את נעמה הכרתי מיומי הראשון ב- ynet. את יופיה הקורן ושיערה השחור המבריק, אף סוג של טיפול מזוויע בסרטן המחריד לא יצליח לקחת מזכרוני. לשונה חסרת המעצורים, החברותיות, הפתיחות והאכפתיות שלה הקנו לה מקום אוהב ומעריך בליבי. שמחת חיים, הומור ואופטימיות היו מהמרכזיות בתכונות שלה שתמיד אזכור, באופן אירוני למדיי בהתחשב בנסיבות מותה. נעמה חמודה, היית מקסימה בעיני, מצטערת שבפעם האחרונה שראיתי אותך לא הספקתי להגיד לך שלום. מתגעגעת לנוכחותך. זה לחלוטין בלתי נתפס להגיד את זה עלייך - יהי זכרך ברוך.

נעמה יקרה, את ההיכרות ביננו ערכנו אחרי שחלית, הגעת לעבוד איתי בערוץ התיירות. בתחילה היו לי חששות, מאי נעימות, מבוכה - מה אומרים ומה לא, מה שואלים ומה לא אבל את סילקת את כולם עם הישירות וההומור הגדול. הכל עבר לידך (או לפחות כך הצגת זאת). צחקת כל הדרך, עליך, על המצב ועל כולנו. חייכת את חיוכך הגדול והיית בטוחה כי הנה הגידול קטן, כי הנה את חשה טוב יותר וגם הרופא אופטימי, ואני איתך פה בחדר האמנתי כי לא ייתכן שילדה כה אופטימית וחיובית לא תבריא. היו ימים שהיית קצת מטושטשת לקראת סוף התקופה, והיו ימים שהיית בבית "בהסגר" ובכל זאת היתי בטוחה שכל זה תיכף ייעלם והילדה נעמה הכי בריאה מכולנו תשוב אלינו במלוא האנרגיה והבריאות. אבל ההידרדרות הגיעה וזה היה כה מהר. איבדת את הכרתך ולמחרת עצמת עינייך לעד. בעיני בכי וגוש גדול בגרון, אך בליבי יש שמחה - האופטימיות שהנחלת בי בתקופה הקצרה של היכרותינו. נעמה - החיוך נשאר פה והוא לא יעזוב. אוהבת. דפנה.

מלים שנוגעות ללב. עצוב

אם נעמה לא יכלה- אף אחד לא היה יכול. לנעמה המשוגעת שלי, לזאת שלא דופקת חשבון, לך שתמיד היה לך אכפת, לנעמה-נדב, לנעמה היפה: אני מאוד מתגעגעת אבל זה לא הסוף, ואת יודעת איפה למצוא אותי. כמו שבאת לבקר אותי בחלומות עוד כשהיית איתנו. אני אוהבת אותך. עד שנפגש נעמה (בן דוד)

היית ואינך ורק לפני מעט ממש היית ואינך יותר ולא תוסיפי להיות. יפה אחת, חייכנית ומקסימה. זה פשוט לא נתפש

איך אפשר להגיב ומה אפשר להגיד? הרי כל מילה שנרשום לא תתאר ולו במעט את מה שעובר בראש. אני עוצמת את העיניים ורואה אותך מחייכת...וזה בטח מה שאת רוצה שנזכור. את לא יודעת כמה את חסרה.יהי זכרך ברוך.

כל פעם שחשבתי עליך, נזכרתי בצחוק שלך. בחיוך המלא, הגדול והפתוח לכל. נזכרתי בחמימות שנבעה ממך בנינוחות שהרגשתי לידך ובקלות שבה יצרנו קשר. אבל כל הדברים הקטנים-גדולים האלה גם הופכים את זה לקשה, מאד קשה לחשוב שאת איננה.

אין לך מושג כמה זה כואב. אני כל כך מתגעגעת ועברו רק כמה ימים. אחות שלי אהובה.

לצערנו הרב, לפעמים אנו נותנים לרופאים כוח יותר ממה שיש להם. הם בסך הכל בני אדם (שטועים). "אין חכם כבעל ניסיון" אומרים לנו לא פעם. אך לפעמים אנו רוצים להאמין ש"כאב הראש" באמת זה שום דבר. מה היה קורה אילולא הרופא היה שולח אותה לצילום ראש? בכל מקרה, היה סיכוי טוב להרוויח את החיים של נעמה, אך הרופא העדיף לשלוח אותה הביתה עם אקמול. צריך לשלוח את הרופא הביתה!!! או יותר נכון לתבוע אותו. כדי ששאר הרופאים יפסיקו לחסוך לקופות שלהם כסף על חשבון חיינו. משתתפת בצער משפחת מייזלס. ושלא ידעו עוד צער. גילה חיים שיירקב הוא שם.

