יוהן סבסטיאן בך

בך התייתם בגיל עשר ועבר להתגורר בבית אחיו הבכור, נגן עוגב באורדרוף. הוא למד בלינבורג, שם החל להופיע ככנר וכנגן עוגב, ובצֶלֶה, שם התוודע למוסיקה הצרפתית. ב-1703 קיבל משרה של נגן עוגב בעיר ארנשטט. נטייתו ללוות את התפילה באלתורים מסובכים בעוגב הכעיסה את חברי מועצת העיר, וב-1707 עזב משרה זו והתמנה נגן עוגב במילהאוזן.

באותה שנה נשא לאשה את מריה ברברה. במילהאוזן מצא עצמו מעורב במחלוקת דתית בין הזרם הפרוטסטנטי-האורתודוקסי לזרם הפייטיסטי. מחלוקת זו המריצה אותו להתפטר (1708) ולקבל את משרת מוסיקאי החצר בוויימר. שם חיבר קנטטות רבות, ונודע לתהילה כנגן עוגב יחיד בדורו.

ב-1717 התמנה מלחין החצר ("קפלמייסטר") של הנסיך מקתן - שיא הצלחתו בתור מוסיקאי. בקתן חיבר את מרבית יצירותיו הקמריות והקונצרטיות. ב-1720 מתה אשתו הראשונה, וב-1721 נשא לאשה זמרת צעירה, אנה מגדלנה. ב-1723 הורעו יחסיו עם הנסיכה מקתן, והוא התפטר וקיבל את משרת ה"קנטור" (הממונה על המוסיקה בכנסייה) של העיר לייפציג, שבה חי עד מותו. בשנותיו הראשונות בלייפציג חיבר את רוב הקנטטות הכנסייתיות שלו; אח"כ הרבה לעסוק בחיבור מוסיקה לביצוע בחוג משפחתו הגדולה (נולדו לו 20 ילדים) ובניהול קונצרטים קמריים.
 

בך ובני משפחתו בתפילות שחרית, ציור מ-1720 (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

בך מייצג את שיאה של אמנות הברוק המאוחר. ביצירותיו הכנסייתיות נתן ביטוי דרמטי ורב רגש לפסוקים המקודשים ולתמלילי הקנטטות שחוברו בימיו. ביטוי זה הגיע לשיאו בשני הפסיונים שחיבר (לפי ספרי הבשורה על פי יוחנן ועל פי מתי), ובהם טקסט מן הספרים שהושר ברצ'יטטיב, דיאלוגים של הדמויות ההיסטוריות ופרשנות מוסרית, המושרת בפרקי מקהלה ("כורלים") ובפרקי אריות.

קטע מתוך "הפסנתר המושווה", יצירה מאת יוהן סבסטיאן בך (לצפיה בסרטון המלא באתר הערוץ האקדמי - לחצו כאן )

בתחום המוסיקה הכלית חיבר יצירות בסגנון הקונטרפונקט לעוגב, לצ'מבלו ולהרכבים קמריים. בסדרת הפרלודים והפוגות "הפסנתר המוּשווה" (Das Wohltemperierte Klavier) העלה מכלול של רגשות ואמצעי הבעה המותאמים לאופיים של כל הסולמות המז'וריים והמינוריים (אין הם מייצגים את שיטת הכיוון המשווה, כפי שסברו החוקרים).

השפעת הסגנון האיטלקי עליו משתקפת בששת הקונצ'רטים הברנדנבורגיים שלו, והצרפתי - בסוויטות לתזמורת ולצ'מבלו. בין האחרונות ביצירותיו היו "וריאציות גולדברג" לצ'מבלו (1741), "המנחה המוסיקלית" (1747) שהקדיש למלך פרידריך הגדול ו"אמנות הפוגה" (אותה לא זכה להשלים), שבהן הגיעה לשיאה שליטתו בקונטרפונקט.

בחייו נודע שמו של בך רק בגרמניה, בעיקר כנגן עוגב וכמורה. רק בסוף המאה ה-18 זכה להערצה הולכת וגוברת בעולם כולו, תחילה בקרב מלחינים כמו וולפגנג אמדאוס מוצרט ולודוויג ון בטהובן, ואח"כ בקרב הקהל הרחב - בעיקר בזכות פעילותם של רוברט שומן ופליקס מנדלסון בהוצאה לאור של יצירותיו ובביצוען.

ב-1850 הוחל בפרסום כל יצירותיו, וב-1950 נערכה ההוצאה המדעית שלהן.

לבך נודעה השפעה רבה על בני התקופה הרומנטית והחדישה, ויצירותיו (שזכו לעיבודים רבים) תופסות מקום חשוב במוסיקת העולם כולו.

בך מנגן בעוגב,  הדפס משנת 1725 לערך (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)