רק בשל טיבה הסגולי של שירתו, אלא גם בשל מגוון סוגי השירים שחיבר ומשום שבחלק מיצירותיו עסק בחוויות לאומיות והגיב על אירועים שהתרחשו בזמנו.
ביאליק המספר הוא ממשיכו של מנדלי מוכר ספרים במסורת הכתיבה הריאליסטית, ואולם הריאליזם שבסיפוריו משתמר רק במישור הגלוי. באמצעות טכניקות לשוניות שונות עלה בידו להרחיב את המצע הריאליסטי בסיפוריו ולהקנות להם משמעויות סמליות שונות. פעילותו התרבותית המגוונת בתחומי הכינוס, העריכה וההוצאה לאור ומעורבותו הישירה בבעיות השעה הלאומיות עשוהו לאחד המנהיגים הרוחניים המרכזיים בדורו. הוא היה חבר פעיל בוועד הלשון העברית
למן עלותו ארצה, והיה אחד מנשיאיו. כן חידש מלים רבות (בהן רשרוש, מטוס, יצוא, תגובה) והפיצן באמצעות יצירותיו, והחיה את לשון המקרא ואת לשון חכמים ("ספר האגדה").
| מידע נוסף |  | |
שיעור ספרות - מאחורי כל יצירה מתחבא יוצר, ומאחורי כל יוצר מסתתר סיפור. מסע בעקבות סיפורי חייהם של הכותבים הגדולים, בישראל ובעולם. פרוייקט באנציקלופדיה ynet
לעמוד הפרוייקט – לחצו כאן
סלב בחייו ובמותו - "באביב של שנת 1909 יצא ביאליק לביקור הראשון שלו בארץ-ישראל. מבחינת קוראיו ברוסיה ובפולין, כבר היה משורר לאומי. הוא הורגל בביקורות מרעיפות שבחים, במכתבי הערצה של קוראים, בכיבודים פומביים – אבל מה שקרה לו כאן, בארץ החמה, היפה, של ציפור השיר שלו – השאיר אותו נבוך ומבולבל, שמח ומריר בעת ובעונה אחת". כתבה מאת אריאנה מלמד באתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
ביאליק לא גר כאן יותר? - "יש בהחלט מן הטראגי בכך שכל אהבותיו של ביאליק, אלה שרצה לקשור את גורלו בגורלן ולהפוך אותן לסוד עולמו, לא אחזו את המפתח לעולם שלו. זו חידת נפש מרתקת שנותרה לא פתורה מדוע הוא בחר בנשים שלידן הוא נותר לבוש, נשים שהוא ראה אותן אך הן לא ראו אותו, כאלה שלא דברו את עולמו ושלידן הוא רצה להיות מוגן. מהבחירה הזו עולה אדם מאוד בודד, טראגי ומסובך. אגב, רק אדם מסובך עם בעיות רציניות בתחום האהבה יכול לרצות באישה שתהא לו אם ואחות, שזה בעצם לרצות כמו ילד את הלא מושג ואת האסור". חיים באר על יצירתו של ביאליק, כתבה באתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
נרגילה עם ביאליק - בבית ביאליק המשופץ יש יותר מתמונות וספרים: יש פעילויות לילדים וחפצים המעידים שאולי היה בביאליק יותר ממה שחשבנו. בואו להציץ בקן הציפור של המשורר הלאומי. כתבת וידיאו באתר ynet.
לצפייה בכתבה - לחצו כאן.
ביאליק, בובליל ומה שביניהם - הפתיחה המחודשת של בית ביאליק שוב העלתה אל פני השטח את האמירות המיוחסות למשורר הלאומי המאשימות אותו בשנאת מזרחים. המציאות, מתברר, שונה לחלוטין: ביאליק האמין בכל לבו בתרבות הספרדית ובשימור המסורת הייחודית שלה. כתבה באתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
הגדר הטובה - הגליון החדש של "מסמרים", שנע סביב "מאחורי הגדר" של ביאליק, מצליח להחיות את התשתית החוויתית שביאליק ניסח כל כך חזק: כולנו רדופי גדרות. כתבה באתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
