אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet

ישראל והציונות

 דוד בן-גוריון
דוד בן-גוריון באדיבות אתר הכנסת
 
דוד בן-גוריון במדי הגדוד המלכותי ה-40
דוד בן-גוריון במדי הגדוד המלכותי ה-40 צילום: לע"מ
 
 בן-גוריון חותם על מגילת העצמאות
בן-גוריון חותם על מגילת העצמאות צילום: לע"מ
 
דוד בן-גוריון (במרכז מלפנים) בועידת השולחן העגול בסנט ג'יימס, לונדון, 1939
דוד בן-גוריון (במרכז מלפנים) בועידת השולחן העגול בסנט ג'יימס, לונדון, 1939 צילום: לע"מ
 
דוד בן-גוריון נואם בפני חברי מפלגת רפ"י, 1965
דוד בן-גוריון נואם בפני חברי מפלגת רפ"י, 1965 צילום: לע"מ
 
דוד ופולה בן-גוריון
דוד ופולה בן-גוריון צילום: לע"מ
 
קברם של דוד ופולה בן-גוריון בשדה בוקר
קברם של דוד ופולה בן-גוריון בשדה בוקר צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר הרשמי של מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות
 בן גוריון בפיג'מה - כתבה באתר ynet
 לאתר הארכיון הציוני


ערכים קשורים
 פתח תקוה
 מושבה
 הקונגרס הציוני
 מלחמת העולם הראשונה
 האימפריה העות'מאנית
 יצחק בן-צבי
 החלוץ
 הצהרת בלפור
 גדודים עבריים
 אחדות העבודה
 הסתדרות העובדים הכללית החדשה
 ספר לבן
 מלחמת העולם השנייה
 תוכנית בילטמור
 תנועת המרי העברי
 הגנה
 פלמ"ח
 ארגון צבאי לאומי
 לוחמי חרות ישראל
 חטיבה יהודית לוחמת
 החלטת החלוקה
 מנהלת העם
 הכרזת העצמאות
 מלחמת העצמאות
 אלטלנה
 הכנסת
 צה"ל
 הסכם השילומים
 שדה בוקר
 משה דיין
 שמעון פרס
 פנחס לבון
 משה שרת
 פרשת לבון
 מלחמת סיני
 חצי האי סיני
 טדי קולק
 לוי אשכול
 גולדה מאיר
 זלמן ארן
 המערך
 אחדות העבודה-פועלי ציון
 הציונים הכלליים
 תנועת חרות
 רפ"י
 מפלגת העבודה
 שואה
 הקריה למחקר גרעיני
 החברה הישראלית: השסע העדתי
 מפא"י
 הסוכנות היהודית
 פולין
 השפה העברית
 ורשה
 פועלי ציון
 סוציאליזם
 עלייה


תחומים קשורים
 אישים בישראל
 המאה ה-20 ואילך
 ישראל והציונות

 
 
 

דוד בן-גוריון


David Ben-Gurion

עלייתו לא"י ותחילת דרכו הפוליטית |  פעילותו לאחר קום המדינה |  השקפותיו ואופיו |  ציטוטים |  מידע נוסף |  בחנו את עצמכם

דוד בן-גוריון (1886 - 1973), ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל (1948 - 1953; 1955 - 1963), הנחשב לאדריכל הקמתה של מדינת ישראל. כמו כן כיהן כמנהיג מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) וכיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית.

 

דוד גרין נולד בעיר פלונסק שבפולין (אז חלק מרוסיה הצארית). להוריו, שיינדל בת דוד ואביגדור גרין (עורך דין במשלח ידו),  נולדו 11 ילדים, שמהם שרדו חמישה בלבד (בן-גוריון היה הרביעי ביניהם); האחרים נפטרו בינקותם. אביו של בן-גוריון היה ממייסדי אגודת חובבי ציון, והקים את בית הספר ("החדר המתוקן") שבו התחנך בנו. אמו נפטרה בהיותו בן 11 (לאחר לידה נוספת). בהשראת אביו, החל בנערותו לפעול להפצת השפה העברית, וייסד ב-1900 קבוצת נוער בשם "עזרא", שחבריה דיברו ביניהם רק בעברית. 

