פירמידה

תרבויות עתיקות נהגו להקים מבנים בצורת פירמידה, בדרך כלל כאתרי קבורה של מלכים או כמקומות פולחן. הקדומות ביותר הידועות לנו נבנו במסופוטמיה העתיקה, ונקראו זִיגוּרָטים. הם שמשו בדרך כלל כמקדשים מרכזיים בעיר. ככל הנראה מטרתם היתה לקרב את בני האדם אל האלים למטרות פולחן.

הזיגורט נבנה בצורת מגדל לבנים מדורג ששטח בסיסו כ-5050X מ'. המקדש הראשון הוקם כנראה בארידו, שליצירת בסיסו הרחב מילאו מבנים בעפר ובנו עליהם - שיטה שהונהגה אחר כך בזיגורטים רבים. גרמי מדרגות קישרו בין קומותיו. לפי השערות מחקריות, ייתכן כי "מגדל בבל" הנזכר בספר בראשית (פרק יא) היה מבנה מסוג זה

פירמידת קוקולקן בצ'יצ'ן איצה שבמקסיקו (צילום: ויז'ואל /פוטוס)

גם תרבויות אחרות בנו פירמידות בחלקים רבים של העולם, ובייחוד ידועות הפירמידות במצרים (ראה פרק נפרד) והפירמידות במרכז אמריקה. המפורסמת מבין הפירמידות במרכז אמריקה היא פירמידת השמש (המדורגת) בטאוטיווקן שבמקסיקו המרכזית, הקרובה בממדיה לפירמידה הגדולה של ח'ופו, ולמעשה עולה עליה בנפחה (3.3 מיליון מ"ק במקסיקו, לעומת 2.6 מיליון בפירמידת ח'ופו). פירמידה מפורסמת אחרת במקסיקו היא פירמידת קוקולקן (Kukulkan) בצ'יצ'ן איצה.

בצפון פרו, על ידי עיר החוף טרוחיו, שוכנים שני מקדשים דמויי פירמידה, שנבנו על ידי תרבות מוצ'ה שפרחה במאות 1 – 8 לספירה. הראשון, המכונה מקדש השמש, בנוי מכמיליון לבני טיט, ושימש למגורי האצולה, לפולחן ולקבורה. גובהו 41 מ' (בעבר היה לפחות 50 מ'), ושטחו 340X136 מ'. המבנה השני הסמוך לו, מקדש הירח, קטן יותר, אך השתמר בצורה טובה יותר וכולל חדרים גדולים המעוטרים בציורים ובקישוטים מרהיבים. מקדש זה שימש בעיקר לפולחן ולטקסים שכללו הקרבת בני אדם

בצפון סודן, בתחום החבל הייסטורי המכונה נוב, נבנו פירמידות על ידי השושלות הכושיות, נפאטה ומרואה ששלטו באזור באלף הראשון לפנה"ס. גובהן נע בין 6 ל-35 מ' ואורך צלעותיהן הגיע עד ל-8 מ'. פירמידות אלו נבדלות מאחיותיהן המצריות בכמה מובנים: בסיסן, יחסית לגובהן, קטן, ועל כן הן תלולות הרבה מהפירמידות המצריות - 70 מעלות לעומת ממוצע של 45 מעלות; קודקודיהן קטומים; קברי המלכים החנוטים מוקמו במערות מתחת לפירמידה ולא בתוכה; ולבסוף – בבסיס המבנה הוקמו מקדשים מפוארים. הפירמידה הנובית הראשונה נבנתה בסוף המאה ה-8 לפנה"ס ובסך הכל נבנו כ-210 פירמידות, זאת לעומת כ-120 פירמידות מצריות.

