והמחקר מוכיח את המובן מאליו והידוע זה מכבר; "ספר התשובות להפרעות קשב" (פרק 15 - הפרעות קשב והתמכרות) פורט את העניין לפרוטות ומסביר אותו בצורה בהירה בעליל. בכלל, ספר מומלץ במיוחד להבנה מעמיקה של התחום. מומלץ, אגב, להתחיל עם הספר הקודם של האלוול ורייטי, "מריטת עצבים", שנחשב לתנ"ך של ADD.

יש מערכות חינוך והורים רקובים. ובאמת, עדיף להשתמש בסמים מאשר להתמודד עם העוולות שעושים המבוגרים לילדים.

אכן הבינה יפה יפעת את מה שנטען כבר זמן וגם יודעים במשרד הבריאות אך מסתירים. הריטאלין הוא התחלת ההתמכרות. ברגע שנתתם לילד סם, הוא כבר נמצא באזור הכימיכלים. הפסיכולוגים של משרד החינוך ממשיכים בשלהם. הם עזרו בכישלון והריטאלין הוא דרך להגיד לילד. סמים זה בסדר יקירי

אני מנצלת הזדמנות (זו אני האם לשלושה ששני ילדיה הגדולים הם ADD וADHD, ואני ADD בעצמי, שתרופות לא עזרו לו וטיפלנו בעצמנו בשיטות אלבאום, TOMATIS ואימון אישי (personal coaching) כדי לומר לכן ולכם שעניתי על כל שאלותיכן/ם. המאמר והתגובות נמצאים ב"בריאות+" בתת-מדור "איכות חיים". או בכתובת: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2731235,00.html בהצלחה!

היה זמן בבתי הספר הקיבוציים שבכל כיתה היה ארון עם ריטלין והמורות היו נותנות את זה חופשי. הקרועים שבין התלמידים גם היו מפוררים כדור ריטלין ומסניפים. ריטלין=סם חוקי בעידוד המערכת.

אלכוהול? סיגריות? חשיש? אז לא נורא ובמקרה של חשיש אולי גם טוב. הרואין? אלאסדי? אז אכן יש כאן בעיה איתם. המחקר לא הבדיל בין כל אלו? אז אכן יש כאן בעיה... עם החוקרים.

התמכרות לסמים... כל הסמים ממכרים? יש גם סמים חוקיים ממכרים... כמו ניקוטין וקופאין... אז רגע, הם התמכרו לאייריש קופי וסיגריה כל בוקר?? זה הביג דיל??

ADD וADHD הן לא מחלות. המוח שלנו פשוט מקוון קצת אחרת. ספרות מומלצת: - Driven to distraction, המחברים: Eward M. Hallowell ו-John J. Ratey. אולי זה הספר שעופר התכוון אליו, רק באנגלית. - Attention Deficit Disorder: A Different Perception מאת Thom Hartmann - ספר כל כך מקורי, אנושי ומיוחד, הרטמן הוא באמת משהו אחר!!! כל מי שנכח בנכס ברמת רחל לפני שנתיים יכל להיווכח בגדלות רוחו, סקרנותו, פתיחותו ואנושיותו היוצאות מן הכלל. הספר הזה דיבר אלי יותר מכל ספר אחר בנושא. הוא פשוט נכתב עלי. ממליצה עליו לכל מבוגר, מתבגר וכל מי שיש לו ילדים עם התסמונות. יש לזה ספר המשך בשם "Healing ADD", אני בתחילת קריאתו. עושה רושם מצויין. - The ADD Quest for Identity מאת George H. Green - You mean I'm not Lazy, Stupid or Crazy?! מאת Kate Kelly ו-Peggy Ramundo - לנשים שביננו: Women with Attention Deficit Disorder מאת Sari Solden

ברור שריטלין הוא סם..ועושים בו "שימוש לרעה" גם היום ובערך מאז שהוא יצא לשוק. אבל מילא שכמה חברה מסניפים את זה לכיף שלהם... הבעייה היא שנותנים את זה לכל ילד,ואחר כך מתפלאים שהוא ממשיך עם הסמים.