 

דוד ופולה בן גוריון, 1950. מסרטי ארכיון אפיק ההיסטוריה הישראלי

בגיל 18 עבר בן-גוריון לעיר ורשה והחל לעסוק בהוראה בבית ספר יהודי. באותה עת הצטרף לתנועת פועלי ציון הציונית-סוציאליסטית. בשל פעילותו הסוציאליסטית נעצר ונכלא פעמיים על ידי השלטונות הרוסיים (ששלטו אז בפולין). בן-גוריון השתתף בשתי הוועידות הראשונות של פועלי ציון בוורשה. בתחילה היה בדעתו להמשיך בלימודים גבוהים, אולם לבסוף החליט לעכב את לימודיו ולעלות לארץ ישראל.

 

גוריון 2
נקודות ציון בחייו
מקום לידה פלונסק בפולין
1906 עולה לארץ ישראל
1919 נבחר להנהיג את אחדות העבודה
1921 מתמנה למזכיר הסתדרות העובדים
1930 נבחר להנהיג את מפא"י
1935 נבחר לי"ר הנהלת הסוכנות היהודית
אפריל 1948 נבחר לראשות מנהלת העם
14 במאי 1948 מכריז על הקמת מדינת ישראל
1948 - 1953 ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון
דצמבר 1953 מודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים
פברואר 1955 מתמנה לשר הביטחון בממשלתו של משה שרת
נובמבר 1955 חוזר למשרת רה"מ ושר הביטחון
יוני 1963 מתפטר מתפקידו בממשלה
1965 פורש ממפא"י ומקים את רפ"י
1968 פורש מרפ"י ומקים את הרשימה הממלכתית
1970 מתפטר מהכנסת ופורש מהחיים הפוליטיים
1973 נפטר בביתו בקיבוץ שדה בוקר

 


עלייתו לא"י ותחילת דרכו הפוליטית

ב-1906 הגיע בן-גוריון לנמל יפו, ולאחר מכן נסע לפתח תקווה והחל לעבוד כפועל בה ובמושבות סמוכות. זמן קצר אחרי הגיעו לארץ ישראל חידש את פעילותו הפוליטית בפועלי ציון, והשפיע על עיצוב אופיה של המפלגה ועל דרכה האידיאולוגית. ב-1907 עבר לגליל והשתקע במושבה סג'רה (כיום אילניה), שם פעל להעברת השמירה על היישוב לידיים עבריות. באותן שנים המשיך להתפרנס כפועל (הוא נהג לרשום בטפסים רשמיים את מקצועו כ"פועל חקלאי" כל ימיו), ובמקביל עסק בפעילות פוליטית במפלגה ובארגוני פועלים מקומיים.

 

קבוצת "עזרא" של פועלי ציון בפלונסק, פולין. דוד בן-גוריון יושב שני מימין, 1906 (צילום: לע"מ)

 

ב-1910 נמנה עם מייסדי ביטאון המפלגה "האחדות" והיה שותף לעריכתו. על מאמרו הראשון חתם בשם העט "בן-גוריון", וכעבור זמן קצר הפך את כינויו זה לשם משפחתו הרשמי. שינוי שמו נחשב בעיניו להבעה סמלית של התנתקות מהגולה ואימוץ זהות חדשה, עברית, בארץ ישראל. בהשפעתו היה עִברוּת השם לנוהג מקובל בארץ במשך שנים רבות, ובמקרים מסוימים אף היה בגדר חובה. בהמשך אותה שנה עקר לירושלים ועסק בעיקר בהוראה ובעריכת הביטאון.

