פוסיידון

פוסיידון (נפטון) והקלשון (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

שתי מסורות שונות מספרות על הולדת פוסיידון. אביו קרונוס נהג לבלוע כל צאצא שנולד לו, בשל נבואה שבישרה כי אחד מילידיו עתיד להדיחו. לפי אחת האגדות, קרונוס בלע את כל ילדיו (וביניהם את פוסיידון) מלבד האחרון, זאוס, שאכן הנהיג בסופו של דבר את מרד האלים נגדו. אך לפי מסורת אחרת, שסופרה בארקדיה, ריאה הגישה לקרונוס סייח במקום הרך הנולד פוסיידון; קרונוס בלע את הסייח, ואילו את פוסיידון מסרה ריאה להשגחת האוקיינידה (בת אוקיינוס) קָפִירָה והטֶלכינים, בניו של אל הים פונטוס. לימים הצטרף פוסיידון לזאוס בשחרור אחיו ואחיותיו האחרים מבטנו של קרונוס ובמרד נגדו. בני קרונוס הדיחו את אביהם ואת שאר הטיטנים וכלאו אותם בטרטרוס (חלק מהשאול), ופוסיידון בנה חומת נחושת סביבו.

אחרי הצלחת המרד, פוסיידון, עם אחיו זאוס והדס, הפילו גורל ביניהם על חלוקת היקום: זאוס קיבל את השמים ונעשה ראש האלים האולימפיים, הדס קיבל את השאול, ופוסיידון זכה באוקיינוסים ובימים. יש לציין כי המיתולוגיה היוונית כוללת מספר רב של אלי ים ומים, ביניהם פונטוס, אוקיינוס, נראוס ועוד; למעשה, לכל ים ונהר שהיו ידועים ליוונים הקדמונים היה אל משלו. פוסיידון נעשה שליט על כולם.

שום אל לא קיבל את היבשה, והאלים התחרו ביניהם פעמים רבות על השלטון בחבלי ארץ אלה ואחרים. פוסיידון היה מעורב בכמה התמודדויות כאלה: הוא התחרה בהרה אשת זאוס על השלטון בארגוליס; שלושה אלי נהר התבקשו לברור ביניהם, ופסקו לטובת הרה. פוסיידון הזועם ייבש את מימיהם, והציף חלקים אחרים של חבל ארץ זה. עם הליוס אל השמש התמודד פוסיידון על השלטון בקורינתוס. ההֶקָטוֹנכִיר בּרִיאָרֶאוּס, אחד הענקים בעלי מאה הידיים שילדה גאיה, התבקש להכריע ביניהם. הוא מסר את העיר עצמה להליוס, ואילו האיסתמוס של קורינתוס ניתן לפוסיידון.

עם אתנה התמודד פוסיידון על שני חבלי ארץ – טרִיזֶנוֹס שבדרום הפלופונסוס ואטיקה. במקרה הראשון פסק זאוס שהשניים יחזיקו בעיר במשותף. במקרה השני הקדים פוסיידון את אתנה, נעץ את קלשונו באקרופוליס ויצר מעיין של מים מלוחים. אך אז באה אתנה, נטעה שם עץ זית, ותבעה את הארץ לעצמה. הפעם התבקשו כל האלים האולימפיים לפסוק במחלוקת והכריעו לטובת אתנה, שהקימה שם את העיר הקרויה בשמה עד היום, אתונה. פוסיידון הציף את אטיקה במים, אך הרמס התערב ושכנע אותו לחזור בו. במקדש הארכתיאון שעל האקרופוליס השתמרו במשך דורות רבים מעיין המים המלוחים של פוסיידון ועץ הזית של אתנה.

לעומת זאת, לא היו מתחרים לפוסיידון על השלטון בארץ אטלנטיס. הוא יישב בה את בניו מבת התמותה קלֵייטוֹ – חמישה זוגות של תאומים, שהיו עשרת המלכים הראשונים של אטלנטיס. הראשון מהם היה אטלס, הנזכר במקורות אחרים כאחד הטיטנים.

סמלו של פוסיידון היה קלשון בעל שלוש שיניים. כאשר שרתה עליו מרה שחורה (לעתים תכופות למדי) היה חובט באדמה בקלשונו ומרעיש אותה האדמה (הומרוס מכנה אותו "מרעיש הארץ"), או חובט בים ומחולל סערות. החיות המקודשות לו היו הסוס, הפר והדולפין. במסעותיו בים, במרכבתו הרתומה לדולפינים, היתה נלווית אליו פמליה גדולה של אלים ואלים-למחצה של הים, ביניהם בנו טריטון שנשא חצוצרה עשויה מקונכיה.