את הבמה להביע את דעותיך על סמים? ממני, ADD עם קבלות ואב לילד עם ADHD עם קבלות. בקשה: כל מי שאין לו מושג מהן הפרעות קשב וריכוז והיפר-אקטיביות. בבקשה אל תשתתפו בשיח הזה (ארז אם זה לא מתייחס אליך, אני מתנצל). ניתנת לנו כאן הזדמנות נדירה לשיח אמיתי בנושא. גם "די כבר עם הריטלין!" היה לא במקום, אם אין לכותב/ת כל נימוקים. (ריטלין, דרך אגב לא עבד עלי ועל בני. נעזרתי בשיטות אחרות, וכעת בני נעזר בהן בהצלחה רבה. אך מכיר אחרים שזה עוזר להם בדרגות שונות).

ריטלין הוא בסך הכל שם מסחרי שנתנה חברה לחומר Methylphenidate. דברו עם הרופאים שלכם - ניתן לקנות אותו במחירים הרבה יותר זולים לא תחת השם ריטלין.

נתחיל בזה שכימיקלים כותבים ב"ק". אם היו נותנים לך ריטלין בצעירותך היית עובר בהצלחה את שיעורי ההכתבה. השימוש בריטלין נובע מחוסר איזון כלשהו. בו נשווה את הדבר לחוסר איזון בהפרשת אינסולין הקיים אצל חולי סוכרת. מתן אינסולין לחולי סוכרת משנה את איכות חייהם. כך גם הריטלין פועל בילדים הסובלים מהפרעת קשב. הריטלין עושה פלאים לא רק ביכולת הריכוז אלא גם ביכולת של אדם להשתלב בחברה. טיפול נכון ותמיכה סביבתית מונעת מאנשים אילו מלהיות אנשי שולים פוטנציאליים. סלח לי על הבוטות בתחילת דברי, זה חלק מהאישיות של ה- ADHD

כל הכבוד על המאמר.אני אמא לילד עם הפרעות קשב וריכוז ותודה שחיזקתם את החששות שלי. הילד נמצא תמיד תחת זכוכית מגדלת למרות שזה נורא פוגע בו ומפריע לו

כן, אנחנו מדברים על אותו אחד. ספר ההמשך שלהם (התשובות לשאלות על ADD) לא פחות טוב מזה שהזכרת, ונוגע בעוד שניים-שלושה-ארבעה נושאים חשובים. לזה שהבחין בין גראס ל"סמים קשים": מריחואנה או חשיש למי שיש לו ADD/ADHD הם בערך מה שקוקאין או הרואין מהווים לאדם רגיל. במילים אחרות: לא שטות בלתי מחייבת שאפשר לקחת בקלות ראש - אלא סם קשה וממכר לכל דבר ועניין. עדיין לא יצא לך לפגוש מישהו שמכור, במלוא מובן המילה, לעשב הירוק והמתוק?? ולכל אלו שסבורים שריטאלין הוא סם: נו, באמת; זה בערך כמו לטעון שאינסולין הוא סם לחולי סכרת. תהיו רציניים לרגע.

נורא מצחיק. בוא ספר לנו מה אתה יודע על ADD ו-ADHD. לי יש ADD, לאחייניתי גם, לאחייני יש ADHD, לאבי ADD, לדודי ADD ולשתיים מבנות דודותיי ADD. רואה בדמיוני את תגובתך - משיגע דאר גנצע מישפוחה. אם היה לך מושג עד כמה סובלים ילדים היפר-אקטיביים, לא היית מעלה על דעתך לכתוב מה שכתבת. איזה בידור! אם היה לך מושג מה זה לחיות בחברה כשאתה נורמלי לגמרי ומשהו קטן במוח שלך לא מקוון בדיוק כמו בזה של הרוב ובגלל זה אתה לא מבין מה רוצים ממך, חי כשמוחך במקום שדברים יהיו מופרדים בו, הם בליל אחד שלא מפסיק לנוע. אם היה לך מושג מה זה להיות התלמיד הטוב ביותר לכיתה, אך להבין את השאלות במבחן לא נכון, לא להיות מסוגל להגיש או לערוך עבודה, לא להתרכז להכנה למבחן, לא לדעת בעצם למה כל זה קורה. לעלות לאין סוף משפטים בצבא בלי להבין למה, יש לך רעיונות נפלאים ושום דרך לממש אותם. אם אנשים היו שואלים אותך ללא סוף: "איך זה שאדם כל כך אינטיליגנטי עובד בעבודה כזו?" הרי אנו יודעים שהיא מסוגלת להרבה יותר. ואתה אינך יכול להסביר. אם תבין שילד היפר-אקטיבי נכנס לכתה בבוקר שמח וטוב לב, אבל מייד קולט את כל מי ומה שסביבו כאילו הם חלק ממנו, סופג הכל כספוג, והדרך היחידה שלו להמשיך לנשום היא התנועה הבלתי-נשלטת. אם תבין שמערכת החינוך ה"נאורה" מאד לא אוהבת ילדים היפר-אקטיביים, למרות הנסיון להעמדת הפנים. אם היית יודע שהורים ומורים אינם מזהים הפרעות ריכוז וקשב ללא היפר-אקטיביות ומסתכלים עליך בהערצה רגע אחד, בתדהמה רגע שני, בכעס רגע שלישי, עד שנמאס להם והם מוותרים עליך. אם כל חייך הסתכלו עליך כעצלו בזמן שאתה באמת בהמת עבודה, רק לא תמיד מבין מה מתבקש מממך לעשות, וכל דבר קטן מסיח את דעתך. אם היית יודע משהו על זה, האם היית מגיב כך? או שאתה ADD או ADHDבעצמך, והציניות היא המגן שלך? מצפה לתשובה כנה, מיכל