 

ב-1911 נסע בן-גוריון לסלוניקי, למד טורקית וקשר קשרים עם הקהילה היהודית. ב-1912 החל ללמוד משפטים באיסטנבול (ונבחר למזכיר אגודת התלמידים היהודים). היה ציר בקונגרס הציוני ה-11. בוועידה העולמית השלישית של פועלי ציון נבחר בן-גוריון לוועד הברית העולמית של התנועה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה בדרכו לארץ ישראל, לחופשה מלימודיו. בתחילת המלחמה תמך בפומבי באימפריה העות'מאנית, ואף פעל להקמת גדוד יהודי ארץ-ישראלי בצבא האימפריה. למרות זאת גירשוהו השלטונות העות'מאניים ב-1915 למצרים (יחד עם יצחק בן צבי), משום שחשדו בפעילותו הציונית. ממצרים נסע לארה"ב והחל בארגון תנועת החלוץ. במהלך שהותו בארה"ב נשא בן גוריון לאישה את פאולין (פולה) מונבז (1896 - 1968). ב-1917, עם פרסום הצהרת בלפור, התנדב לגדוד העברי (ה-39) של הצבא הבריטי, וחזר עמו לארץ ישראל (אך לא השתתף בלחימה בפועל).

הידעת?
דוד בן-גוריון ורעייתו, פאולין (פולה) מונבז, נישאו בנישואים אזרחיים בארה"ב

 

ב-1919 השתתף בן-גוריון בהקמת מפלגת אחדות העבודה, ונבחר להנהיגה. מ-1921 עד 1935 כיהן כמזכיר הכללי הראשון של הסתדרות העובדים העבריים ועסק בענייני איגוד מקצועי והתיישבות. בה בעת פעל לאיחוד תנועות הפועלים השונות לכוח פוליטי אחד. ב-1930 היה שותף להקמת מפא"י, ונבחר להנהיגה.

 

ב-1935 נבחר ליושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, תפקיד שבו כיהן עד להקמת מדינת ישראל. באותן שנים החל לבסס את מעמדו כבולט מבין מנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל, וכך, טרם הקמת המדינה, היה למעשה מנהיגה "הטבעי" של המדינה שבדרך.

 

עם פרסום הספר הלבן של 1939, ולנוכח ההגבלות שהטילו הבריטים על עליית יהודים לארץ ישראל, הכריז בן-גוריון על מאבק במנדט. את קווי המאבק הגדיר בקונגרס הציוני ה-21 במילים הבאות: "אנו צריכים להתנהג כאילו היינו המדינה בארץ ישראל, ואנו צריכים להתנהג כך עד שנהיה ולמען שנהיה המדינה בארץ ישראל... אנו עומדים בריב חמור וטרגי עם הממשלה האנגלית, ובחזית זו לא נוותר ולא נירתע כמלוא הנימה." משפרצה מלחמת העולם השנייה ניסח מחדש את כללי המאבק והכריז: "עלינו לעזור לבריטים במלחמתם כאילו אין ספר לבן, ועלינו לעמוד נגד הספר הלבן כאילו אין מלחמה." שלוש שנים אחר-כך יזם את ועידת בילטמור של התנועה הציונית בארה"ב, שבה הוסכם כי אחרי המלחמה יש לחתור לכינונה של מדינה יהודית.

 

ב-1946 קיבל בן-גוריון לידיו את תיק הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית. היה זה שינוי מכריע במעמדו בהנהגה הציונית, שכן עד לאותה עת מיעט לעסוק בענייני ביטחון, ולא נחשב בעל ניסיון וידע בתחום זה. אולם הוא הבין כי שאלת הביטחון עתידה להעסיק את היישוב יותר מכל בעיה אחרת בשנים הבאות, ומשום כך נטל אותה לידיו.

