ניקולא סרקוזי (יליד 1955) נשיא צרפת
לשעבר. כיהן בתפקיד ממאי 2007 ועד מאי 2012. מנהיג מפלגת הימין הצרפתית - "התנועה למען איחוד עממי" (UMP).
נולד בעיר פריס. אביו של סרקוזי נולד בהונגריה למשפחת אצולה כפרית, היגר לצרפת בשלהי שנות ה-40' בעקבות פלישת הצבא הסובייטי והתגייס ללגיון הזרים.
אז קיצר את שמו לפול סרקוזי. לאחר שירות צבאי קצר נישא לאנדרה מאלה, אמו של סרקוזי. ילידת צרפת,בת המעמד הבינוני, אשר אביה היה יהודי מומר שהיגר לצרפת מיוון.
סרקוזי, האמצעי מבין שלושת ילדי המשפחה, חונך בהתאם לערכי הכנסיה הקתולית. בהיותו בן 4 התגרשו הוריו ואביו עזב משפחתו ונישא מחדש. לאחר מכן עברה המשפחה לנְוִויִי (Neuilly), אחד מפרבריה של פריס. שנים מאוחר יותר העיד כי ילדותו לא היתה תקופה מאושרת עבורו ועם זאת דווקא ההשפלות הרבות שספג הן, אלה שהניעו אותו לקראת קריירה פוליטית. הישגיו בבית הספר היו בינונים למדי. עוד בהיותו נער החל סרקוזי בפעילות פוליטית במסגרת המפלגה הגוליסטית. ב-1977, בהיותו בן 22 בלבד, נבחר למועצת נווי.
ניקולא סרקוזי מול תומכיו, מאי 2007 (צילום: איי אף פי)
בגיל 26, לאחר שסיים לימודי משפטים ומדעים, הוסמך כעורך דין. בשנים הבאות גיבש לעצמו מעמד כעורך דין מצליח ובמקביל המשיך בפעילות פוליטית. בניגוד למרבית הפוליטיקאים ואנשי השירות הציבורי בצרפת, לא למד בבית הספר לממשל (École Nationale d'Administration) היוקרתי. בשנים 1983 - 2002 כיהן כראש עיריית נווי. כמו כן כיהן כחבר באסיפה הלאומית הצרפתית (הפרלמנט הצרפתי) ובפרלמנט האירופי. ב-1993 מונה לשר התקציב ולדובר רה"מ.
במשך מרבית שנות פעילותו הפוליטית נחשב לבן חסותו של ז'ק שירק
(לימים נשיא צרפת). היחסים בין השניים נפגעו ב-1995 כאשר סרקוזי תמך באדואר בלאדור, יריבו של שירק בבחירות למועמד המפלגה לנשיאות. אולם גם לאחר מכן המשיך מעמדו הפוליטי של סרקוזי להתחזק, וב-2002 מונה על ידי שירק לשר הפנים. במהלך כהונתו לא נרתע מהפגנת יד קשה נגד אוכלוסיית המהגרים בצרפת ואף נגע בעצבים הרגישים ביותר בחברה הצרפתית - אפליה מתקנת למוסלמים ואפשרות של הקלות בהפרדה המוחלטת בין דת ומדינה. סרקוזי טען שרק אם המדינה תממן מסגדים ותכשיר אימאמים, היא תצליח לדחוק את גורמי האיסלאם הקיצוני
בצרפת.
חגיגות הניצחון מול מטה סרקוזי, מאי 2007 (צילום: איי פי)
ב-2004 כיהן כשר האוצר לתקופה קצרה, במהלכה הצליח לעצור את השחיקה בכלכלה הצרפתית, קיצץ בתקציב ובאבטלה ותרם לחיזוק האירו. בנובמבר אותה שנה התפטר מתפקידו, לאחר שנבחר ליו"ר מפלגת "התנועה למען איחוד עממי".
| ציטוט |
|
| מתוך ראיון עיתונאי, 2007 |
|
"כאשר מתקרבים לפסגת השלטון, כאשר נשאר עוד רחוב אחד לחצות, עושים את מה שחובה לעשות. אני לא רוצה להיות נשיא, אני חייב להיות נשיא, וזה לא אותו דבר". |
|
|
|
|
ב-2005 שב למשרת שר הפנים. במהלך כהונתו בתפקיד הוביל את מדיניות "היד הנוקשה" של ממשלת צרפת מול מהומות המהגרים בפרברי פריס ב-2005 וב-2006.
תפקודו של סרקוזי במהלך המהומות הקנה לו בעיני אוהדיו מוניטין של איש ביצוע יעיל, אך בעיני מתנגדיו התחזקה תדמיתו כמנהיג נוקשה ובעל דעות קיצוניות לגבי היחס לאוכלוסיית המהגרים בצרפת. התנגד לצירופה של טורקיה לאיחדו האירופי. נחשב לתומך נלהב בכלכלת שוק קפיטליסטית ובחיזוק היחסים בין ארה"ב לצרפת.
בינואר 2007 נבחר כמועמד מפלגתו בבחירות לנשיאות צרפת. בבחירות עצמן (שנערכו במאי אותה שנה) ניצח, אולם לא הצליח להשיג רוב מכריע ונאלץ להתמודד בסיבוב שני מול מועמדת מפלגת השמאל, סגולן רויאל. הוא ניצח גם בסיבוב השני. במאי 2007 הושבע כנשיא צרפת. במאי 2012 הפסיד בבחירות לנשיאות למועמד המפלגה הסוציאליסטית, פרנסואה הולנד,
שהחליף אותו בארמון האליזה.
נשוי פעמיים ואב לארבעה ילדים.
הדפס