כמה טוב לשמוע מעוד הורים לילדים עם קשיי קשר וריכוז. לשתי הנשמות שלי הפרעות קשב וריכוז. לגדול ADD, לקטן ADHD. את עושה נכון. זה לוקח המון כוחות, אך זוהי הדרך. והכי חשוב לכולנו - כל ההורים שלילדינו הפרעות קשב וריכוז - לעולם לא לשפוט, לאהוב ולחבק בלי הגבלה. כל ילד, ועל פי כמה וכמה ילד עם הפרעות קשב וריכוז, חייב לדעת שהוריו לצידו בכל עת. עם עזרתנו, אמוננו בהם ובעצמנו, עם פתיחות לשיטות איבחון וטיפול שונות, עם נכונות לעמוד בקשיים עצומים - ילדינו יהיו האנשים שנועדו להיות. הם יעשו דברים נפלאים. רובכם ודאי שמתם לב כי לילדיכם רעיונות נפלאים והם אינם מסוגלים לממשם. הם יהיו מסוגלים! אני כבר רואה את השינוי אצל ילדי, שינוי עצום! וכשאני חושבת על זה - הקשיים לא כל כך עצומים כי האהבה כל כך גדולה. ועכשיו אני הולכת לחבק את שתי הנשמות שלי.

בורות מהולה בטיפשות כפי שבאה לידי ביטוי בתגובתכם ממש מפחידה. מקווה מאוד שילדכם לא סובלים מכלם.(מקווה למענם)

אני בן 39 מכור לקלים עם ההפרעה יש פיתרון?

כחצי מאותם ילדים אשר קיבלו "ריטלין" עם ההתבגרות הופכים להיות לקוחות קבועים של בתי המרקחת, לרוב הם משתמשים בתרופות הרגעה עקב עצבנות יתר, אי שקט, וליקויי שינה... רוב התרופות הם מקבוצת "הבנזילדיאזפינים" כגון "אלפרוקס", "ואליום" ו"קלונקס". תרופות אלו ממכרים פיזית וכמובן פסיכולוגית. עם בוחרים לא להמשיך לקחת את כדורי ההרגעה לאחר שימוש ממושך מקבלים "קריז" הרבה יותר חזק מנרקומן אשר משתמש במורפיום או הרואין. כמובן שחלק אחר של אותם "ילדי ריטלין" בוחרים לעבור לגור בלוד (הרואין). אני אישית לא היתי ממליץ על שימוש בריטלין! תשמרו על עצמכם. ולבעיות שינה יש תרופה הנקראת "יוניסום" והיא נמכרת ללא מרשם ואינה ממכרת כמו "קלונקס", "ואליום", ושאר חברי קבוצת ה"זפאם". עברתי את כל זה על בשרי. ריטלין זה כמו "קריסטל" (קוקאין סינטטי) רק במינון נמוך יותר... חבל על הילד והכסף. למידע נוסף תכתבו לי אימאייל. ביי...