את נעמה לא הכרנו אישית אבל את גילה, אחותה, כן. בדאי נעמה היתה מקסימה כמו גילה- אישיות מדהימה, מצחיקה ועם לב של זהב. נתפלל שתנוח בשלום על מישכבה ושלמשפחה יהיו הכוחות הנדרשים להמשיך. מאיתנו, חברותייך לעבודה : זיוה, גילי וציפי

נעמונת שלי. תודה על הכל. אוהבת ומתגעגעת יותר מאשר מילים יוכלו לתאר. את הפסד לעולם. הדס

נעמה היקרה שלנו הגענו ל-ynet באותו יום בדיוק אחרי שהכרנו בלימודים במכללה למנהל. כל כך שמחתי שנעבוד ביחד, ועברנו תקופה נהדרת. כל כך רציתי שתעברי לחדשות ושמחתי שכבר התחלת לעשות חפיפה ובניתי על משמרות משותפות, מהנות, מצחיקות, וכיפיות, כמו שאת היית. אבל למרבה הצער והכאב הכל השתבש. נעמה היקרה, גם כשאני כותב את השורות הללו אני רועד ובוכה אזכור אותך תמיד עודד

נעמה היכרתי אותך לפרק זמן קצר יחסית, כשהיית כבר חולה. למרות זאת, השארת עלי רושם עצום. ראיתי לך בעיניים את הכוח והרצון לנצח והתחזקתי ממך. לא אשכח אותך. רוני

אלוהים בוחר את אותם אנשים שהוא רוצה בקירבתו. אין דרך אחרת להסביר את האסון הזה. אוהבת אותך לנצח איריס

נעמה, עבר רק שבוע. הכאב על לכתך מאיתנו בטרם עת רק ממשיך לגדול ולפעור חור בליבי ובנשמתי. החברה הכי טובה שיכולתי לבקש. אומרים שכל האמיצים עוזבים.... אבל למה את??? אוהבת אותך אהבת אין קץ. בליבי את חקוקה לנצח. סיון

נעמונת יפה שלי, אני לא מאמינה שאת איננה, אני רוצה שתדעי, שגם כשאת שם למעלה לצד המלאכים ששומרים עליך, שאני אוהבת אותך מאד ומתגעגעת אליך כל כך... רק לכתוב עליך בלשון עבר מעביר בי צמרמורת וגורם לי לבכות. אז פשושית שלי אני מקווה שכבר לא כואב לך ושגם שם את ממשיכה לחייך אוהבת אותך כל כך קרן

"לא ידע איש מי היא, מאין ולאין - ויהי אך נגלתה - ותצת כל עין. מארץ נכריה, ממדינה רחוקה היא באה כציפור עם גילה וצחוקה. עליזה ופזיזה ומאירה ושמחה - וכל העירה נתבשמה מריחה. וכל המחבואים החורשה הירוקה נתמלאו ששונה, צליל קולה וצחוקה..." "... וביום בהיר אחד - והיא נעלמה - לא ידע איש אנה, לא הבין איש למה? וידם הצחוק, ותתעגם החורשה, אין נכנס בעוביה, אין פוקדה, אין דורשה. ויבוא יום סגריר, ושני ושלישי, ותכבה כל עין, ויהי עצב חרישי..." "... בבתים אין פרץ, ברחובות אין המון, ושלום ושלוה בעיר - ושיממון." (ח.נ.ביאליק) לא נפגשנו כשנתיים, ועם זאת זה עצוב. העברנו ימים וערבים בעבודה-לא-עבודה ומאז לא נפגשנו, ועדיין עצוב. למשפחה ולחבר שעליכם רק שמעתי (ולא מעט) מי ייתן ולא תדעו עוד צער, מי ייתן ותצליחו לדעת רק טוב.

תמיד נזכור את המלאך הזה הלוואי וירבו כמוך ,שלום ילדה יפה שלנו

לנצח תישארי בליבי, חברה,עליזה תומכת, אוהבת. אשמור על נדב שלי ושלך, כמוך.

נזכור אותך תמיד מחייכת!

הכאב בלתי נסבל. לו רק יכולתי לתת לך רק עוד נשיקה אחת. הכאב בלתי נסבל. אחותי.

נעמה זה פחות בלעדייך, רק יותר געגועים. אחיך אוהב שלומי

בלעדייך אני חצי בן אדם בלעדייך אני בעצם כלום...

כולה חיוך אחד גדול ומאיר, גדול יותר מבתמונה המצורפת. מי שלא זכה להכירה בחיה הפסיד.

לו רק ידעת כמה את חסרה

תמיד בליבנו, לעד.

הלוואי והיינו מתעוררים ורואים שזה סתם חלום רע