בסין נבנו כמה מאות פירמידות, רובן, מעל ל-100, שוכנות בשיאן במחוז שא'אנסי. גובה מרביתן נע בין 6 ל-60 מ' ורוחבן בין 15 ל-180 מ'. הן שמשו כאנדרטאות לקבריהם של כמה מקיסרי שושלות צ'ין וחאן, ורבות מהן נקברו תחת הררי עפר. המפורסמת בהן נבנתה ע"י קיסרה הראשון של שושלת צ'ין בסוף המאה ה-3 לפנה"ס, צ'ין שי חואנג-די – גובהה כיום הוא 46 מ' ושטחה 357X354 מ'. על פי ההערכה הגיע גובהה בתום בנייה ל-80 מ' לערך. מתחתיה שוכן קברו של הקיסר שטרם נפתח, ובסמוך לה שוכן המוזוליאום, ביתם של אלפי חיילי הטרקוטה של הקיסר הנכונים לשרתו בעולם הבא.

בתקופת האימפריה הרומית נבנו ברחבי האימפריה כמה עשרות פירמידות, אך מרביתן נהרסו במהלך השנים. פירמידת קסטיוס, שנבנתה בשנים 12 – 18 לפנה"ס כקבר לגאיוס קסטיוס, אחד מאצילי העיר, נחשבת לאחד המבנים העתיקים והשמורים ברומא. גובהה 37 מ', בסיסה 27 מ'.

היא עשויה לבני אבן ובטון המצופים בשיש לבן ומזכירה בצורתה את הפירמידות הנוביות הצרות והתלולות. במהלך המאה ה-3 שולבה הפירמידה בחומות אורליאנוס שנבנו במטרה להדוף את התקפות הברבריים, ובמהלך המאה ה-18 וה-19 היוותה השראה לפירמידות שנבנו באירופה ובארה"ב.

מקדשים רבים בסגנון הפירמידה נבנו בדרום הודו במהלך שלטונה של אימפריית צ'ולה, בין המאה ה-3 לפנה"ס עד למאה ה-13 לספירה. אחד ממבנים אלו, הנחשב לאחד המפוארים שנבנו בהודו ובעולם כולו, הוא מקדש בריהאדישבארה במדינת טמיל נאדו העשוי ברובו מגרניט ומוקדש לאל שיווה.

גובהו 65 מטרים (מהמבנים דמוי הפירמידה הגבוהים בעולם), ומשקל אבני הגרניט המעוטרות בסמלים הקושרים להינדואיזם, נאמד בכ-130,000 טון, כשמשקל האבן המתומנת בראש הוא כ-80 טון. רבים ממקדשים אלו, שנבנו במטרה להאדיר את כוחם של השליטים ולקרבם אל האלים, עדיין משמשים מיליוני מאמינים בהודו.

הפירמידות הקמבודיות, באנגקור ואט, בירת ממלכת קהמר שנבנתה במחצית הראשונה של המאה ה-12 ע"י סוריאוראמן ה-2, הן סמל לסימטריה של היקום, ועל כן גם סמל לאיזון המושלם במידות, במשקלות וביחסים ההנדסיים. לכל פאה ולכל עיטור, לכל זיז ולכל מדרגה, יש משמעות פולחנית וטקסית. בקירותיהן מגולפים סיפורי המיתולוגיה של הקהמר ושושלות מלכיהם. גובהו של המגדל המרכזי דמוי הפירמידה, שמהווה את ליבו של המקדש העצום, הוא 65 מ', סביבו ניצבים 4 מגדלים קטנים יותר, המסמלים יחדיו את הר מרו - ביתם של האלים על פי ההינדואיזם.

גם בימינו נבנים מבנים בצורת פירמידה, אם כי רובם קטנים בהרבה מהמונומנטים של העת העתיקה. אולי הידוע מביניהם הוא פירמידת הלובר, שהוקמה ב-1989 בחצר המוזיאון הצרפתי המפורסם. הפירמידה הממוקמת ברחבת הכניסה הראשית למוזיאון, עשויה מ-603 לוחיות מעוינות ו-70 לוחיות משולשות עשויות כולן זכוכית ומתכת.