 

בתפקידו זה עסק בהנהגת המאבק בשלטונות המנדט הבריטי (בין השאר במסגרת תנועת המרי). במקביל עסק בבניית כוח צבאי בעל עוצמה הולמת למאבק הצפוי עם ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב, מתוך הכרה כי עימות זה יהיה בלתי-נמנע עם יציאת הבריטים מן הארץ. כוח צבאי זה כלל בראש ובראשונה את ארגון ההגנה עם הזרוע המגויסת שלו, הפלמ"ח, וכן את ארגוני הפורשים אצ"ל ולח"י, אשר לא סרו למרותה של הנהגת היישוב בראשות בן גוריון, מאז התפרקות תנועת המרי. אולם בן גוריון ידע כי עומד לרשות היישוב פוטנציאל צבאי נוסף, בדמות ארץ-ישראלים שהתנדבו לשרת בצבא הבריטי במסגרת החי"ל (חטיבה יהודית לוחמת) ובמסגרות אחרות; רבים מהם היו אמנם חברי ההגנה, אבל כמעט איש מהם לא מילא תפקיד בכיר בה קודם לגיוסו, או אחרי שחרורו. בהדרגה התפתח עימות בין ראשי ההגנה לבין יוצאי הצבא הבריטי, ובעימות זה צידד בן-גוריון באחרונים, מכיוון שסבר שהללו מתאימים יותר לאתגרים הכרוכים בבניית צבא המדינה לעתיד.

 


פעילותו לאחר קום המדינה

ב-1948 הוביל בן-גוריון את ההנהגה הציונית לתמיכה בתוכנית החלוקה שאושרה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947. עם קבלת החלטת האו"ם החלה הנהגת היישוב היהודי בהכנות לקראת יציאת הבריטים מארץ ישראל. באפריל 1948 החליט הוועד הפועל הציוני על הקמת מנהלת העם (מעין ממשלה זמנית), ובן-גוריון נבחר לעמוד בראשה ולשאת באחריות לתחום הביטחון. באותם חודשים מילא תפקיד מכריע בגיוס תמיכתם של ראשי מפא"י ושל חברי מנהלת העם בהכרזה על מדינה יהודית. טענה היסטורית מקובלת היא כי אלמלא פעילותו לא היתה מוכרזת מדינת ישראל באותה העת, שכן רבים חששו מפני הבאות וניסו לגבש תוכנית שבמסגרתה תימסר החסות על א"י למעצמה אחרת.

 

בן גוריון מעיין במברקי ברכה עם החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית, 1947 (צילום: אורון צבי, באדיבות הארכיון הציוני, ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית) 

 

ב-14 במאי 1948 הכריז בן-גוריון על הקמת המדינה. הוא כיהן כראש הממשלה הראשון וכשר הביטחון של הממשלה הזמנית, והנהיג את המדינה בימי מלחמת העצמאות. במהלך המלחמה הוכיח את יכולתו כאסטרטג, והיה מעורב בעיצוב מהלכי המלחמה ובגיבוש תורת הביטחון של המדינה והצבא המתהווים.

 

מלבד ניהול המלחמה הקדיש בן-גוריון מאמץ רב לביסוס ריבונותה המוחלטת של מדינת ישראל ולהפיכת צה"ל לצבא העם כולו. על יסוד עקרונות אלו הוביל עימותים עם ארגוני הפורשים (בין השאר בפרשת אלטלנה), ומנגד הורה על פירוק מטה הפלמ"ח. יריביו טענו כלפיו כי מאחורי המהלכים הללו עמד רצונו לבסס את שלטונה של מפא"י ואת מנהיגותו שלו.

 

בבחירות הראשונות לכנסת זכתה מפא"י במספר המנדטים הגדול ביותר, ועל בן-גוריון, כמנהיג המפלגה, הוטל להרכיב את הממשלה, שבה כיהן כראש הממשלה ושר הביטחון. הוא נשאר בתפקידיו אלה עד 1953.

 

בתקופת שלטונו עמדה המדינה הצעירה בפני אתגרים קשים: הפיכת צה"ל לצבא העם, קליטת העלייה ההמונית, מפעלי ההתיישבות והחתימה על הסכם השילומים עם גרמניה. באותה העת הרבה להטיף למען התיישבות חלוצית באיזורים השוממים, ובמיוחד בנגב. בהקשר זה אמר לא פעם: " אם לא נחסל את המדבר, יחסל המדבר אותנו."

