 |  | מחמוד דרוויש צילום: עטא עוויסאת
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | מחמוד דרוויש
Mahmoud Darwish
ציטוטים | מידע נוסף
מחמוד דרוויש (1941 - 2008), משורר ערבי, יליד ארץ ישראל. מחשובי היוצרים בתרבות הערבית המודרנית ומי שנחשב בעיני רבים כמשורר הלאומי הפלסטיני.
נולד בכפר אל-בירווה, הממוקם מזרחית לעכו. בהיותו בן שש, בזמן מלחמת העצמאות,
נמלט עם משפחתו ללבנון. אחרי כשנה החליט סבו לחזור עם המשפחה אל הכפר, אולם הכפר נהרס ולא נותר ממנו זכר. המשפחה התיישבה בכפר דיר אל-אסד, ובניה נחשבו עד לאמצע שנות ה-50 כמסתננים לא חוקיים.
בגיל צעיר התחיל דרוויש לכתוב שירים. בבגרותו פילס את דרכו כמשורר אל לב הזירה התרבותית של ערביי ישראל. הוא עבר להתגורר בחיפה ויחד עם קבוצה של משוררים נוספים (ביניהם אמיל חביבי וסמיח אל-קאסם) שהתקבצו סביב המפלגה הקומוניסטית, פירסם שירים שהפכו להמנוני מחאה של הציבור הערבי בארץ. הטקסטים שכתב, עוד מראשית דרכו (ולמעשה כבר מתקופת ילדותו), משכו אליו את תשומת ליבו של שלטונות הממשל הצבאי (הוטל על ערביי ישראל לאחר הקמת המדינה) – וכתוצאה מכך הוטלו עליו מגבלות שונות. בגיל 19 הוטל עליו צו איסור יציאה מחיפה. בשנת 1965 הפר את הצו לאחר שנענה להזמנת האוניברסיטה העברית
בירושלים, לבוא ולהקריא משיריו. כתוצאה מכך נשפט ונידון למאסר במשך שלושה חודשים.
בתקופת מאסרו כתב שיר געגועים לאמו. למרות שהמילים "כלא" או "מאסר" לא הופיעו בו, הפך השיר לסמל, הולחן והיה ללהיט גדול בעולם הערבי כולו. על השיר ועל התקבלותו, הגיב באחד הראיונות עימו: "זה שיר אהבה פשוט לאמא שלי, אבל לפלסטינים יש נטייה לתת אינטרפרטציה לאומית לכל שיר". משנת 1967 הושם דרוויש במעצר בית קבוע. במהלך השנים לאחר מכן נעצר על ידי הממשל הצבאי כעשר פעמים נוספות. ב-1970, לאחר שנשלח ללימודים במוסקבה מטעם המפלגה הקומוניסטית, החליט דרוויש שלא לחזור לישראל וקבע את משכנו בקהיר. מאוחר יותר המשיך לביירות, הצטרף באופן רשמי לאש"ף
והפך לחבר בכיר במוסדות התרבותיים בארגון.
פרסומו בעולם הערבי הלך וגדל, ורבים ראו בו משורר המהפכה הפלסטינית. בשנת 1982 שהה בביירות, תחת המצור הישראלי במלחמת לבנון.
את חוויותיו כינס בספר, שראה אור בעברית תחת השם "זכר השכחה". מאוחר יותר עבר לפריס והתמנה לחבר בוועד הפועל של אש"ף. דרוויש כתב רבים מנאומיו של יאסר ערפאת,
עימו נמצא בקשרי ידידות קרובים, וב-1988 ניסח את הצהרת העצמאות של העם הפלסטיני. בעקבות חתימת הסכם אוסלו,
ממנו הביע הסתייגות מפורשת, התפטר מאש"ף. ב-1997 עבר להתגורר בעמאן, ובילה תקופות ממושכות גם ברמאללה, שם עסק בעריכת כתב העת הספרותי "אל-כרמל".
יצירתו של דרוויש נחלקת לשני מישורים: המישור הלאומי אליו משתייכים מרבית שיריו המוקדמים, והמישור הפרטי-האישי אליו נהוג לייחס את שירתו המאוחרת יותר. מכלול יצירתו כולל למעלה מ-30 ספרים, והוא נחשב לאחד היוצרים המוערכים ביותר בעולם הערבי. ספריו גם תורגמו למגוון שפות זרות.
מספריו: "זכר השכחה" (1982), "בין שני חצאי התפוז" (חליפת מכתבים בין המשורר לבין סמיח אל-קאסם; 1990), "למה עזבת את הסוס לבדו" (שירים; 1995), "ערש הנוכרייה" (אוסף שירי אהבה; 1999), "פרסקו" (שירים; 2000), "מצב מצור" (פואמה; 2003).
| ציטוטים |  | |
- "כשאני כותב, אני מקריא את השיר בקול רם. בעבר הקלטתי את עצמי. מילים שנראות יפות אחת ליד השנייה על הנייר, לפעמים לא נשמעות טוב בקריאה בעל-פה. אני מקשיב ומתקן לפי השמיעה. לפעמים חסר קצת מלח בשיר, לפעמים קצת אור. אני צריך לראות את השיר בעין, ולראות אותו באוזן. האוזן רואה, אך העין לא שומעת".