גובהה כמעט 22 מ' ואורכן של הצלעות – 30 מ'. מדרגות לולייניות בתוכה מוליכות ממנה אל כניסה תת קרקעית אדירת ממדים היישר לארמון הלובר. הפירמידה והכניסה מתחתיה, שתוכננו על ידי הארכיטקט הסיני-אמריקאי פיי יאו מינג, נבנו במטרה להפחית את מספר האנשים שצבאו על דלת הכניסה המסורתית למוזיאון.

במצרים העתיקה החלה בניית פירמידות כאתרי קבורה בימי פרעה ג'סר, בן השושלת השלישית בתקופה הראשית-שושלתית (בסביבות שנת 2600 לפנה"ס). היתה זו פירמידת מדרגות בגובה 60 מ', בעלת בסיס מרובע, שנבנתה מאבן - אולי מבנה האבן העתיק ביותר במצרים - בסקארה שמדרום לקהיר. ככל הפירמידות המצריות, היא היתה חלק ממתחם רחב יותר ובו מקדשים, קברים נוספים וחדרי אוצרות. חדר הקבורה העיקרי, של המלך עצמו, נמצא בתוך הפירמידה או מתחת למרכז בסיסה. מפירמידה זו, שתכנן הארכיטקט המצרי אימחוטפ, אפשר ללמוד על צמיחתה האורגנית של בניית הפירמידות: ראשיתם של מבני קבורה אלה היתה ה"מסטבה" הרבועה (אצטבה, מבנה דמוי טרפז הדומה לספסל שבונים הפלחים במצרים לפני בתיהם); זו הורחבה, על גבה נבנו מסטבות מדורגות, וכך נוצר מבנה מדורג בעל שש מדרגות אשר הגיע לגובה של 60 מ'; שטחו הוא 118×140 מ'.

הפרעונים שבאו אחרי ג'סר המשיכו בבניית פירמידות יותר ויותר גדולות, מרביתן לאורך רצועה של כ-70 ק"מ מדרום לקהיר, ממערב לנילוס. מאז ימי פרעה סנפרו, הראשון במלכי השושלת הרביעית, צורתן היתה פירמידלית מרובעת חלקה, ולא מדורגת. הגדולות והידועות ביותר מביניהן הוקמו ליד גיזה הסמוכה לקהיר בימי השושלת הרביעית של הממלכה הקדומה (במחצית האלף השלישי לפני הספירה), ובהן נקברו פרעה ח'ופו, פרעה ח'עפרע ופרעה מנכאורע. בשנת 1979 הכריז ארגון אונסק"ו על אתר גיזה כאתר מורשת עולמית.
 

הפירמידה של ח'עפרע ליד גיזה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הפירמידה של ח'ופו היא הפירמידה הגדולה ביותר בעולם, שנחשבה בשעתה לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. אורך כל אחת מצלעות הבסיס שלה 230 מ' בממוצע (אורכן אינו שווה בדיוק), וגובה הקודקוד 147 מ'. היא בנויה מלא פחות מ-2,300,000 גושי אבן שמשקלו הממוצע של כל אחד מהם כ-2.5 טון, ויש שמשקלם גדול הרבה יותר (אולי עד 30 טון). משקלה מוערך ב-5.75 מיליון טון, ולכן היא המבנה המסיבי ביותר שנבנה אי-פעם בעולמנו, אחרי חומת סין הגדולה. חלקה הפנימי בנוי מגושי אבני-גיר שנחצבו באסואן במצרים העילית, הושטו ברפסודות על נהר הנילוס והועלו למקומם בעזרת מנופים, גלגלות ומישורים משופעים. חלקה החיצוני היה מצופה באבני גיר לבנות ואבני שחם. חדר הקבורה שבלב הפירמידה בנוי מאבני שחם.

