כמו כל החברים שלך שדבר אחד בראשם - "כיבוש" ערבים והומואים...אתם חרפת החברה הישראלית, וחרפת השמאל בכל העולם, לא היה עוד כזה שמאל מזויף בעולם מאז ומעולם !

הנוסחה השדופה שהתקבעה בהכרה של הגב. תמר ג. : מצב עגום=משפחות ערביות, עטתה זה מכבר צביון צר אופקים ,פשטני ובמקרים מסוימים מדיף ריח גזעני. האמת היא שיש בכל המגזרים שכבות מצוקה ובמקרים מסוימים קיימת עדיפות למשפחה ערבית שאינה נושאת כל נטל ביטחוני או לאומי ומדירה עצמה ממטלות החברה. על כך אין אפילו רמז בכתבתה של הגב. תמר.

לכן אנו מכריזים עליך כ"לא רלונטית". אנו קוראים לציבור לא להתיחס אליך עוד.

דיי הסכמתי אם מה שאמרה גברת גוזנסקי בקשר לאבטלה החמורה ששוררת בארץ. ז"א כולם מודעים לבעיות העניין אבל איך כל זה מתקשר לעניין הכיבוש שהיא מדברת עליו. במקום שיהיה פיצול צריך שיהיה איחוד בעם.אל לנו לתת לערבים להצליח במה שהם לא הצליחו במלחמה יצליחו כעת בשלום ז"א לפלג את עם ישראל. ולכן במקום לתמוך בהם שאותה ח"כ תתמוך גם בעם שלה.במיוחד בממשלה שלה שרוצה את הטוב ביותר בשבילנו