אני סובלת המפרעות קשב וריכוז קשות מאוד ומטופלת כיום גם בריטלין (במינון נמוך מאוד ומבוקר)וגם בדרכים שונות ללמוד להתרכז לבד. אובחנתי רק בשנות העשרים לחיי, כלומר כאשר הייתי ילדה לא טיפלו בי כלל, אך מעולם לא סבלתי מדימוי עצמי נמוך או נטייה להתמכרות כלשהי. נראה לי ששוב פעם מדובר בהכללה מיותרת מכיוון שאני מכירה עוד רבים כמוני שלא טופלו בעודם ילדים וכיום לא סובלים משום בעיית התמכרות

כותבים "בוא נשווה" ולא "בו נשווה". בתור אחד שנעזר בריטלין אפשר היה לצפות שלא תשתמש כלפי אחרים במשפטים כמו "אם היית מקבל ריטלין בצעירותך היית עובר את שיעורי ההכתבה", במיוחד כשאפשר לראות שכנראה הריטלין לא הביא לך ציונים מי יודע מה בתחום. ולהסתתר מאחרורי זה שאתה אחד מאותם עשרה אחוז עם ADHD כדי להצדיק את הדרך שאתה מדבר לאחרים... עלוב ונמוך.

כתבת שריטלין לא עזר לך ולבנך. הייתי שמחה לשמוע אילו שיטות כן עזרו. (אבא לשני ילדים עם ADHD)

האם מישהו יכול להגיד לי מה ההבדל בין ADD לבין ADHD. יש לי ילד עם הפרעות קשב וריכוז ואולי גם קצת היפרקטיביות הדוין הזה ממש עוזר לי להבין במה מדובר.

אני מכירה מקרוב את שיטת TOMATIS והיא עובדת ומסייעת לילדים ולמבוגרים עם ADHD ן-ADD אני מכירה מקרוב המון אנשים בארץ שהטיפול סייע להם ויודעת שהשיטה הזאת פותחה על-ידי רופא ויש לה 300 מרכזים בעולם כדאי לקבל פרטים בסניף הישראלי שנמצא בכפר סבא בטל: 7668191-09

יש לי ADD. הומלץ לי מאד ע"י הנוירולוגית והפסיכיאטר שאצלם טופלתי לקחת ריטלין. התחלתי במינון הנמוך ביותר (נדמה לי שזה היה 0.5 מ"ג פעם ביום) על-מנת לראות איך זה ופועל עלי, ובהתאם - להגביר את המינון. ריטלין מתחיל לפעול מהר מאד. כמה דקות לאחר לקיחתו, אבל ההשפעה משתנה (לפחות אצלי וצריך היה לכתוב בלשון עבר) ככל שהזמן עובר. בשעה, שעה וחצי הראשונות לא חשתי שום שינוי, לאחר כשעה וחצי התחלתי להיות עצבנית בצורה יוצאת דופן (וזה במינון הכי נמוך). חוסר סבלנות, קופצנות, מצאתי את עצמי נובחת על אנשים אחרים. דברים שמעולם לא קרו לי קודם. מחשבותי לא נעשו בהירות יותר. לא הייתי מסוגלת לחשוב כלל, פעלתי כמו על בטריה. למחרת דיווחתי לנוירולוגית. היה לה קשה מאד להאמין, אבל איזו ברירה היתה לה? היא הציעה לי להמשיך שישה שבועות עם המינון הזה ולראות מה קורה. יום אחרי יום הדבר חזר על עצמו. לא יכולתי לחיות! אחרי שבועיים התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני