שלח להדפסה 
|
||||||
|
שלושה עצים וסופר בעמק יזרעאל
סוג הטיול: רגלי, רכב
דרגת קושי: קל
משך הטיול: כמה שעות
המסלול
מאיר שלו נסע עם דובי זכאי לעמק יזרעאל, בעקבות שלושה עצים עתיקים - עצי אלון ענקיים ודקל בעל ייחוס משפחתי. העמק הוא חלום
ביום גשום של סוף החורף אני בדרך לעמק יזרעאל, לפגוש את מאיר שלו, שהסכים להוביל אותי במסע. כביש מספר 6953 יורד לעמק מקיבוץ רמת-השופט ועד צומת משמר-העמק. הבתים האחרונים של רמת-השופט נעלמים בצמחייה הצפופה של יערות מנשה, הכביש חותך בעיקולים את היערות האפלוליים, משני צדדיו מתנשאים אורנים ואקליפטוסים חסונים. קרעי עננים עולים מהעמק ונחים כהילה לבנבנה על צמרות העצים. עמק יזרעאל הירוק-חום מתגלה רק בצומת, בואך שלט עצור. הנה העמק שהוא גם חלום.
אלון חסון ושלו
טיפות גשם גדולות היכו בנו כשטיפסנו בשבילון המוליך לעץ אלון התבור הענקי. הגשם כבר הספיק לשטוף ממנו את אבק החמסינים של תחילת האביב. עמדנו מתחת לעץ, יצורים זעירים מול חוסנו וגודלו של העץ האציל. שלו כבר ביקר פה כמה פעמים ונראה שבכל פעם הוא נהנה יותר. ענפי העץ מסתירים את מאות שנותיו, שבין ענפיו חבויים סיפורי ילדות שובבה של בני קיבוץ משמר-העמק השכן.
אלון התבור די קרוב לכביש, אך שלווה שקטה ומנותקת עוטפת אותו. מישהו הניח כאן פינת ישיבה קטנה. בזמן האחרון ריפדה יד נעלמה את הקרקע מסביב לעץ בכורכר, שלא יוסיף בריאות לשורשיו העמוקים. ירדנו חזרה לכביש, בדרכנו אל הדקל.
דקל בודד ומיוחס
בתצלום הישן שמאיר שלו שומר אצלו בבית רואים בבירור דקל זקוף ותמיר. לידו דקל שחוח-קומה, שהרוחות והחיים הקשים בעמק כפפו אותו. בחזית התמונה רואים את הסבא של שלו, אהרון בן ברק, ליד מעיין עין-ש'יחה, מקור המים הראשון של נהלל. רגליו של החלוץ הנאה נעולות במגפיים ארוכים, טובלים במי הביצה. הוא לבוש רובשקה, חולצה רוסית רקומה, ולראשו קסקט. חיוך גאה שפוך על פניו.
הבוץ הרב כבר מילא את העמק, נחלים קטנים ועכורים זרמו בתלמים, וכדי להגיע לעץ הדקל שמופיע בתצלום נאלצנו לנסוע דרך הכביש. מעט אחרי רמת-ישי (כביש מספר 75), מול משטרת נהלל, פנינו דרומה לדרך כורכר כבושה, שנעה לאורך קו המוביל הארצי, בכיוון דרום-מערב. משמאל, בתי נהלל הקיצוניים.
נהלל, מושב העובדים הראשון בישראל, נוסד ב-1919. בתחילה ישבו מייסדיו לצד כביש נצרת-חיפה וייבשו את ביצות העמק, ורק ב-1922 עברו לנקודת הקבע.
אחרי כקילומטר עברנו על גשר אירי (מים רבים זרמו בוואדי) ופנינו שמאלה לדרך כורכר כבושה, כשמימין לנו מרכז המזון של נהלל. עוד 200-100 מטר עד שביל קטן שפונה ימינה, וכבר רואים את הדקל, כרבולתו מתפרעת ברוח, צבעו כהה מהגשם הזולג ועננים כבדים בגבו משווים לו רקע אפרורי-עגמומי.
מהתמונה הישנה, שבה מצולמים שני דקלים, נותר רק אחד, שבע רוחות אך זקוף. לצדו הוקם מבנה קטן ובתוכו משאבות שתופסות את מי המעיין. הגשם היורד בלי הפסקה מבקש להניס אותנו חזרה למכוניות, אבל שלו לא מוותר ופוסע בבוץ הטובעני והסמיך לעבר העץ.
עוד דרך להגיע: בעלי רכב שטח יכולים להגיע מעץ אלון התבור אל עץ הדקל בנסיעה בשטח. מול משמר-העמק יש דרך עפר שמובילה לכיוון צפון-מזרח, עד נחל קישון. חוצים גשר אירי ופונים שמאלה לאורך הקישון כשני קילומטר (הקישון ממשיך בנתיבו לאורך המוביל הארצי). פנייה ימינה בכביש לכיוון צפון מזרח (ליד בריכות הדגים), לעבר כפר-יהושע, אחרי כ-600 מטר פנייה שמאלה - ואתם על דרך העפר שמובילה לדקל.
ועוד אלון נסתר
על האלון המסוים הזה הבטחתי לא לספר, ואני מקיים, אך מסביב לבית לחם הגלילית ואלוני אבא שמורות אלונים יפות שהשתמרו הודות לעקשנותם של המתיישבים הגרמנים באזור. בקנאות, הם דאגו להגן על העצים העתיקים מפני ידם הגסה של השליטים הטורקיים, שבימי מלחמת העולם הראשונה ביקשו להפוך את האלונים לעצי הסקה. בשלהי החורף ראינו פריחה מרהיבה בין האלונים. כדאי להשאיר את הרכב בצד ולטייל בשדות.