 

דוד בן גוריון בהכרזת העצמאות, 1948 (צילום: לע"מ)
 
יחסי דת-מדינה וחילונים-דתיים, גם הם עוצבו בשנות שלטונו של בן-גוריון. מכתב מפורסם ששלח להנהגת "אגודת ישראל" ב-1947, פירט את עיקרי השקפתו לגבי אופיה היהודי של מדינת ישראל. מכתב זה, מהווה את עקרונות הסטטוס-קוו, אשר מעולם לא נוסחו כחוק והם- יום השבת כיום מנוחה רשמי, שמירה על הכשרות במטבחים ממלכתיים, אוטונומיה לזרמים השונים בחינוך ושמירה על אחדות העם בתחום הנישואים והגיור.

 
בדצמבר 1953 הודיע בן-גוריון על פרישתו מהחיים הפוליטיים, בשל עייפות, והתיישב בקיבוץ שדה בוקר שבנגב, כמופת אישי. הוא קרא לנוער הישראלי להצטרף אליו ולהגשים את חזון הפרחת הנגב. אך טרם פרישתו מינה שניים מנאמניו הצעירים, משה דיין ושמעון פרס, לרמטכ"ל ולמנכ"ל משרד הביטחון, בהתאמה. באמצעותם, שמר בן-גוריון על קשר עם המתרחש, וצפה בחרדה בחיכוכים הגוברים בינם לבין שר הביטחון פנחס לבון וראש הממשלה משה שרת. שנתיים לאחר מכן החליט לשוב לממשלה, וקיבל את תיק הביטחון בממשלת שרת. חזרתו היתה במידה רבה פועל יוצא של "העסק הביש", פרשה שסכסכה את ראשי מערכת הביטחון אלה באלה. בבחירות שנערכו ב-1955 שב בן-גוריון לראשות מפא"י, וכשזו זכתה שוב ברוב בבחירות, נעשה שוב ראש הממשלה.

ב-1956 הוביל בן-גוריון את מבצע קדש, בתיאום עם בריטניה וצרפת. במלחמה זו כבש צה"ל את חצי האי סיני, אולם זמן קצר לאחר מכן נאלץ לסגת בלחץ ארצות הברית וברית המועצות. ביום השנה למלחמה, 29.10.57, נפצע בן-גוריון ברגלו כאשר הושלך רימון לאולם מליאת הכנסת. בעודו מאושפז התאבד שלישו האישי נחמיה ארגוב; מכיוון שבן-גוריון נהג לקרוא את כל העיתונים מדי יום, גם בבית החולים, הדפיסו כל עיתוני ישראל באותו יום מהדורה מיוחדת בת גיליון אחד, שממנו הושמטה הידיעה על מותו של ארגוב.

בן-גוריון הוביל את מפלגת מפא"י לניצחונות נוספים בבחירות של 1959 (תחת הסיסמא "הגידו כן לזקן") ובבחירות 1961. אולם מעמדו האישי הלך והתערער במפלגתו. שאיפתו לקדם צעירים כמו דיין, פרס, טדי קולק ואחרים, נתפסה בעיני ותיקי המפלגה - לוי אשכול, גולדה מאיר, זלמן ארן ואחרים - כחתירה תחת מעמדם. זאת ועוד, ותיקי מפא"י העדיפו ללכד את תנועת הפועלים ולהקים מערך פוליטי בין מפאי לבין אחדות העבודה - פועלי ציון, ואילו בן-גוריון העדיף להתקרב למפלגות הימין המתונות, הפרוגרסיבית והציונית הכללית, כדי למנוע ברית בינן לבין המפלגה השנואה עליו ביותר, חרות. על רקע זה ניצלו ותיקי המפלגה את התלקחותו המחודשת של "העסק הביש", בגלגולו החדש כ"פרשת לבון", כדי לחתור תחת בן-גוריון. לבסוף, ביוני 1963, התפטר בן-גוריון והציע למנות תחתיו את לוי אשכול. הוא חזר לשדה בוקר.

