לקשר בין שמו הפרטי של אדם לכינויו בפורום זו בהחלט פגיעה בצנעת חייו של אותו אדם. כיוון שמאחורי הכינוי עומד מידע רב שעכשיו נחשף בציבור כמידע המשוייך לאותו אדם. סביר להניח שמדובר בעוד שופט שלא מתמצא בתחום אותו הוא שופט. הגיע הזמן שיהיו שופטים מתמחים לנושא מסוים. מע' המשפט שלנו עושה יותר מידי שטויות.

האם מנהל אתר או פורום יכול לפרסם גם מייל של משתמש, שניתן לו לצורך קבלת קוד? האם ניתן לפרסם טלפון? הבעייה היא שהשמצות באינטרנט אינן מפורסמות, לא תמיד ניתן לעקוב אחריהן ולהגיב עליהן בזמן אמת. ניתן להוציא דיבתו של אדם בלי שהנפגע כלל ידע מזה. לדעתי צריך לקבוע הגבלות על מנהלי פורומים ואתרים

- נכון זה לא עיתון, אבל זה בהחלט אמצעי תקשורת ואפילו חזק יותר מעיתון. ואם בהשוואות עסקינן אזיי ניתן להשוות ביתר קלות את האינטרנט לטלוויזה רב ערוצית מאשר לעיתון. ועל הטלוויזיה חל חוק התקשורת! ותחשוב על זה כבוד השופט!

רק להמציא חוקים וסיפורים אתם יודעים...בגלל אנשים כמוכם ככה נראית המדינה הדמוקרטית הדבילית שלנו שבה כל אחד עוקף את השני... מצידנו לכו הביתה ותגרדו בביצים שלכם

כיצד הייתכן כי מנהל פורום יעשה ככל יעלה על רוחו יפרסם נגדו הודעות פוגעות ואילו הודעותיו לא יפורסמו כלל ...זה לא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית לכן אני קורא לך השופט להגיד שתטעיתה ותעשה משפט חוזר עם שופט אחר!!!!!!!!

לאורך כל הכתבה לא הלך לתובע אבל בסוף יצא לו שווה - לא הייתי מתנגד ל-90 אלף שקל.. :)

כדאי להבין שהגדרות מושגיות כמו מהו "אמצעי תקשורת" הן עניין של חוק ולא של השכל הישר כפי שתופס אותו כל אחד מאיתנו. כפי קבע השופט: פורום באינטרנט אינו אמצעי תקשורת *כמשמעותו בחוק* ובכך כנראה הוא צדק. יחד עם זאת לא נראית לי ההבחנה בין עיתון המפרסם באתר האינטרנט בלבד (היינו אלקטרונית) ובין פרסום במהדורה הכתובה; ההבחנה הנכונה היא בין פורום הפתוח לכל דיכפין ובין "עיתון" שהכותבים בו הם חברי מערכת או משתתפים קבועים מראש לגבי מה שהם מפרסמים - העורך אחראי ללא קשר אם הפרסום היה בכתב או בדרך אלקטרונית

מנסיון שלי עם שופטים, כשישה שבעה מפגשים (רובם 'עלק' עבירות תנועה), יש לשופטים 100% כישלון. בכל מפגש איתם עם טעו. מחשב זה כלי תקשורת, אינטרנט זה כלי תקשורת, הנה עובדה, איך שמעתי על המקרה ? השופט, שוב, טעה

השופט צודק ב - 100%. יש לכם טענות ? תפנו למחוקק - אתם יודעים, המועדון של ה 120 חברים עם הוולבו. כן, כן, ה-120 טמבלים שלא זורקים עלינו קצוץ. דברו איתם, לא עם השופטים.

בקיצור השופט טעה האזרח משלם

פסק דין יפה וחשוב. אבחנה יפה הבחין כב' השופט בין דעתו האישית או דעת הקהל לבין דעת או כוונת המחוקק. בדרך הבחין כב' השופט היטב בין "כלי תקשורת" לבין פורום אינטרנט ופתח הדלת לכל מי שמרגיש נפגע לפנות אל מנהל הפורום בבקשה להסיר הפרסום הפוגע. בניגוד לכלי תקשורת המוני או פרסום ברדיו או בטלוויזיה שניתן להלקיט באודיו - וידאו או עיתון שניתן לגזור ולשמור קטעים - הודעה שנמחקה - פשוט נמחקה. נכון שאפשר היה לשמור עליה קודם שנמחקה, אבל מאותו רגע שנמחקה למעשה אינה קיימת עוד ואחרים אינם יכולים לקרוא בה בפורום עצמו. פסק דין חכם לשם שינוי.