מפסיקה עם הריטלין, הסברתי לה למה. היא הציעה לי לקחת קלונקס בנוסף לריטלין, וכך לייצב את השפעתו. עשיתי זאת. הפכתי לזומבי. לא ידעתי איפה אני, לא הייתי מסוגלת לעשות כלום כי הייתי במצב מוזר של חצי שינה, חצי עירנות יתר. לא מאחלת לאף אחד. הפעם לא חיכיתי שבועיים. אחרי עשרה ימים דיווחתי גם לנוירולוגית וגם לפסיכיאטר שאני מפסיקה עם שתי התרופות. הם אמרו לי כל אחד בדרכו, אך באופן קטגורי שאני עושה את טעות חיי. אני ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון. איזו הקלה היתה לחזור להיות סתם ADD ללא כל תופעות הלוואי הנוראיות. אבל, כמובן שADD בהיותו הסיבה לנטילת התרופות מלכתחילה, הוא מצב שקשה מאד לחיות איתו (לפחות לי). התחלתי לבדוק דרכים חילופיות, והגעתי למרכז הקשבה Tomatisבכפר סבא. עברתי את כל השלבים שלהם. אבל את התוצאות התחלתי להרגיש כמעט מייד. מדי יום נסעתי לשם (עפ"י השלבים) וזה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי. בעצם לא רק שכחתי שיש לי ADD אלא שהשיטה הוציא ממני דברים שלא חלמתי שנמצאים בתוכי. כל זה בלי אלפית מיליגרם של ריטלין או כל תרופה אחרת. כשאני מסתכלת לאחור, אביטל שלפני טומטיס, אביטל של משך טומטיס ואחרי טומטיס, כל כך שונות. היום אני חושבת בצורה סיסטמטית. מסוגלת לסדר את הבית ללא קושי. עובדת בעבודה בה חלמתי לעבוד כל חיי אך קודם לא היו לי הכלים לעשות זאת. אני מגיבה אחרת לדברים, רואה אותם אחרת. בעבר לא העזתי לנסוע לחו"ל מכיוון שאפילו מזוודה לא הייתי מסוגלת לסדר. היום אני עושה זאת באופן הטבעי ביותר. מכיוון שהתקציב (שגם אותו היום אני מנהלת בכוחות עצמי ובהבנה מלאה, בעוד שבעבר לא היה לי מושג מה זה תקציב ואיך להסתדר עם כסף) לא מאפשר נסיעות תכופות או יקרות. נסעתי בינתיים פעמיים, לבדי, לא בטיולים מאורגנים והסתדרתי מצויין. בפעם הראשונה בחיי, מכיוון שאני מסוגלת לסדר, ארגון וכיו"ב התלתי לחסוך כסף! בעוד שבעבר, הייתי תלויית הורים (עניים) לחלוטין, לא משנה כמה הרווחתי. מצב שיצר מתח נוראי. אני משוחררת מכך לחלוטין היום. בנוסף לעבודה, אני גם לומדת שתי שפות, בלי שאחת תפריע לשניה. בקיצור - הכל השתנה מקצה לקצה ללא עזרת כימיקלים. לפני מספר שבועות פגשתי את הנוירולוגית בחנות בעיר, היא שמחה לראות אותי - "את נראית כמו אדם אחר" אמרה בשמחה. סיפרתי לה בקיצור את מה שסיפרתי לכם כאן. בסוף היא לחצה את ידי וביקשה ממני בכל זאת לשקול חזרה לריטלין.......

