איזה אדם,איזה מפקד,אבדה גדולה לעם ישראל.חבל מאוד שבגלל חוסר תשומת לב מאבדים אדם כזה.בא לי לבכות. למשפחה אני משתתף בצערכם.וללוחמים אנו תומכים בכם ומעריכים מאוד את מה שאתם עושים.

ואנחנו חשבנו שאף אחד מצוות גבע לשעבר לא יגיב, הרי הוא היה חלק בלתי נפרד משירותכם הצבאי אבל בין כל התגובות לכתבות לא מצאתי אתכם. הירשלר, עשית עבודה מדהימה, פתחת עוד חלון לאנשים שרצו לטעום ולהכיר את אישיותו המדהימה של אייל. אנחנו עדיין מתקשים להאמין שוייס איננו ולא יגיע להיות רא"ל, זה פשוט לא נתפס שככה סתם הוא נהרג. אני (קארן) שכל היכרותי עימו הסתכמה בשבתות כשהייתי נשארת אתכם בטלפון לאחר שעמרי נפצע וכמובן מסיפורים מעוררי הערצה שלכם כצוות תחת פיקודו, מרגישה שאיבדתי אדם מדהים ויקר שאין עוד כמותו. וייס היקר נוח על משכבך בשלום פערת חור ענק עם לכתך, אך עם זאת נגעת בחייהם של כל כך הרבה אנשים ולוחמים שאנו מקווים שילכו בעקבותיך ויחקו אותך ואת פועלך.

וייס הוא פשוט-המפקד האמיתי . יהי זכרו ברוך !!! רם יבין (סא"ל מיל.)

הכרתי את אייל במסגרת תפקידו כמפקד סיירת נח"ל וברצוני להצטרף לדברים ואף להוסיף אליהם: עם כניסתו של אייל לתפקיד נבחרתי להיות נהגו האישי. החל מיום זה ועד לסיום שירותי הצבאי, במשך תקופה של כשנתיים, נחשפתי לאדם שלא ניתן לתארו במילים. אייל רצה להיות בכל מקום שחייליו נמצאים גם אם זה הצריך נסיעה לקצה השני של המדינה. לא פעם מצאנו את עצמנו מקיפים את גבולות המדינה ביום אחד. הדאגה לחיילים, והרצון להיות נוכח בכל מקום שהם נמצאים, היה אצלו בסדר עדיפות עליון. את שעות השינה הוא היה מנצל בעיקר בשעות הנסיעה הארוכות. רק יצאנו לשער הבסיס ואייל היה נרדם. כאשר היינו חוזרים לבסיס, הוא היה מבקש להמשיך ולישון ברכב. לפעמים הוא היה ממשיך לישון עד לנסיעה הבאה. כן, אני מכיר את כל הביטוים שיצאו מפיו שצריך היה להעיר אותו, אך הכל התקבל בהבנה תוך התלוצצות על אותם ביטויים. אייל אהב את הנסיעות לשטח, רק היינו יוצאים מהרכב והוא היה מתחיל לשיר (בהכל הוא היה חזק אבל לא בשירה). במרבית המקרים אייל ישן על הרצפה או על שולחן, כאשר הייתי מסתכל עליו ולא מצליח להבין כיצד ניתן להירדם בצורה כזו. האהבה לאייל הייתה כה עצומה, עד לרמה כזו שסירבתי שלא להתלוות עליו לכל מקום גם אם זה היה מצריך ויתור על היציאה הביתה. לאחר סיום השירות הצבאי המשכנו להיות חברים, משום שבמהלך תקופה השירות אייל הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי. אייל, אין אדם שאהבתי והערצתי יותר. הלב לא מצליח להבין שאתה לא איתנו עוד. אני אוהב אותך.

Thank you so much for this article- You are so right..

אני לא יודעת אם כל התגובות מגיעים גם למשפחת אייל, אבל בכל זאת ברצוני להביע כאב והיזדעות אם המשםחה ומקווה שתצליחו לשמור על רוחכם במצבים קשים אלו.

אנינ לא יודעת אם כל התגובות מגיעות גם למשפחה ובכל זאת אני רוצים להביע הרבה היזדעות ברגעים קשים כאלה ומקווה שלא תידעו יותר צער ותמשיכו להיות חזקים בשביל אייל ז"ל.

אתם האחראים על מותו. למה להרוס בתים, למה?

חבל שככה הפרחים נקטפים הטובים ביותר הולכים מהר הלואי ולמידת מישהוא אחרך שילמד מתורתך

איל- שרתנו יחד כשהייתי סמל בפלוגה שעליה פקדת- פלוגה א' גדוד שחם ואח"כ כשבקשת שאצטרף אליך כמד"כ במחלקה שפקדת עליה בבהד 1. אין לי מילים לתאר את ההלם שחשתי בו כששמעתי על אובדנך. ואיזו תחושת אסון פקדה אותי. היית דמות נערצת, כזו שמשפיעה עליך לכל החיים. אני בטוח שהיית נדהם לראות את המוני האדם שהצטופפו להצדיע לך ולחלוק לך כבוד אחרון בדרכך האחרונה. היית יכול כמוני, ליהיות גאה בכל הצוערים והחיילים שחינכת שעדיין משרתים בצבא וזרועות הבטחון וממשיכים את מורשתך. חושן ושיר- לא הכרתי אתכם, אבל זכיתי להכיר את איל. אני יכול רק להצטרף להמוני הכותבים ולהשתתף בצער על אובדנכם. יהי זכרו ברוך.

בן יקר!!! למקרא הדברים המרגשים שכתבת על אייל מפקדך התרגשתי מאד, והתמלאתי גאווה גדולה . דרך עיניך למדתי להכיר את גדולתו ופשטותו של האיש, ולהבין את גודל האבידה... מי יתן ולא נדע עוד צער יהי זכרו ברוך.

כ"כ כואב לדעת שאדם מוכשר ופעיל כזה נהרג ע"י מוות כזה מיותר.

את יודעת שלפני זה חיכו ולחצו על המחבל אשר היה בדרכו לשלוח מפגע באולם שמחות בחדרה אך הוא לא יצא מה את מציעה???

גיבור ישראל, מילים לא יכלו לתאר את האיש המופלא הזה, מפקדי בשנת 1988 אשר הערצתי ואהבתי  ורבים כמוני