 

 

מסע ההלוויה של דוד בן גוריון ברחבת הכנסת, 1973 (צילום: לע"מ)

 

אך היחסים העכורים בינו לבין צמרת מפא"י לא נשתפרו, ובסופו של דבר פרש בן-גוריון ממפא"י ופילג אותה, בינואר 1965. רוב נאמניו הצעירים (יחסית) הצטרפו אליו בהקמתה של מפלגה חדשה, רשימת פועלי ישראל (רפ"י). הישגיה הדלים של רפ"י בבחירות (10 מנדטים) הנחילו לבן-גוריון אכזבה מרה. כשהצטרפה רפ"י למערך עם הקמת מפלגת העבודה ב-1968, פרש בן- גוריון גם ממנה וייסד את הרשימה הממלכתית, שזכתה בארבעה מנדטים. הוא התפטר שוב מהכנסת ב-1970, ופרש סופית מהחיים הפוליטיים לשדה בוקר. שלוש שנים אחר כך הלך לעולמו.

 


השקפותיו ואופיו

בן-גוריון נודע כאדם תקיף מאין כמוהו, נחרץ בעמדותיו וחסר פשרות בכל עניין, קטן כגדול (למשל, הוא החליט שמילת היחס "את" מיותרת בשפה העברית, ונמנע בעקביות מלהשתמש בה). במשך רוב הקריירה הפוליטית שלו, עוצמת אישיותו הרתיעה רבים מלהתנגד לו גם כאשר חשבו שעמדותיו מוטעות, והיחסים האישיים בינו לבין מקורביו היו בעייתיים במקרים רבים, כפי שייווכחו כל הקוראים ביומני משה שרת, לדוגמה. 

 

 

 מרגע שקיבלה ההנהגה היהודית את תכנית החלוקה והכריזה על הקמת המדינה, ראה בן-גוריון את ה"ממלכתיות" כחזות הכול: קיום המדינה הוא הערך העליון, שכל השאר משועבדים לו. ברוח זו הביא לפירוק מטה הפלמ"ח, שגרם להתפטרות קצינים בכירים רבים מצה"ל בעיצומה של מלחמת העצמאות או מיד לאחריה, והורה להטביע את "אלטלנה", הוראה שקוממה נגדו את הימין הישראלי. וברוח זו גם הביא לחתימת הסכם השילומים עם גרמניה המערבית, שנים ספורות אחרי השואה, בעת שכל מגע עם הגרמנים היה משוקץ בעיני רוב רובו של הציבור הישראלי והיהודי בכלל. בראיון שנתן ב-1964 אמר: "אילו יכולתי להחיות שישה מיליון יהודים על ידי זה שישראל תשנא את גרמניה שנאת מוות, הייתי שונא אותה שנאת מוות." אך בתחילת שנות ה-50, קבלת השילומים נראתה לו חיונית לביסוסה הכלכלי של מדינת ישראל. ובאותה רוח עצמה, כמה שנים אחר כך, יזם את הקמת הכור הגרעיני בדימונה.

 

לבן-גוריון היתה עמדה תקיפה בכל שאלה הנגעה לגורלו של עם ישראל, הוא נהג לקיים חוג לקריאת תנ"ך בלשכתו פעם בשבוע ורבים מייחסים לו את מדיניות "כור ההיתוך" שחתרה ליצירת דמות אחידה של אדם עברי חדש. העברי החדש, על פי התפיסה בה תמך בן-גוריון, היה יהודי מודרני וחילוני, שזהותו נשענה על השפה העברית, התנ"ך כמיתוס מכונן ארץ-ישראל כמולדת והסוציאליזם כשיטה פוליטית. בן-גוריון גילה עניין רב בתחומים רבים - היסטוריה ופילוסופיה, ביולוגיה ובודהיזם; הוא למד יוונית עתיקה על מנת שיוכל לקרוא בכתבי הפילוסופים ובילה תקופה קצרה במנזר בודהיסטי בבורמה, שם עסק במדיטציה. חיבר אלפי מאמרים וכן חוברות וספרים רבים.  עוד משנות ילדותו ניהל יומן מפורט בו תיעד את קורותיו. יומניו וכתביו נשמרו, ובארכיון מקיף אותו ניהל ניתן למצוא כ-750,000 פריטים שונים.