אלפי שנים אנחנו מגדלים ילדים בלי סמי הרגעה. אז מה פתאום ליצור "רובוטים" מלאכותיים בעזרת ריטלין ? עדיף אורך חיים שונה, תזונה שונה, מנהגים שונים ולא לקחת ריטלין מול סמים... המסגרת הזו ,ריטלין מול סמים" ממש נותנת תמונה של " ילדי מעבדה", במקום "ילדי הטבע והרוגע"... א.

שיטת TOMATIS מעל ומעבר לכל. מרכז הקשבה טומטיס נמצא במרכז כפר-סבא, טלפון: 7668191/2-09 . פשוט הרמתי אליהם טלפון ודיברתי אנג'לה שיחד עם דבי - יצרו את המקום. באנו לשם, עשינו את האבחון, והשאר היסטוריה. בני פורח, איזו יכולת ריכוז! איזו יצירתיות! איזו סבלנות! יציבתו השתנתה גם היא לחלוטין, בלי שום אימון גופני, הוא הפך מילד כפוף לילד זקוף! היום אין זכר להיפר-אקטיביות או קשיים בקשב וריכוז בהתנהגותו. כמה חברים יצר מאז! הוא נהנה ללכת לבית הספר, והפך מילד שלא מבין בכלל מה הולך בכיתה ואיך לעשות שיעורי בית לתלמיד מצטיין ושיטתי מאד. הוא מסדר את חדרו בלי שמבקשים ממנו, ללא כל בלגן. הוא מסודר בכל פעולותיו. לפני כן אפילו צחצוח שיניים היתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורו! והיצירתיות, היצירתיות! איזה דברים שהילד מוציא מתחת ידיו! ויצירתיות מחשבתית. צורת הדיבור שלו השתנתה לחלוטין, קודם דיבר דיבור לקוני, כמעט בלחש, היה קשה להוציא מפיו מילה. היום - שפה עשירה מעל ומעבר לגילו (11), דיבור ברור, בקול רם. הוא משוחח, בעוד שקודם, היה צריך להוביל אותו לדיבור ע"י שאלות עליהם ענה ב"כן", "לא" ו"בסדר". קודם היה מתחיל המון דברים ומפסיק לאחר זמן קצר. היום הוא מחליט מה הוא רוצה לעשות ועושה זאת עד הסוף. הוא לומד נגינה על פסנתר, קפואירה ודרמה, וזאת ללא כל דחיפה מצידנו! הרעיונות באו ממנו, הוא מתמיד ומצטיין בכולם. בגיל 11 הוא "מענטש" לכל דבר! אשתי, בתי ואני מסתכלים עליו ואי אפשר לתאר מה אנו מרגישים. בנוסף - קודם לכן דרך התקשור היחידה שלו עם אחותו היתה אלימות פיזית. היום - אין כל סימן לאלימות. הם הפכו לחברים טובים שיושבים שעות ומשוחחים! הם משחקים ביחד וצוחקים ביחד! בקיצור - מהפך של 180 מעלות. אשתי ואני קוראים לזה "המפכה הקופרניקאית השניה". אצלי הדברים היו מעט שונים מכיון שמעולם לא הייתי היפר-אקטיבי, אבל סבלתי מהפרעות ריכוז וקשב קשות, השינוי מתבטא בכל אותם דברים שתארתי אצל בני, מלבד לזה שמכיון שמעולם לא הייתי היפר-אקטיבי, נשארתי כזה. היום אני מקשיב, לא חי בתוך ראשי, משוחח באופן טבעי בעוד שקודם לא ידעתי כלל את מלאכת השיחה. מחשבותי אינן מוסחות. חשיבתי הפכה לשיטתית והמחשבות למופרדות, כל אחת בפני עצמה במקום עיסה אחת גדולה. סבלנותי שקודם כלל לא היתה קיימת צצה לפתע כאילו משום מקום. הפכתי מאדם קצר רוח ומאד לא סבלני לאדם בעל סבלנות עצומה. חבריי לא מאמינים שאני אותו אדם. היום גם יש לי הרבה יותר חברים. אם נחזור לסדר - הסדר המחשבתי הוביל לסדר בהתנהגות. ארון הבגדים של אשתי ושלי מחולק לשניים - מחצית שלה שתמיד היתה מסודרת, והמחצית שלי שקודם לכן היתה ערימות של בגדים זרוקים. על-מנת למצוא פריט אחד הייתי לפעמים נאלץ לחפש שעות, ולרוב לא מוצא אותו. היום המחצית הזו מסודרת למופת, וזה בא לי באופן טבעי. עתה אני גם משתתף בעבודות הבית בעוד שקודם הן בלבלו אותי לחלוטין. שיניתי את עבודתי, דבר שקודם לא העליתי על דעתי כי כל חידוש היה מכשלה עצומה בשבילי, ואני עובד בעבודה שאני אוהב מאוד, נותנת לי סיפוק אדיר, ומכניסה הרבה יותר כסף מעבודתי הקודמת. היום אני מאזין למוסיקה, קורא, לומד - דברים שקודם לא יכולתי לעשות במשך יותר מ-5 דקות לכל היותר. מעולם לא ידעתי שאני יצירתי - היום אני מצייר ומפסל להנאתי. חשבתי שאני מסורבל וכבד תנועה, היום אשתי ואני לומדים ריקוד ביחד! ונהנים מכל רגע. נעשיתי לשותף אמיתי לחיים לאשתי ולאב אמיתי לילדי. השיטה האחרת אותה ניסינו היא אימון אישי אצל ליסה גרוסמן במקום עבודתה בכפר סבא (היא מתגוררת בכוכב יאיר). השיטה עוזרת ועזרה לאנשים רבים - מבוגרים וילדים. לבני ולי היא כנראה לא התאימה, אבל אני בהחלט ממליץ לנסות גם אותה. ושוב - טומטיס. שיטה שהיא בעצם מאד פשוטה ועובדת ישירות על המוח ששם גם נמצאים ה-ADD וה-ADHD. שיטה כייפית, מתאימה לכל גיל, ועד עתה קשה לי להאמין למהפך שגרמה בחיי, בחיי בני ובחיי המשפחה כולה. וכאן המקום להביע את תודתי לאנג'לה, דבי, שריד, ליליאן, שרה, דורית, טובה,אתי, ניבה, אוסנת וכל הצוות הבלתי-יאומן! בהצלחה רבה בן - לך ולילדיך, ולא משנה באיזו שיטת טיפול תבחרו.

מה דעתך? שמעת? ניסת?

מסממים ילדים בריטלין