כמו שאתה כותב עלינו אולי כדאי שלא תקרא יותר בעברית. פשוט תראה את עצמך משוחרר מלהיות חלק מהמדינה הרקובה והמסואבת עליה כתבת. באמת שאם "אזרחים" כאלו לא צריכים אויבים.

יפה קבע השופט, ובצדק רב, שפורומים וקהילות באינטרנט אינן "כלי תקשורת" במובנו המקובל. זו אמנם צורה אפקטיבית מאוד של תקשורת, אבל הפורום אינו כלי תקשורת במובן של מערכת, כתבים ועורכים שמייצרים תוכן עבור קהל קוראים / שומעים / צופים רחב. לכן לדוגמא ynet הוא כלי תקשורת לכל דבר ועיניין, אבל הפורומים והצ'טים של ynet צריכים לדעתי שלא להיכלל בהגדרה הרחבה של אתר הבית שלהם. אך בעיניין אחר אבחנת השופט - בין אתר של עיתון לעיתון עצמו - היא מגוחכת כמובן. אין שום הבדל בין השניים מן הבחינה העקרונית למעט ההבדל שבין הנייר למדיה הדיגיטלית, אבל זהו הבדל טכני בלבד. יתכן שלשופט, שמן הסתם מבין את זה, לא הייתה ברירה אלא לפסוק כך מאחר שהחוק בהגדרתו כלי תקשורת מתייחס רק למדיה הישנה ולא לאינטרנט. צריך לשנותו ולהתאימו למציאות

כלי תקשורת לכל דבר ועיניין והוראות החוק בנוגע ללשון הרע, דיבה\ צנזורה בטחונית וכדומה - צריכים לחול עליהם.

פגע רע הבן אדם הזה! כל כך הרבה אנשים נפגעו ממנו! חבל שIOL לא תבעו אותו!

מה עם פורומים שבהם מעורבים ילדים ובעצם על ידי כינויים שומרים על פרטיותם? מה עם פורומים העוסקים בנושאים הקשורים לסקס, אנשים שמנהלים חיים וירטואליים אך מעדיפים להישאר אנונימיים בריל לייף - אוי לנו ואבוי לנו אם יותר לפרסם את זהותם.

שוב, חוץ מהעניין עם אתר אינטרנט של עיתון.

ניתן להוציא שם רע במכתב , בהפגנה מרובת משתתפים וכן, גם באתרי אינטרנט ובפורמים. מה שחשוב לעניין הוצאת לשון הרע הוא כי הנאמר הינו דבר שקר שיש בו כדי לפגוע ולהעליב והוא הועבר לידיעתם של מספר אנשים. היו תביעות ומשפטים על הוצאת דיבה במכתבים הידועים לי. לאור זאת. פסק הדין נראה לי משונה ביותר.

עדיין ממשיך לתבוע אחראי פורומים, או שמא אגיד SYSOPים...? לא הספיק לך המשפט בתביעות קטנות נגד חברה קטנה בר"ג שהפסדת כמעט על אותה תביעה כמו זו? השופט אז גיחך לקריאת נושא התביעה והטענות. הלעולם יהיו לך רגשי נחיתות? ונשארת עם השם המצחיק הזה "אוקספורד". אתה כבר אדם מבוגר, תתעסק בדברים מעניינים יותר מאשר "השופט, הם מציקים לי!". אתה מבזבז כספי ציבור. אני רק מקווה שתתרום את הכסף לנזקקים, כי המדינה שלנו מלאה בהם...

ולמה הוא כועס כל כך? אם הוא כזה גיבור אז שיעמוד מאחורי הדברים שפרסם ושלא ירוץ להתבכיין בבית-משפט.