 

נחשב לדעתן חריף ותקיף והרבה להתפלמס בלהט עם יריביו הפוליטיים. עם אחדים מהם התפייס בזקנתו. כך התנגד שנים רבות התנגדות מוחלטת לשילובם של תנועת חירות והמפלגה הקומוניסטית בקואיליציה השלטונית (אותו ביטא בציטוט המפורסם: "בלי חירות ומק"י"). היה בעל כושר זיכרון יוצא דופן. הרבה בפעילות גופנית. בשנות ה-50 לחייו חדל לפתע לעשן, עד אז היה מעשן מושבע. לבן-גוריון ואשתו פולה נולדו שלושה ילדים: גאולה, עמוס ורננה. 


מנהיגותו התקיפה של בן-גוריון היתה זו שהובילה את מדינת ישראל בשנות הקמתה הראשונות ובשלה זכה להערצה חסרת תקדים מצד אזרחי המדינה ויהודי התפוצות. רבים מרעיונותיו בתחומי חברה וביטחון היו לדפוס מכונן בקיומה של מדינת ישראל, ובזיכרון הלאומי הוא נחשב למקימה של מדינת ישראל. 

 

כותרת העיתון יום לאחר מותו של דוד בן גוריון, 2.12.1973

 

בן-גוריון נפטר ב-1 בדצמבר 1973, חמש שנים אחרי רעייתו פולה. בצוואתו הורה לשמור על צריפו בשדה בוקר ועל ביתו בתל אביב כמו שהם. כן ביקש כי לא יינשאו הספדים על הקבר ולא יירו מטחי כבוד. ארונו הוצב במשכן הכנסת ורבבות מאזרחי המדינה באו לחלוק לו כבוד אחרון. נטמן בשדה בוקר, לצד קברה של פולה . הצריף שבו התגורר בשדה בוקר, קברו וביתו בת"א הפכו לאתרי הנצחה.  

 

 

 


ציטוטים

 

  • על החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947: " הגעתי לירושלים השכם בבוקר וראיתי העיר צהלה ושמחה. רוקדים ברחובות וקהל רב מתאסף בחצר בית הסוכנות. אודה על האמת, השמחה לא היתה במעוני. לא מפני שלא הערכתי החלטה של או"ם, אלא מפני שידעתי מה צפוי לנו - מלחמה עם כל צבאות עמי ערב".

 

  • על הכרזת העצמאות, מתוך יומנו, 14 במאי 1948: "באחת מועצת העם, אישרנו הנוסח של הכרזת העצמאות. בארבע הכרזת העצמאות. בארץ צהלה ושמחה עמוקה ושוב אני אבל בין השמחים כביום 29 בנובמבר. בארבע אחר הצהריים הוכרזה העצמאות היהודית והוקמה המדינה. גורלה בידי כוחות הביטחון. מיד אחרי טקס ההכרזה חזרתי לבית המפקדה ונתייעצנו על המצב המחמיר (...) בערב באו ידיעות קשות גם מהנגב. היפציצו הלילה את ת"א?".

 

 

  • על מיזוג גלויות: "התמזגות הגלויות היא שאלת חיים למדינת ישראל והתמזגות זו לא תבוא אם הטובים והמוכשרים והמחוננים שבתוכנו לא יחיו יחד עם העולים ולא יתעלו יחד עמהם. למדינת ישראל יש ייעוד מיוחד. כל מדינה חייבת לדאוג לשלומם, לרווחתם ולהתקדמותם של תושביה, מדינתנו מצווה גם על כך. אבל אין זה העיקר. העיקר הוא גאולת עם ישראל, קיבוץ גלויות."