כתב וצילם: דובי זכאי
חזרה
סוג הטיול: רגלי, רכב
דרגת קושי: קל
משך הטיול: כמה שעות
המסלול
מאיר שלו נסע עם דובי זכאי לעמק יזרעאל, בעקבות שלושה עצים עתיקים - עצי אלון ענקיים ודקל בעל ייחוס משפחתי. העמק הוא חלום
ביום גשום של סוף החורף אני בדרך לעמק יזרעאל, לפגוש את מאיר שלו, שהסכים להוביל אותי במסע. כביש מספר 6953 יורד לעמק מקיבוץ רמת-השופט ועד צומת משמר-העמק. הבתים האחרונים של רמת-השופט נעלמים בצמחייה הצפופה של יערות מנשה, הכביש חותך בעיקולים את היערות האפלוליים, משני צדדיו מתנשאים אורנים ואקליפטוסים חסונים. קרעי עננים עולים מהעמק ונחים כהילה לבנבנה על צמרות העצים. עמק יזרעאל הירוק-חום מתגלה רק בצומת, בואך שלט עצור. הנה העמק שהוא גם חלום.
אלון חסון ושלו
טיפות גשם גדולות היכו בנו כשטיפסנו בשבילון המוליך לעץ אלון התבור הענקי. הגשם כבר הספיק לשטוף ממנו את אבק החמסינים של תחילת האביב. עמדנו מתחת לעץ, יצורים זעירים מול חוסנו וגודלו של העץ האציל. שלו כבר ביקר פה כמה פעמים ונראה שבכל פעם הוא נהנה יותר. ענפי העץ מסתירים את מאות שנותיו, שבין ענפיו חבויים סיפורי ילדות שובבה של בני קיבוץ משמר-העמק השכן.
אלון התבור די קרוב לכביש, אך שלווה שקטה ומנותקת עוטפת אותו. מישהו הניח כאן פינת ישיבה קטנה. בזמן האחרון ריפדה יד נעלמה את הקרקע מסביב לעץ בכורכר, שלא יוסיף בריאות לשורשיו העמוקים. ירדנו חזרה לכביש, בדרכנו אל הדקל.
דקל בודד ומיוחס
בתצלום הישן שמאיר שלו שומר אצלו בבית רואים בבירור דקל זקוף ותמיר. לידו דקל שחוח-קומה, שהרוחות והחיים הקשים בעמק כפפו אותו. בחזית התמונה רואים את הסבא של שלו, אהרון בן ברק, ליד מעיין עין-ש'יחה, מקור המים הראשון של נהלל. רגליו של החלוץ הנאה נעולות במגפיים ארוכים, טובלים במי הביצה. הוא לבוש רובשקה, חולצה רוסית רקומה, ולראשו קסקט. חיוך גאה שפוך על פניו.
הבוץ הרב כבר מילא את העמק, נחלים קטנים ועכורים זרמו בתלמים, וכדי להגיע לעץ הדקל שמופיע בתצלום נאלצנו לנסוע דרך הכביש. מעט אחרי רמת-ישי (כביש מספר 75), מול משטרת נהלל, פנינו דרומה לדרך כורכר כבושה, שנעה לאורך קו המוביל הארצי, בכיוון דרום-מערב. משמאל, בתי נהלל הקיצוניים.
נהלל, מושב העובדים הראשון בישראל, נוסד ב-1919. בתחילה ישבו מייסדיו לצד כביש נצרת-חיפה וייבשו את ביצות העמק, ורק ב-1922 עברו לנקודת הקבע.
אחרי כקילומטר עברנו על גשר אירי (מים רבים זרמו בוואדי) ופנינו שמאלה לדרך כורכר כבושה, כשמימין לנו מרכז המזון של נהלל. עוד 200-100 מטר עד שביל קטן שפונה ימינה, וכבר רואים את הדקל, כרבולתו מתפרעת ברוח, צבעו כהה מהגשם הזולג ועננים כבדים בגבו משווים לו רקע אפרורי-עגמומי.
מהתמונה הישנה, שבה מצולמים שני דקלים, נותר רק אחד, שבע רוחות אך זקוף. לצדו הוקם מבנה קטן ובתוכו משאבות שתופסות את מי המעיין. הגשם היורד בלי הפסקה מבקש להניס אותנו חזרה למכוניות, אבל שלו לא מוותר ופוסע בבוץ הטובעני והסמיך לעבר העץ.
עוד דרך להגיע: בעלי רכב שטח יכולים להגיע מעץ אלון התבור אל עץ הדקל בנסיעה בשטח. מול משמר-העמק יש דרך עפר שמובילה לכיוון צפון-מזרח, עד נחל קישון. חוצים גשר אירי ופונים שמאלה לאורך הקישון כשני קילומטר (הקישון ממשיך בנתיבו לאורך המוביל הארצי). פנייה ימינה בכביש לכיוון צפון מזרח (ליד בריכות הדגים), לעבר כפר-יהושע, אחרי כ-600 מטר פנייה שמאלה - ואתם על דרך העפר שמובילה לדקל.
ועוד אלון נסתר
על האלון המסוים הזה הבטחתי לא לספר, ואני מקיים, אך מסביב לבית לחם הגלילית ואלוני אבא שמורות אלונים יפות שהשתמרו הודות לעקשנותם של המתיישבים הגרמנים באזור. בקנאות, הם דאגו להגן על העצים העתיקים מפני ידם הגסה של השליטים הטורקיים, שבימי מלחמת העולם הראשונה ביקשו להפוך את האלונים לעצי הסקה. בשלהי החורף ראינו פריחה מרהיבה בין האלונים. כדאי להשאיר את הרכב בצד ולטייל בשדות.
כתב וצילם: דובי זכאי
חזרה