בכל שנה הריטואל חוזר על עצמו: נתוני העוני החרוף שחלקים גדולים מאוכלוסיית ישראל נתונים בו מתפרסמים, ובמהלך הימים הבאים נשמעות קינות ותוכחות, עד שזה עובר. באמצעי התקשורת מביעים אנשים שונים הזדעזעות זהה: אצלנו? "דווקא אנחנו" -- קוננה שדרנית שוחרת-טוב בקול-ישראל -- "שאצלנו יש סולידריות חברתית כל כך חזקה?" איך יש להבין מדוע אין הזעזוע הזה, הכאב האינסטינקטיבי לנוכח מצוקה -- שאני מאמין שהוא כאב אמיתי, אותנטי -- מיתרגמים למדיניות ולמעשים? מדוע יכולה ה"סולידריות" האמורה, ששורשיה, בציבור היהודי, מיוחסים לעיתים לעברה הסוציאליסטי של התנועה הציונית ולעיתים לקיום החברתי של קהילות יהודיות בגולה, מתבטאת אך ורק בקינות? לפחות אחת התשובות הנה, שאוצר-המילים מתעתע בנו. בניגוד לתדמית-העצמית שיצרנו לעצמנו, אין בחברה הישראלית סולידריות חברתית כמעט כלל. יש בה סולידריות סנטימנטלית, אמוציונאלית, המתבטאת בפרצים של רגשות חרטה, אשמה, ונדיבות, השוכחים באותה מהירות. אין בה סולידריות במובן של מחוייבות אמיתית לרווחתו של האחר. אנו מזדעזעים, אך איננו מתרגמים את הזעזוע לעמדה מוסרית או חברתית. הזעזוע משמש כמנגנון הגנה פסיכולוגי: במסגרת הסולידריות הסנטימנטלית, הבעת הזעזוע הנה מעשה (שיש בצידו אפילו מידה של הרגשת רווחה). במונחיו של הפילוסוף פרופ' אהרון בן-זאב, נתוני העוני אינם "פוגעים ברגשותנו": הם מעוררים רגשות שאנו מזהים כרגשות חיוביים -- אמפתיה, הזדהות, נדיבות -- שבעקבותן נחה דעתנו שאנו בעצם אנשים ואזרחים טובים. במונחי הסולידריות החברתית, לא עשינו דבר, וגרוע מזאת: אנו חיים בתחושה נוחה יותר מאשר לו היינו מכירים בכך שאיננו עושים דבר. רגשות של אמפתיה והזדהות הנם כנראה תנאי הכרחי להתממשות של מדיניות סולידרית (קשה לבסס מדיניות כזו על אלטרואיזם מוסרי בלבד, ללא נטייה אמוציונאלית), אבל בישראל המהלך נעצר בשלב האמוציונאלי, ואינו ממשיך למחוייבות מוסרית או חברתית. בישראל, הסולידריות הסנטימנטלית, והעובדה שהיא עצמה מציעה את הפתרונות הקלים-יחסית להתגברות על המצוקה שהיא יוצרת, הנה למעשה הרסנית ביחס למחוייבות סולידרית חברתית אמיתית. אוצר המילים מאפשר לנו לבלבל בין שני סוגי הסולידריות ומסייע בהדחקתה של הסולידריות החברתית, שהרי כולנו חשים סולידריות עם הסבל שנתוני העוני מייצגים -- ברובד הרגשי החולף, אך לא המוסרי או החברתי המתמיד. החברה הישראלית חזקה בפרצים נדיבים של הבעת הזדהות וכאב (בעיקר כשהמדובר בסבל על רקע צבאי, כאסון המסוקים או חטיפת חיילים), וחלשה במעשים הנדרשים לסולידריות מסוג אחר לגמרי. כולנו? לא בטוח. בשנה שעברה אם חד-הורית לשמונה ילדים הורשעה ונידונה למאסר על כך שגנבה וסיפקה לילדיה את מוצרי המותרות הנדירים: מים וחשמל. כלומר, היו אנשים (לא סתם "גורמים") שהתלוננו כנגדה, תבעו אותה, העידו כנגדה, ושפטו אותה. זה איננו עונש רגיל: זהו צו פירוק המופנה כלפיה וכלפי משפחתה. זהו מעשה של רוע. במסגרת השיח הקנייני-משפטי זהו גם מעשה רגיל ובנאלי, כי השיח הבירוקרטי גורם לכך שאין אף אדם שעליו מוטלת האחריות לרוע הזה -- כפי שכתבה חנה ארנדט בעקבות משפט אייכמן. אך במסגרת שיח של סולידריות חברתית השאלה שאנו חייבים לדון בה אינה מהו העונש הראוי לאותה ז'אן ולז'אן מפתח-תקווה, אלא מהי חובתנו ארוכת-הטווח למנוע באופן שיטתי, ולא אנקדוטלי, הן סבל שכזה והן את הרוע שבו הגבנו על הנסיונות הפטאתיים להקל עליו במעט. דרך אגב, האבסורד במקרה זה גדול עוד יותר: עונשי-מאסר קצרי-טווח שכאלו מומרים בדרך כלל ב"שרות למען הקהילה" שאחד מיעדיו הנו שילוב סולידרי של העבריין בקהילתו. מבלי לפגוע בתקפות הדברים, הרי בהעדר סולידריות חברתית לא נותר לעיתים אלא לפנות אל הרגש. וכך בפרשה אחרונה זו אני רוצה לפנות הלאה ממידת הצדק, אל מידה אחרת שנשכחה בה כליל: בני-אדם, רחמנות!

what the hell is going on in this country!!!??? do u really care so much about the damn arabs in the country? LET THEM DO THE OBLIGATIONS FIRST AND THEN TALK ABOUT RIGHTS!!!! u smolanim!! stop protecting them and think about yourselves!!

מיכאל, דבריך על תמר גוז'נסקי מדברים בעד עצמם. מנחם משהו לדעת שבארץ השסועה והקרועה הזו- יש עוד מעט נקודות אור לעתיד נסבל יותר. גם בזכות חבר'ה כמוך-לישראל נותר עוד שביב תקווה כי יום אחד עוד תיהפך למדינה נורמלית ונסבלת- פחות או יותר... יישר כוח !

אני איתך. הגיע הזמן שכולם כאן יתחילו לחשוב אדום, ויפסיקו לתת לעשירים לרמוס בני אדם שלמים בשביל לשבת בוילות שלהם ולשתות יין.

