בית שערים

המושב בית שערים הוקם בשנת 1926 על ידי עשר משפחות עולים מיוגוסלביה, שהתקיימו בקושי ובדוחק רב מעבודתם בפלחה, בכרם וברפת. בשנת 1936, הצטרפו אל המתיישבים הראשונים, חברי ארגון "אפרים", (בוגרי בית הספר "מקווה ישראל" ובני המושבים בלפוריה, מרחביה, כפר יחזקאל ותל עדשים). במושב המתפתח, שתוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, התפתח משק מעורב הכולל רפתות, לולים, פלחה, מטעים וירקות.

נכון ל-2007 מונה אוכלוסיית המושב כ- 450 נפש, מיעוטם בעלי מקצועות חופשיים ומרביתם עוסקים בחקלאות.

בית שערים

שם היישוב	בית שערים
סוג היישוב	מושב
שנת ייסוד	1926
נ"צ	36/37043.36200
רום	85
רשות	מועצה אזורית עמק יזרעאל
מחוז	הצפון
נפה	יזרעאל
אזור טבעי	עמק יזרעאל
אוכלוסייה	450 (+)
דמוגרפיה	יהודי

בית שערים הקדומה מצויה על גבעת שיח' אברק, מדרום לקריית טבעון. מועד ראשית ההתיישבות בבית שערים אינו ידוע, אך באתר נמצאו שרידי חרסים כבר מאמצע התקופה הישראלית (המאה ה-9 לפנה"ס) ומהתקופה הפרסית (המאות 4 - 6 לפנה"ס), המעידים כי התקיים במקום ישוב. שרידי הבנייה הראשונים הם מתקופתו של המלך הורדוס (המאה ה- 1 לפנה"ס). באותה תקופה שימשה בית שערים, הנזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו בשמות "בית שריי" ו- "בית שריין", כמרכז אחוזותיה של המלכה ברינקי, בת אגריפס הראשון, בעמק יזרעאל.

באחרית ימיו העביר יהודה הנשיא את הסנהדרין לציפורי, אך כאשר נפטר בשנת 220 נקבר בבית שערים. בתקופה שלאחר קבורתו ועד אמצע המאה ה- 4 נעשה בית העלמין של הישוב לאתר מקודש ולמקום הקבורה המרכזי של העולם היהודי בארץ ישראל ובתפוצות, כאשר במקום נקברו מתים מכל רחבי העולם היהודי: מארץ ישראל, בבל, סוריה, צור, פיניקיה ועוד. הקבורה נעשתה במערות קבורה (קטקומבות) מפוארות המחוברות ביניהן במנהרות שיצרו עיר מתים תת קרקעית. הקבורה במערות הקבורה נפסקה עם חורבן בית שערים בזמן דיכוי מרד היהודים נגד הקיסר גאלוס בשנת 352.

לאחר חורבן הישוב לא התקיים ישוב במקום לאורך מאות בשנים. בתקופה הביזנטית התקיים במקום ישוב קטן למשך תקופה קצרה, ישוב נוסף התקיים במקום בתקופה הערבית הקדומה ובמאה ה-19 היה במקום כפר ערבי בשם שיח' אבריק.

בשנים 1871 ו- 1876 נערך באתר בית שערים סקר ראשון מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, אך לא התגלו ממצאים רבים. כשישים שנה מאוחר יותר, בשנת 1936, התגלתה במקרה מערכת קבר על ידי השומר אלכסנדר זייד. בעקבות הגילוי החלו חפירות ארכיאולוגיות ממושכות במקום, במהלכן התגלו מערכות קבורה, כתובות, חלקי מבנים וממצאים רבים נוספים, רובם מתוארכים למן מאה השנייה לספירה ואילך. בשנת 1959 שוחזר אתר החפירות והוכרז כגן לאומי.

האתר הארכיאולוגי בבית שערים (צילום: אלעד גרשגורן)

החפירות באתר גילו למעלה משלושים מערכות קבורה המחוברות ביניהן במנהרות היוצרות עיר מתים תת קרקעית. אחדות מהמערכות שימשו מערכות קבורה משפחתיות ומרביתן שימשו כמערכות קבורה ציבוריות שנועדו לנפטרים שאינם תושבי בית שערים.

על קירות מערות הקבורה וכן על גבי דופנות ארונות הקבורה (שהתגלו במערות) נמצאו עיטורים, תבליטים וציורים המייצגים את האמנות היהודית העממית בת התקופה. כן התגלו כ- 250 כתובות בשפות שונות: יוונית (שהייתה השפה הרווחת בארץ ישראל באותה עת), עברית, ארמית, ערבית ותדמורית. מהכתובות ניתן ללמוד את שמו של הנפטר, משלח ידו ומקום מוצאו.

תבליט מנורה בבית שערים (צילום: אורלי רויכמן)

לצד מערות הקבורה התגלו בשטח האתר גם שרידים מחומת הישוב, שרידי בית כנסת גדול עשוי אבני גזית מסותתות, שרידי מבנה ציבורי גדול, וכן מפעל זכוכית, בית בד ומספר בתי מגורים.