חיי האהבה של פוסיידון, כמו של רבים מהאלים, היו עשירים מאוד. רעייתו ה"רשמית" היתה הנראידה אַמפִיטרִיטֶה, בתו של אל הים נראוס אשר ילדה לו את טריטון. בתחילה מיאנה אמפיטריטה להינשא לו, ואף נסה מפניו, אך הוא שלח אליה דולפין ששכנע אותה להיעתר לפוסיידון. יש אומרים כי האל גמל לו בכך שקבע את מקומו בשמים, כקבוצת הכוכבים דולפין. עם זאת ידע פוסיידון גם אלות, אלות-למחצה, נימפות, ניאדות ובנות תמותה, ואפילו מפלצות: הגורגונה מדוסה ילדה מזרעו את המפלצת כּרִיסָאוֹר ואת הסוס המעופף פגסוס.

פוסיידון ואחיו-למחצה אפולון החליטו להעמיד למבחן את לָאוֹמֶדוֹן מלך טרויה. הם התחזו לבני תמותה, בנאים אומנים, והציעו לבנות למענו את חומות העיר. אך כאשר נשלמה המלאכה סירב לאומדון לשלם את שכר האלים; אפולון שילח בטרויה מגיפת דבר, ופוסיידון שילח מפלצת מן הים שטרפה את העוברים בקרבת החוף. לאומדון שמע מפי האורקל כי יושיע את עירו אם יקריב את בתו הֶסיוֹנֶה למפלצת, וכבל אותה לסלע על החוף. אך הגיבור הרקלס, שעבר במקום בספינה ארגו אשר יצאה לבקש את גיזת הזהב, הציל את הסיונה.

דומה לזה סיפורה של אנדרומדה נסיכת אתיופיה (או יפו): אמה, המלכה קסיופיה, התרברבה כי היא יפה מן הנראידות. אלה התלוננו בפני אביהן, שחש לשטוח את קובלנתן לפני פוסיידון, והאל שילח מפלצת ים בתושבי העיר. המלך קפאוס שאל באורקל, ושמע כי עליו להפקיר את בתו אנדרומדה למפלצת. הפעם, הגיבור פרסאוס הוא שהושיע את העלמה.

כאשר פרצה מלחמת טרויה, בימי פריאמוס בנו של לאומדון, תמך פוסיידון ביוונים נגד הטרויאנים. אך אחרי המלחמה פנה כנגד אודיסאוס מלך איתקה, שעיוור את בנו הקיקלופ פוליפמוס. פוסיידון עשה ככל יכולתו כדי להכשיל את חזרתו של אודיסאוס לביתו, כמסופר באודיסיאה.

עוד מפלצת ים שלח פוסיידון נגד היפוליטוס בנו של תזאוס (שהיה בנו של פוסיידון, או מכל מקום בן-חסותו), משום שמלך אתונה קילל את בנו אחרי שאשתו פיידרה טפלה עליו האשמת-שווא כי אנס אותה. הפעם לא בא מושיע, והיפוליטוס נהרג. רק אז נודעה האמת לתזאוס, ופיידרה התאבדה בתלייה.

פולחן פוסיידון היה נפוץ ביוון העתיקה, והיו לו מקדשים רבים ברחבי יוון - ארץ שחופיה ארוכים, נמליה מרובים, ורבים מבניה יורדי-ים. נקל להבין מדוע נודעה לפוסיידון, אל המים ושליט הימים, חשיבות כה רבה בעיניהם. מלחים יוונים התפללו לו לפני הפלגתם, והקריבו לו סוסים ופרים. גם שוכני היבשה התפללו אליו למען ימנע מהם רעשי אדמה. מבין המשחקים הספורטיביים שנערכו לכבודו, יש להזכיר במיוחד את משחקי האיסתמוס שנערכו אחת לשנתיים. באתונה סגדו לו כפוסיידון הִיפִּיוֹס, אבי הסוסים.

פוסיידון מופיע ביצירות אמנות רבות כאיש מזוקן עם שיער ארוך, אוחז בקלשונו, ולצדו דולפינים, דגים ויצורי ים אחרים. אחד מפסליו המפורסמים ביותר הוא "פוסיידון מארטמיסיון", יצירת ברונזה מרשימה משנת 460 לפנה"ס, שנמשתה מהים האיגאי ב-1926 ונמצאת כיום במוזיאון הארכיאולוגי הלאומי באתונה.