במקום להיות דמגוגית כה גדולה,עדיף היה לו היית נרתמת לפעולה יותר חשובה להורדת העוני במגזר הערבי ובצורה דרסתית ! וזאת ע"י הגבלת הילודה בתוככי המשפחה הערבית ,שהמטרה המוצהרת ע"י המטיפים-שוטפי המח שביניהם ובמסגדים היא להביא בסופו של דבר להכחדת המדינה היהודית ותושביה היהודים ! הגיע הזמן שתביני ותכניסי את כל זאת טוב טוב לראשך, שהם לא רוצים אותך ואותנו בחבל ארץ זה של העולם !! הייתי שמאלני ואני חילוני אבל אני בעד מדינה אחת בלבד והיא ישראל לישראלים! עוז ישראל לישראלים

תמר גוזנסקי היא צדיקה היחידה בסדום ועמורה שנקרא מדינת ישראל אני ימני קיצוני ואני מעריץ אותך לוחמת אמיתית למען הדפוקים והחלשים לו יהי חלקי איתך בעולם הבא

ותודה לנדיה מטר שהיא קוראת, מגיבה ומחזקת ידינו- היהודים שחיים על אדמתם!!

קראתי את תגובתה החוצפנית של נדיה מטר, הקובעת היא תמר גוז'נסקי איננה רלוונטית משום שהיא תומכת בעראפת. אם יש מישהו שאיננו רלוונטי לחברה הישראלית - במיוחד לשכבות המכונות חלשות שבתוכה - זו הנהגת המתנחלים על ארגוניה השונים, ובהם "נשים בירוק" בהנהגת נדיה האנגלו-סכסית, שרואה את המציאות רק דרך חור המנעול של ההתנחלויות. מטר היא חלק מהאליטה הישראלית, אליטת המתנחלים האשכנזים,החיים מזה שנים על חשבוננו, וממשיכים לקבוע את סדר היום הלאומי שלנו. הם, שבמשך שנים מהווים מכשול לשלום, מתרעמים בכל פעם שמישהו מנסה להסיט את תשומת הלב לבעיה החברתית-מעמדית במדינה. מה להם ולשטויות האלה? מה להם ולקו העוני? מטר היא זו שבלתי רלוונטית לחברה הישראלית, לא גוז'נסקי.

אתה לא צודק ! נדיה רלוונטית יותר מתמר. אז מה אם מוצאה אנגלוסכסי? מה זה שייך לעניין ? נדיה מייצגת היום את הציונות המעשית היחידה של העם היהודי,ואילו תמר היא יוספוס פלוויוּס בשמלה אדומה !

החברה תמר איבדה מזמן את זכותה המוסרית לטעון כנגד עוולות חברתיות. רק השבוע מסרה מכתבי פיטורין לעשרה מעובדי מפלגתה, זאת לאחר ששכרם הזעום ממילא הולן שנה וחצי. העובדים גם התבקשו לחתום על מסמך לפין אין להם כלל תביעות מהמפלגה שבעטה אותם. מהיכן איפוא התקפות של גוז'נסקי לפתוח את הפה שלה בנושאים הללו. איזה מידות גדושות של עזות מצח, חוצפה וצביעות. על נאה דורש, נאה מקיים, שמעת?

אכן לדאבוננו יש קיפוח של האוכלוסייה הערבית , אבל לגבי ההפליה בחוק הבטחת הכנסה - זה פשוט לא נכון!החוק קובע ששווי נכס (למעט דירת מגורים)נלקח בחישוב הכנסות המשפחה במידה וניתן לממשו- בין אם הוא של יהודי או של מי שאינו יהודי.לגבי הדוגמא שהבאת -האשה הערבייה שירשה נכס - הנכס יחשב כהכנסה רק אם הוכח שלא ויתרה על הירושה ושניתן להפיק ממנו הכנסה או לממשו.האם לדעתך מי שמבקש תמיכה מהקופה הציבורית ראוי שלא נתחשב בהכנסותיו,נכסיו וכו'? חבל שלא בדקת איתנו(בבטוח הלאומי)את תנאי החוק - אם אכן הטענה מוצדקת לפני שאת מפרסמת....