הביקורת על ספרו של וולבק מענינת, אבל למה צריך לקרוא לז'ורז' פרק "אניגמטי ותפל"? ספרו w" או זכרון ילדות" הוא מהטובים שקראתי.

"אפשר יהיה לסגור את החנות, כי ככה אי אפשר לחיות" - מתלונן המבקר. אבל מה לעשות שאין לנו ברירה? וולבק הוא אחד הסופרים היחידים שמתאר את העולם כפי שהוא באמת, לא כפי שהיינו רוצים שיהיה.

העולם המערבי צבוע ואילו המזרח שבו חיים עמי ערב ושלל המדינות הלא מפותחות הוא עולם רע ואלים. זו הסביבה שבה אנו חיים ואין שום צורך לבקר סופר שמיטיב לראות את התמונה הזאת

צר לי לאכזב ולהודיע שעדיין ישנה אהבה אמיתית בעולם ועל כן אני ממליצה ספר מדהים ביופיו "אהבה אחת ושתי תקופות חיים של בדידות" של הסופר אביחי רוביןתזהו ספרו השני. מומלץ בחום רב

בהזדמנות זו, האם מישהו יודע למה אי אפשר יותר להשיג את חלקיקים אלמנטרים. או אולי מקום שבו כן ניתן להשיג?

"החלקיקים האלמנטריים" הוא אחד הספרים הבודדים מהשנים האחרונות שאקח איתי לאי בודד. בצרפת הוא הפך למיתוס תוך שנים אחדות. בישראל אין אף אחד שכותב באותו מעוף ותעוזה וחכמה ועומק כמו שהוא כותב. כאן אנחנו תקועים בשלב האינפטילי של אתגר קרת ודומיו. את החדש עוד לא קראתי אבל אני אעביר איתו את הפסח.

כן לדעתי אפשר למצוא לפחות עותק אחד בקידמת עדן - אצל קובי קמין. החנות עברה מקום - ליד כיכר דיזינגוף בתל אביב אבל - ראי הוזהרת - הספר לט פשוט - וישנם חלקים שם שמאוד מטרידים לדעתי

אך וולבק הוא ז'נה של המאה.

כמה טוב שאתה מצוי בין שני העולמות ולא לגמרי ניהיליסט. רק ככה אפשר לייצר ביקורת כה משובחת. הומתקתי.

צומת ספרים בגעש

תראו את "החלקיקים האלמנטריים" ותבינו מה זו ספרות גאונית. בצרפת הוא הפך תוך שנים אחדות למיתוס ובצדק.

הכותב שך YNET איננו מבין דבר וחצי דבר בספרות. מישל וולבק באופן מאלף מנסה להראות את המציאות כפי שעיניו רואות. וכפי שהרבה אינם מבינים מהו האבסורד שבחיים בדיוק כמו כותב הביקורת. אולי הוא ניהיליסט אבל בהחלט לא משתייךלספרות מזוכיסטית. המלצתי, תמצא עיסוק אחר!!

כשקראתי את ספרו החלקיקים האלמנטריים הייתי נסערת בהתחלה מהעוצמה, הרעיונות והכתיבה. לקראת הסוף הגעתי למסקנה המצערת כי וולבק הוא שונא נשים. לכל הנשים שלו הוא מתכנן בסוף הספר גורל רע ממוות. בעיני זה חיסרון, משום שהוא לא מאפשר לו הסתכלות מדוייקת וביקורתית על העולם ומה שמתחולל בתוכו, כפי שהוא מתיימר לעשות.

זה לא נעים, זה לא אסתטי, זה לא "אמנותי", אבל מה לעשות, ככה זה. זה העולם שלנו. נכון, הוא לא נחמד, וולבק. אבל הוא לפחות לא מתחנף לאף אחד (בטח שלא לקוראים) ולא עושה הנחות לאף אחד - לא להיפים החמודים ולאשליות הניואייג', לא ליאפים המגעילים ולתאוות הבצע שלהם ובטח שלא למוסלמים המטורפים ולתאוות הרצח שלהם. כן, העולם הוא פיחסה, ומישל וולבק הוא זה שמתאר אותו בצורה הכי מדוייקת.

דימוי יפה מאוד וגם מתאים. מסכימה עם חלקים גדולים מהכתבה, חוץ מהשורה האחרונה. השאלה "מה יהיה אם כולם יכתבו כך" היא פשוט לא רלוונטית.

אני כלל לא מסכים לקביעה לפיה מישל וולבק הוא נציג של "המזוכיזם הצרפתי החדש". מדובר כאן, לכל הפחות, בסופר הבולט ביותר בצרפת (ולטעמי בעולם) בשנים האחרונות, ולא בכדי, "פלטפורמה" החדש שלו מציג וולבק שקול יותר, נוח יותר, ניתן לומר אפילו "ידידותי למשתמש." למי שקרא את שני ספריו הקודמים, ניתנת האפשרות לראות את התבגרותו כסופר, בדרך שבה רעיונותיו משתלבים ביצירה ביתר טבעיות, והחיתוכים הסגנוניים (שאמנם הפכו את "החלקיקים האלמנטריים" ליצירת מופת בעיני, אם כי לא במובן הקלאסי של המילה) נעשו עדינים יותר. באשר ל"מזוכיזם הצרפתי החדש"- העולם כולו הופך מזוכיסיטי מיום ליום: טוב שוולבק מתריע בשער, ומראה לנו את הפר(ו)צות...

מומלץ מאוד למי שיכול לשאת את האמת הכואבת על העולם ועל החיות הדו-רגליות שמאכלסות אותו. לא מומלץ ל: פקידים ברוחם, בורגנים, מזויפים, צבועים, צדקנים.

ספרו של פטריק בגבדה,לא יצא בהוצ. "בבל",אלא בהוצ."אסיה". וז'ורז' פרק "אניגמטי ותפל"?... של נעליך,הוא ספר נהדר,ואם לך הוא לא נאה,אתה כמובן לא חייב לקרוא אותו. למעשה,פרק טוב בהרבה מוולבק...