 |  | אלן גינזברג, מסמלי מחאת שנות ה-60 צילום: גטי אימג' בנק ישראל
| | |  | | ויליאם בורוז, תפיסת עולם פסיכדלית צילום: Gettyimages Imagebank
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | דור הביט
Beat generation
ציטוטים | מידע נוסף
דור הביט, כינויה של תנועה תרבותית שבאה לידי ביטוי בספרות ובשירה האמריקנית בשנות ה-50 של המאה ה-20, ועיקרה מרידה במוסכמות השמרניות של אותה תקופה. את הכינוי "דור הביט" טבע הסופר ג'ק קרואק,
שהיה ממובילי התנועה לצידם של המשורר אלן גינזברג
והסופר ויליאם בורוז.
ג'ק קרואק, 1959 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
כתיבתם של סופרי דור הביט התאפיינה בסגנון חופשי ואסוציאטיבי המבטא רצף של מחשבות, רעיונות ותיעוד אירועים, באופן שאינו מתארגן לכדי אמירה מסודרת אלא סוחף את הקורא לתוך ה"כאן ועכשיו" של תודעת הכותב. מרכיב הראשוניות, ה"טריות" של מלאכת היצירה, היה לערך מרכזי עבור אמנים אלו וחלקם נמנעו ככל האפשר מעריכת הטקסט ושכתובו לאחר הטיוטה הראשונה שלו.
סגנונם הלשוני נצמד לשפת היומיום, לסלנג, לקללות ולשיבושי לשון - לכל מה שנתפס עבורם כתיעוד אותנטי של מציאות חייהם. גם מבחינת נושאי הכתיבה, הירבו יוצרי דור הביט לעסוק בחוויות שנחשבו עד אז לבלתי ראויות מבחינה מוסרית. כך למשל העלו על הכתב תיאורים בוטים של יחסים מיניים, כולל יחסים הומוסקסואליים,
וכן תיעוד מפורט ודקדקני של שימוש בסוגי סמים וההזיות הנגרמות כתוצאה מכך. בבסיס יצירתם עמדה תפיסת עולם אנטי-חומרנית, ניגוד מושלם לערכי הקפיטליזם האמריקני,
ומצד שני, כללה נהייה כלפי תרבות המזרח הרחוק והתורות הרוחניות שנולדו שם.
על רקע התקופה השמרנית שבתוכה נוצרה, היוותה תרבות דור הביט אלטרנטיבה בועטת ואנטי-ממסדית שסחפה אחריה צעירים נלהבים. הללו זכו בכינוי "ביטניקים". השפעת התנועה חרגה הרבה מעבר לגבולות העשור שבו פעלה. בראייה היסטורית, דור הביט הוא אביו הרוחני של דור ההיפים שכבש
בסערה את ארה"ב בשנות ה-60. רבים מהאמנים ואנשי הרוח המובילים בתרבות האמריקנית במחצית השנייה של המאה ה-20 הושפעו בדרך זו או אחרת מאמני התנועה, כך למשל, הזמרים בוב דילן,
פאטי סמית', טום וייטס וקורט קוביין, הסופר צ'רלס בוקובסקי,
הקולנוען דניס הופר (בעיקר בהתייחס לסרטו הנודע "אדם בעקבות גורלו"), העיתונאי הנטר ס. תומפסון
ואחרים.
מבין היצירות הבולטות של דור הביט: "יללה" (1956, תורגם לעברית גם בשם "נהמה") - פואמה פרי עטו של אלן גינזברג המבטאת את מצוקתה של הנפש האנושית הקשורה בכבלי העולם המודרני, "בדרכים" (1957) - יומן מסע של ג'ק קרואק המתעד את נדודיו ברחבי ארה"ב. ספר שהיה ליצירה מכוננת בתרבות האמריקנית ושימש מקור השראה למטיילים המבקשים לראות את פניה השונות והמגוונות של ארה"ב, "ארוחה עירומה" (1959) - ספרו הנועז והפרובוקטיבי של ויליאם בורוז, אותו כתב לאחר שהרג בשוגג את אישתו. הספר זכה גם לעיבוד קולנועי תחת אותו שם, בבימויו של דייויד קרוננברג.
| ציטוטים |  | |
- "קראתי את 'בדרכים' בערך ב־1959. זה שינה את חיי כמו שזה שינה את החיים של כולם". (בוב דילן)
- "אם הוא לא היה כותב את הספר, לא היינו קיימים. ג'ים מוריסון קרא אותו בפלורידה, אני בשיקגו. תחושת החופש, הרוחניות והחוכמה של 'בדרכים' זה בדיוק מה שרציתי ביצירה שלי". (ריי מנזרק, חבר להקת "הדלתות")
- "בני האדם היחידים בשבילי הם המטורפים" (ג'ק קרואק, "בדרכים")
| מידע נוסף | | |
קמתי, פיהקתי, הזרקתי - "ראיתי את החיים נמדדים בתכולת טפטפות של תמיסת מורפיום. חוויתי את ייסורי המחסור של מחלת הג'אנק, ואת ההקלה המענגת כשהתאים הצמאים לג'אנק שותים מהמחט. ואולי כל עונג אינו אלא הקלה". מאמר ביקורת של אריאנה מלמד על "ג'אנקי" של וויליאם בורוז. מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן
בדרכו שלו - 57 שנים אחרי שנכתב, יוצאת לאור הוצאה מחודשת של "בדרכים" של ג'ק קרואק. כשיצא הספר הוא עורר ויכוחים לגיטימיים - האם זו בכלל ספרות? האם לא מדובר באיזה גרפומן שחבר השאיל לו מכונת כתיבה? מה זו היישות המילולית, נטולת העריכה והמתודות הספרותיות המינימליות? איך אפשר בכלל לקרוא את זה? מאמר ביקורת מאת עמיחי שלו. מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן
חברים לרצח - בשנת 1944 כתבו יחדיו וויליאם בורוז וג'ק קרואק רומן המבוסס על רצח אמיתי שהתרחש בחבורה הספרותית שלהם. רק עכשיו, לאחר מותו של הרוצח, הספר יוצא לאור. כתבה מתוך אתר Ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן
שיחה של שני עצים - "העץ הזה אמר/ אני לא סובל את המכונית הלבנה הזאת מתחתי/ היא מסריחה מדלק". שיר של אלן גינזברג, בתרגומו של דניאל פלורנטין. מתוך אתר ynet.
לשיר המלא - לחצו כאן
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