 

  • על הפרחת הנגב: "בנגב ייבחן הנוער היהודי - כשרו החלוצי, עוז רוחו ויוזמתו היוצרת והכובשת. האם ייתפש להזדמנות הגדולה, היקרה והנדירה בתולדות כל עם - לחדש מעשי-בראשית ולהתמכר למפעלי יצירה המחייבים עירוי הסגולות הנעלות והמופלאות ביותר הגנוזות בנפשו של כל אדם, סגולות הגבורה היוצרת המשתלטת על איתני הטבע , ומעצבת גורל עם וארץ, ומרבה תפארת חיים המבהיקה לדורות."

 

  • מפרש את יחסו לקיומו של אלוהים: "אני מאמין בקיומה של ישות עליונה, נצחית, חובקת כל, אך לא אוכל לטעון כי אני שותף לאמונתם של רוב חברי האדוקים (...) אם ב"אלוהים" הכוונה היא לישות עליונה כזאת שאינה גשמית ואינה מוחשית, אומר כי אני מאמין באלוהים (...) גישתי שלי היא שאני מקבל את הכתוב בתנ"ך זולת הקטעים שבהם ניתנת לאלוהים צורה גשמית". 

 


מידע נוסף

 

תולדות חייו של מייסד המדינה - פרויקט אנציקלופדי מיוחד המוקדש לרה"מ הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן 

 

בן-גוריון בפיג'מה כחולה - בינואר 1954 לרגל פרישתו (הזמנית בדיעבד) של רה"מ דוד בן-גוריון, יזם עיתון "ידיעות אחרונות" פרויקט מיוחד ובו סיפרו אזרחים מן השורה על הכרותם עם האיש והאגדה. כתבה באנציקלופדיה ynet.

לכתבה המלאה -  לחצו כאן.

 

מקבלי ההחלטות - מדוד בן-גוריון ועד בנימין נתניהו, רשימת ראשי ממשלות ישראל, מקום המדינה ועד ימינו, על פי שנות כהונתם. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לעמוד הפרויקט – לחצו כאן

 

מנהלת העם - ב-12 במאי 1948 התכנסו עשרה גברים וביניהם דוד בן-גוריון בבית קק"ל בת"א. בסוף אותו יום, נאלצו אותם עשרה לקבל את אחת ההחלטות הגורליות ביותר בתולדות הציונות. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet. 

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 

גלריית תמונות - הימים ימי ראשית המדינה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון יוצא לסיור בימת כנרת. פולה אשתו, נחמיה שלישו, החברים קולק ויהודה שרת, וגם הצלם נפתלי אופנהיים, מתלווים לטיול שהונצח בשחור-לבן. גלריית תמונות באתר ynet.

לצפייה בגלריה - לחצו כאן.

 

הקוץ' מוץ' של בן-גוריון - בן-גוריון שתה קפה טורקי וסיידר, אכל רק אצל פולה, נהג להישקל מדי יום ואהב לשטוף כלים. עופר ורדי נכנס לצלחת של ראש הממשלה הראשון. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

בן-גוריון מגלה את אמריקה - מאי 1951. מסעו הראשון של ראש ממשלה ישראלי בארה"ב. איזו קבלת פנים העניקו תושבי ניו-יורק לדוד בן-גוריון? בואו לצפות בסרטון וידיאו, מתוך המדור "אני הייתי שם בצבע", באנציקלופדיה ynet.

לצפייה בסרטון - לחצו כאן.

 

דוד בן-גוריון - מה משותף לנמל התעופה בלוד, לאוניברסיטה בבאר שבע, לשיער פרוע ולעמידת ראש? התשובה: דוד בן-גוריון. האיש עם השיער הלבן הפרוע, שנהג ללכת לחוף הים בתל אביב כדי לעמוד על הראש, היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. כתבה לילדים מתוך "מזה?"

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 


בחנו את עצמכם
.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as22-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©