קרינת גמא, כינוי שנתן רת'רפורד ב-1903 לאחד משלושת סוגי הקרינה הרדיואקטיבית, שאותו גילה ב-1900 הצרפתי פול ויאר (Villard). לאחר זמן הוברר כי זהו פוטון, החלקיק הנושא את הכוח האלקטרומגנטי, שנפלט מגרעין אטום במצב אנרגטי מעורער כאשר הוא עובר למצב עירור נמוך יותר. טווח האנרגיה של קרני גמא (γ) הוא 10 עד 100 MeV, המקביל לאורך גל של 10-10 עד 10-14 מטר בספקטרום האלקטרומגנטי. פליטת קרן גמא אינה משנה את זהות האטום הפולט אותה, בניגוד לשני הסוגים האחרים, חלקיקי אלפא וחלקיקי ביתא.
בגלל רמת האנרגיה הגבוהה שלהן, קרני גמא הפוגעות ברקמה חיה עלולות להזיק לה, וזהו מקור הסכנה החמור ביותר בהיחשפות לקרינה רדיואקטיבית. קרני גמא נפלטות מגרמי שמים פעילים במיוחד, ומחקרן הוא תחום חשוב מאוד...