אני בתור ילד, מנסה לשמור כמה שיותר על הפרטיות שלי. אף אחד, כולל מבוגרים לא רוצה להיתקל בשמו הפרטי מפורסם באינטרנט, אפילו אם זאת מחמאה. לדוגמא, לאחרונה פירסמתי קובץ באתר התוכנות נענע, והייתי חייב לצרף את שמי, למרות שקיבלתי המון תגובות חיוביות מהגולשים, ממש לא רציתי ששמי הפרטי ייחשף, למרות שאין שום סיבה לכך, כי אף אחד שפגשתי באינטרנט לא יבוא אליי ב2 בלילה עם סכין. אבל זה עדיין הכיף של האינטרנט, "האנונימיות"! ואח שלי הקטן, בן 7, מתחזה לאנשים בני 25, ואחרי כמה דקות שהאנשים שמדברים איתו מבינים שהוא בן 9 ומטה לפי השגיעוט קטיו שלו, הם צוחקים ונהנים מהעניין, אז גם אנשים שמרמים אותם, צוחקים על עצמם שהם נפלו בפח בסופו של דבר. בקיצור, לדעתי הפסיקה הייתה ממש מגוחכת. וכמו שמישהו פה כבר אמר, צריך למצוא שופט שמבין ומתעסק בנושא הפסיקה, ולא סתם איזה טרח זקן בן 70(מצטער סבתא...) שלא נגע במחשב בחיים שלו ולא יודע מזה הכפתור התחל. רועי

למה אני צריך מילים מגוחכות.

כשמבקרים פסק דין, כדאי לקרוא אותו תחילה, ולהבין אותו. שופטים אינם חסינים מטעויות, אבל תמיד צריך לכבד אותם - בפרט כשהם עושים עבודה מעמיקה כזו של השופט אמיר. ההבחנה בין אתר אינטרנט לעיתון היא עקרונית ומוצדקת. אם לא היתה נעשית, כל אתר אינטרנט היה זקוק לרישיון מהמדינה (כשם שכל עיתון זקוק לרישיון כזה). זו מגבלה חמורה על חופש הביטוי (החופש שמאפשר לאחדים מכם לפרסם כאן תגובות גסות רוח ובורות).

האינטרנט זה המערב הפרוע. כמעט הכל מותר, כל עוד אין בזה פשע, ואאוטינג זה לא הסתה לרצח או פורנוגרפיה של ילדים, שאלו הדברים היחידים שיש עליהם הגבלה באינטרנט. מה לעשות, שבאינטרנט אף אחד לא מחוייב לאף אחד אחר. מה אתם חושבים, שאתם פשוט יכולים להכנס לחיים הוירטואליים, להתפרע ככל העולה על רוחכם, לכתוב דברים שלא הייתם מעיזים בחיים האמיתיים, ולצפות שלא ינסו לזהות אתכם? אם לא נזהרתם מספיק, זו בעיה שלכם שנחשפתם. אם אתם כל כך חוששים מאאוטינג, אז אל תתפרעו בחיים הווירטואליים, ככה לא יהיה לכם מה להתבייש לכשתחשפו. ואם בכל זאת אתם מתעקשים להיות מישהו אחר, אז תדאגו לשמור *היטב* על הפרטיות שלכם בעצמכם. האחריות היא רק שלכם.

הוצאת דיבה איננה בהכרח באמצעות עתון. אדם התולה מודעות גנאי כנגד אדם אחר ועושה זאת ברשות הרבים עובר עבירה של הוצאת דיבה! פורום אינטרנט אמנם איננו עתון אבל הוא בהחלט רשות הרבים. על כן השמצת אדם בשמו האמיתי (חשיפת כינוי = פרסום שמו האמיתי של אדם) הנעשיית באינטרנט הינה הוצאת דיבה לכל דבר. אשר למחוייבות מנהל האתר. האתר נמצא ברשות הרבים ולכן כל זמן שמנהל האתר איננו מוחק הודעות ואיננו מפעיל שיקול דעת בהתרת פרסום - לא חלה עליו אחריות. אך ברגע שהוכח כי מנהל האתר שולט ואף מפעיל סמכות בלעדית להתרת או איסור פרסום באתר - מאותו רגע חלה עליו אחריות מלאה (ולא רק שילוחית) לפרסום. על כן תעה השופט. אני מזמין בזאת תגובת עורכי דין המעוניינים להצטרף לאקט של תביעה ייצוגית (אפילו בסכום סמלי) על מנת לפעול לתיקון העוול אשמח לקבל דעות