ואיזה כיף לגלות כך סתם בעיצומו של יום חול כתבה אינטלגנטית ומעניינת ואפילו משכילה. כרגיל - ישר כוח לאריאנה

"קשה להאמין שאדם אחד אחראי להולדתן של אלה ושל אלה"?? תמיד התפעלתי לגביו דווקא מההפך, מהדמיון שבין כתיבתו לבין יצירותיו הפלסטיות, מכך שזה אותו הטאץ', בדיוק מאותו מקום, אותו ה"קו", אותו ייחוד, אותה אישיות, ההבדל הוא רק תוכני-חיצוני. דומני שמי שמכיר רק את כתיבתו יוכל מבלי שיגידו לו לזהות יצירה פלסטית שלו, וההפך. היית צריכה לפחות לסייג את כוונתך.

אני רוצה את אנה וגנר בחזרה. אתמול.

ממס' 2 - אז אני מצטרף לתקווה...

רציתי לפרגן לרעיון של אריאנה מלמד לכתוב על יוצרים מוערכים, שלעיתים אינם זוכים לחשיפה התקשורתית של סלבריטאים שאינם יוצרים דבר בעל ערך. כתבה מעניינת. אשמח לקרוא את הבאות...

"ונלחם *עם* אבירי הלשון הטהרנית של דור הפלמ"ח", או שמא, נלחם *ב*אבירי הלשון הטהרנית של דור הפלמ"ח.

באמת סתם כך באמצע היום, בלי שערוריה ובלי רב מכר...כמו שצריך לדבר על תרבות. אריאנה מלמד, אני מתפלאת מנין את שואבת את הכוח להמשיך...

אריאנה שלום, כאן יורד גשם סוחף ואפילו המרק לא מנחם אותי ופתאום נתקלתי במאמר הזה. אחרי שעשיתי טעות איומה ולא קראתי את אנה וגנר בזמן "כי כמה מדורי אוכל כבר אפשר לקרוא", וגיליתי אותה רק שבוע אחרי שהודעת על הפרידה, כאן למזלי גיליתי אותך בזמן, ואקפוץ שוב לביקור, באותו מקום ובאותה שעה בשבוע הבא. תודה נ.ב. אם מפרסמים טור כזה באינטרנט אז אולי בכ"ז יש סיבה לאופטימיות (שהיעדרה גרם לי לעבור לכאן)?

אני כבר מצפה בקוצר רוח לקרוא את הכתבות הבאות, שיעשירו מעט את עולמינו ויראו פנים חדשות. וכמובן- האם יהיו אלה בחירות לא צפויות? אני מקווה. (א. גפן)

מי יותר ראוי לתואר גיבור תרבות מאשר הזמר מספר אחת בארץ ובעולם - שלמה ארצי המלך?....

כמי שעוקבת מקרוב אחרי הכתיבה של אריאנה מלמד...וגם לש אנה וגנר...אני יודעת כבר שיהיה מדור יפהפה בהצלחה!!!!

אריאנה, כל פעם מחדש, ההומניזם העמוק הזה המובן מאליו שלך, בכתיבה המיוחדת שלך, כל כך מרגש. יש שיר על חד-קרן כחול, שיר בספרדית, על חד-קרן כחול שהלך לאיבוד, וילדה או אשה מבקשת שיעזרו לה למצוא אותו. כי אין לה דבר בלתו. ואם כולם ילטפו חיות כחולות, כמוך, יהיה זה עולם יותר טוב.

חבל שאין התייחסות רחבה יותר לספר האחרון. מאד אהבתי את "בדרך לעין חרוד" ו"שושנת יריחו" אבל עם הספר האחרון התקשתי. אולי לא ירדתי לעומקו ואולי אין לי את הידע הספרותי הנדרש. הסיפורים בספר הם על סף ההזיה. במידה רבה, הם חוזרים על עצמם. אשמח אם מישהו יתייחס לספר בתגובות הבאות. פרט לכך, אאחל לעמוס קינן אושר, בריאות, אריכות ימים והמשך יצירה. תודה על הכל.

יופי של יוזמה .האדם אינו יוצר אלא דברים הדומים לעצמו,מכאן שלא הבחנת מספיק בקשר שבין היצירה הסיפרותית של קינן ליצירה הפלסטית שלו ,חבל

תודה - הגזמת עד מאד, אבל לגמרי במקרה זה השיר הכי אהוב עלי מזה שני עשורים.

או קי אז היא כותבת יפה (אריאנה) אבל זה לא אומר שכל התגובות שלכם לאורך ההיסטוריה חייבות להיות ליקוקי תחת במקום ממש דיברי תוכן!

למי שלא הבין למה התכוון עמוס קינן באומרו עם מרושע – הנה לכם דוגמא מוחשית.

איש רשע, זה מה שאתה. יש אי חדש של יופי באתר הזה, ואנשים פשוט מרגישים אסירי תודה וכותבים את זה: מקנא? נסה לכתוב בעצמך כמו אריאנה מלמד. אתה יודע שאתה לא יכול.

אריאנה מלמד כותבת רק על מה שבא לה, אני לדוגמא מתחנן אליה כבר שנים שתכתוב על הגיבור שלי: גסטון לרוא (יוצר הפאנטום) אבל היא מתעלמת, מה שיוצא בסוף מהטור שלה זה סקירה של גיבורי התרבות שלה ולא של כולם. אריאנה תתביישי 20 תתביישי 21 תתביישי

משעמם שיא

בניגוד לכתבות אחרות של גברת מלמד את זאת לא הצלחתי לסיים. חבל.

הצלחת לתאר את החויה הקיננית בצורה מדוייקת ומקסימה. אבל אני מסכימה עם המגיב שפי, שרואה אחדות בכל עבודותיו, הגרפיות והמילוליות, ולא ניגוד. גם בעיני הוא מדבר בשפה אחת, בכל תחום.