- "התחתנתי פעמיים, וכל דבר במערכות היחסים האלה היה גלוי ופתוח ולכן משעמם. אני זקוק למסתורין, כי זה היסוד היחיד שבונה את האהבה".
- "הכיבוש שם אותך במסגרת ומכריח אותך לכתוב על הכיבוש. אם אני כותב שיר על אהבה, אז אני מתנגד בעצם לפוליטיקה השירית של הכיבוש".
- "הבעיה העיקרית של הספרות הפלסטינית היא שאנחנו לא יכולים לשחרר את עצמנו מההוויה ההיסטורית. (...) אפשר לומר שאני מכור לגלות, אבל האם אין הגלות אחת ממקורות היצירה הספרותית לאורך ההיסטוריה? אדם שמתקיים בהרמוניה עם החברה בה הוא חי, עם התרבות שלו, עם עצמו, לא יכול להיות יוצר. בניתי את המולדת שלי, אפילו ייסדתי מדינה משלי באמצעות השפה".
- "השיר הזה אכן מדבר על מתאבד. אני צריך לתת למתאבד את הזכות להסביר את עצמו. יש לו זכות כי הוא נתן את החיים שלו. אבל מאיפה אתם יודעים שאני לא מתכוון למתאבד מול מטרה צבאית כמו טנק, אלא דווקא למתאבד בבית קפה או באוטובוס? (...) אני מתנגד למתאבד שפוגע באזרחים חפים מפשע, אבל לא לאלה שפוגעים במטרה צבאית". (בהתייחסו לשיר המופיע בספר "מצב מצור")
- "הישראלים לא קוראים את השירים לי בקריאה ספרותית. הם קוראים אותה בקריאה בטחונית".
- "אני לא אחזור כבר לשום מקום. אין לי כתובת. אף אחד לא חוזר למקום שהוא בא ממנו. כל אחד חוזר לחפש את הילדות שלו, אבל לא מוצא אותה. אלא אם כן הוא יהודי, שחוזר אחרי אלפיים שנה ומגלה שביתו מחכה לו".
| מידע נוסף | | |
"הייתי רוצה שישראלים יקראו אותי" - לקראת יציאת תרגום נרחב של עבודותיו לאנגלית, דרוויש מדבר על קשיי הספרות הפלסטינית. מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
אין תקרה לרוח - "הוּא אוֹהֵב לִנְסֹעַ אֶל כָּל דָּבָר שֶׁהוּא/ כִּי בַּנְּסִיעָה הַחָפְשִׁית בֵּין תַּרְבֻּיּוֹת/ עֲשׂוּיִים הַמְּחַפְּשִׂים מַהוּת אָדָם לִמְצֹא/ דֵּי מוֹשָׁבִים לַכֹּל". שיר שכתב מחמוד דרוויש לאדוארד סעיד, במלאת ארבע שנים למותו. מתוך אתר ynet.
לטקסט המלא - לחצו כאן.
"הדמעות שלנו בשירים שלו" - כתבה וסרטון וידיאו, בו מקריא דרוויש משיריו. מתוך ערב שנערך לכבודו בחיפה, יולי 2007. מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
"לא חיפשתי מעבר לאופק את בתולות הנצח" - "מצב מצור" היא פואמה שכתב המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש כשכוחותינו צרו על רמאללה בינואר 2002. אולי, שנים רבות אחרי שתפציע המולדת של דרוויש, אולי אז אפשר יהיה לשוב ל"מצב מצור" ולקרוא בו מתוך הריחוק השמור למבקרי ספרות. כתבה של אריאנה מלמד, מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
מחמוד דרוויש הלך לעולמו - המשורר הפלסטיני הלאומי מת בגיל 67 בבית חולים בטקסס. ברשות הפלסטינית הכריזו על שלושה ימי אבל. פרופ' ששון סומך: "מותו הוא זעזוע מאוד גדול לאומה הפלסטינית". מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
"הצליח לגעת בכולם" - "את כל מה שרצינו לומר הוא מילל בפשטות וביופי. בלעדיו אנחנו לא אנחנו אלא רק צל", אומר ח"כ מוחמד ברכה על מחמוד דרוויש שהיה חבר יקר ומשורר ענק. מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
שירת חייו האחרונה - אלפים הגיעו לחלוק כבוד אחרון למשורר מחמוד דרוויש שהובא לקבורות ברמאללה בהלוויה ממלכתית. ג'וליאנו מר: "מותו הוא המסמר האחרון בארון הקבורה הפלסטיני". מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
פועל של מטפורות - הוא היה קומוניסט, פעיל פוליטי, נווד נצחי, עורך ועיתונאי, אבל קודם כל הוא היה איש של מילים. המשוררת ענת לוין חוזרת למחמוד דרוויש, ונזכרת איך קודם כל הוא עורר בה השראה. מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