מספר האנשים שהועסקו בבניית הפירמידה נע, לפי אומדנים שונים, בין 100,000 ל-20,000; הבנייה נמשכה 20 שנה. הפירמידה של ח'עפרע, גובהה 143.5 מ' ואורך צלעות הבסיס שלה 214.5 מ' בממוצע; והקטנה שבהן, הפירמידה של מנכאורע, גובהה המקורי היה 65.5 מ' (כיום רק 62 מ') והאורך הממוצע של צלעות בסיסה 105 מ' בממוצע. בשיאה של הפירמידה של ח'עפרע נשתמר ציפוי אבן הגיר החלק, המאפשר לצופה להשלים בדמיונו את מראה הפירמידות בימי זוהרן כמבנים משופעים וחלקים, ולא מדורגים כפי שהן נראות כיום, לאחר שהופשטו מאבני הציפוי החלקות שלהן.

בדהשור, כ-10 ק"מ מדרום לסקארה, ניצבת "הפירמידה הנטויה". זו נבנתה כנראה בסוף ימי השושלת השלישית, והושלמה בזמנו של פרעה סנפרו, הראשון למלכי השושלת הרביעית; אותו פרעה בנה שם מאבני חול אדמדמות גם את "הפירמידה האדומה", השונה משאר הפירמידות, שנבנו מאבני גיר לבנות. בקצה הדרומי של רצועת הפירמידות של קהיר, במידום, ניצבת פירמידת מדרגות מיוחדת בצורתה, מימי השושלת השלישית. במקורה זו הייתה פירמידה של שלוש מדרגות. בימי סנפרו הפכוה לפירמידה רגילה, אבל בגלל ביסוס לא מתאים התמוטט הציפוי המאוחר, והיום לפנינו מבנה דמוי מגדל מדורג שלרגליו מפולות של הציפוי המאוחר.

הפירמידות היו חלק ממערכת הקבורה של המלכים. בתחתית הפירמידה היה תא הקבורה המוגן של המלך, ולפניה נבנה מקדש המתים המוקדש לפולחן למלך הנפטר. מקדש המתים היה מחובר בפרוזדור מקורה ל"מקדש העמק" שעל שפת הנהר, שלשם הובאה גווייתו של המלך בסירה, ושם נערכו החניטה וטקסיה.

הפירמידות המצריות נבנו בדיוק מרשים, ולדעת רבים, נעשה שימוש במדידות אסטרונומיות לשם הצבתן המדויקת ביחס לכוכבי שמים מסוימים וביחס לארבע רוחות השמים. אין פלא שנארגו סביבן אגדות ובדיות רבות, המייחסות להן (ולצורה הפירמידלית בכלל) כוחות קסמים, או הגורסות שבנו אותן מבקרים מעולמות אחרים, או פליטי אטלנטיס. זהו רעיון חסר שחר, כמובן, כשם שאין ממש בטענה כאילו בני ישראל בנו את הפירמידות בעת ש"עבדים היינו לפרעה במצרים".

מקובל על הטוענים להיסטוריוּת של הסיפור המקראי על עבדותם של בני ישראל במצרים ושל יציאת מצרים, כי מועד היציאה חל בין המאות ה-11-14 לפני הספירה (אין תאריך מוסכם בעניין זה, אך על דעת רבים מקובלת השנה 1270 לפנה"ס, פחות או יותר). וכידוע מן המקרא, יציאת מצרים אירעה אחרי שהות בת 430 או 400 שנה של בני ישראל במצרים (שמות ט' מ': "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֳשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", וכן בראשית, ט"ו, י"ג: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה"). כלומר, בני ישראל הגיעו למצרים אחרי שנת 1700 לפנה"ס, ואילו בניית הפירמידות החלה בשנת 2600 לפנה"ס, והגיעה לשיאה כ-200 שנה או מעט יותר אחר כך. כלומר, בכל חישוב שהוא, לא ייתכן כי בני ישראל שהו במצרים בזמן הקמת הפירמידות.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

פירמידה חדשה נחשפה במצרים - הפירמידה נמצאה קבורה תחת 7.5 מטרים של חול מדברי, באתר הקבורה הגדול שבסקארה, כ-15 קילומטרים דרומית לקהיר. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

המעבדה - תולדות המדע והטכנולוגיה על ציר הזמן, מתקופת האבן ועד ימינו. פרויקט מיוחד מבית היוצר של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן.