יודע לכתוב,אין מה לעשות.

בהעדר מחבת ניתן לשטח את קופסת השימורים עצמה ולהשתמש בה כתחליף. הבעיה העיקרית בשיטה זו היא כמובן שכדי לנקוט בה יש להוציא את הלוף כולו מהקופסה קודם עיבודה ואז קשה להמנע מלגעת בלוף. אגב, עובדה מתמיהה היא שאחד המקומות בארה"ב בהם הספאם מאד פופולרי הוא הוואי, לא פחות ולא יותר. אם הוואי מעוררת בכם מחשבות על חופים לבנים, יפהפיות בחצאיות עלים וסטיב מקגארט - הוסיפו לוף לרשימה.

שומר נפשו ירחק! האם יש מתכונים לפחית הנובחת?

כל כמה זמן אבא שלי שולף כזו קופסה, וכל הבית חוגג על זה...

המערכון הקלאסי וההזוי של מונטי פייטון על המסעדה שכל מה שיש בה זה SPAM והיא מלאה בויקינגים שצועקים Spam,Spam,Spam.........

גם אבא שלי (ועוד כמה אבות שאני מכירה) לא ממש מוכנים לוותר על החגיגה הקולינרית הנפלאה המתוארת כאן ברוב כשרון שכחת את המתכון לעוגת לוף ברוטב חלבה צבאית (עם סוכריות כרמית מלמעלה)

Instead of a pan you can use a tank Engine... Any hot tank engine will do the trick. Nagmash engine won't do it...

ביחוד את פרוסות הלוף המטוגנות. אצלנו קראו לזה "לופגניות". תגיד, יש לך מקור טוב ללוף? כי זה הדבר היחיד שחסר לי מאז שהפסקתי עם המילואים.

חוץ מזה, קשה היום למצוא לוף, יותר נפוץ זה בשר ההודו. וכמו שאמרתי יש קייטרינג בלי טעם אמיתי. אפשר להכין את הלוף גם בצורה של שניצל

גם החתולה שלנו אוהבת לוף והבן שלי גנב לה במיוחד מהצבא. היא השתגעה רק מהפחית! הבן כבר השתחרר אבל החתולה עדיין לא, היא מכורה! אחלה כתבה.

מבושל לו בתוך שקשוקה או עם המון בצל בפיתה. זוועה קולינרית צבאית של ימי לבנון אבל מתרגלים...... אחלה כתבה קופר!!!

כרגיל אני נהנה לקרוא את כתבותיו של שגיא, מעבר למתכונים אותם איני קורא בד"כ יש לכתבותיו איכות פיליטונית.כריך כזה הכינו לי בסוף יום קשה במלחמת יום הכיפןרים,ליתר דיוק 19/10/73 .אחרי שבאותו יום הפגזתי ע"י קטיושות ומאוחר יותר נפגע לי תאג"ד לנגד עיני. יחד עם הכריך קבלתי גם שלוק ענק של קוניאק צרפתי. הצרוף הזה של כריך ששון, קוניאק צרפתי והיחס האישי של מי שהגיש לי אותו היה מחייה נפשות.

אצלנו במילואים היתה מנה של לופ שעשינו על מנגל, בין 2 פרוסות לחם. זה יחסית אכיל.

מיד עלתה לי התמונה של אבא שחזר מהצבא עם קופסאות הלוף, אותן היה מערב עם ביצה. והכי עצוב - היה לי טעים! בכל מקרה, כתבה מעולה, משעשעת ונוגעת.

אף אחד לא הסכים לגעת בזה - אפילו לא הכלבה... והוא היה מכין ואוכל בהנאה...ממש שמר על כל קופסה כמו על האוטו - שחלילה לא יקחו לו (דא? כאילו מישהו היה נוגע מרצון, :-) כתבה מדליקה!

אכלתי הרבה דברים בחיי מהרבה מטבחים עדות עמים וארצות ועדיין חולה על נוסטלגיה כמו אוכל של אמא אי אפשר לשכוח

אני חולה על לוף. נו טוב, אחרי מה שאכלתי כל השנים בבית, זה לא חוכמה גדולה. אימי הפולניה חושבת עד היום, שכשאני אומר על אוכל שזה טעים כמו לוף, זו מחמאה. בצבא צברתי מספר לא מבוטל של פחיות, ששימשו אותי לא רע בתקופה הסטודנטיאלית שלי. באחד מערבי החורף, במכללת תל חי, הזמנתי עלמת חמד לארוחת ערב מול האח המבוערת. ישבנו חבוקים, אוחזים בשתי כוסות יין פטישים, מביטים באש ומתמזמזים. כמתאבן הגשתי נתחי לוף קר בלימון ועשבי תיבול. את הצבעים שהחליפה זוגתי אז ייחסתי לאש המרצדת, ואת העוויתות, יחסתי לאיכות מזמוזי. צובר ביטחון מהמנה הראשונה, החלטתי להמשיך הלאה במרץ לעיקרית. זוגתי שראתה את הנולד, והבינה שלמנה עיקרית יש לוף בגריל מיהרה להתפשט. גופה החטוב סימא את עיני, וכיוון שהפסקתי לחשוב עם הראש, דחפתי את כל מלאי קופסאות הלוף שברשותי (קרוב ל-50 במספר), לתנור העברתי למצב גריל, ושעטתי לעבר חברתי. במעט השכל שעוד לא הספיק לרדת לכיוון מכנסי, חשבתי על זה שבעצם היה רצוי לפתוח את הקופסאות לפני הפעלת התנור. "חבל על הזמן" חשבתי עם רוב השכל שעמד זקוף ומוכן. כשהתחילו הרעשים מכיוון התנור, חשבתי שאני תותח והקולות הן מכיוונה של חברתי. כשהתחילו הפיצוצים בהתחלה עוד חשבתי שכנראה כל הסיפורים על רעמים וברקים כשזה מגיע אכן נכונים. חברתי עוד הספיקה למשוך אותי מתחת לספה כדי להוציא אותי מקו הירי של התנור. קולות פיצוצים נשמעו מכל עבר. הסירנות ברחוב הופעלו. אמבולנסים באו ונסעו. למחרת הכריז רבין על מבצע "דין וחשבון" למיגור קיני החיזבאללה.

הסיפורים שלך מצויינים כתמיד. המתכונים? גם כן כתמיד,שלא נדע מצרות....

פרוסת לחם, מורחים עליה ריבה, ועל זה שמים את פרוסת הלופ.

שכחת לצרף לזה שקית הקאה....

לשגיא! רציתי לספר לך שהשבוע הכנתי סוף-סוף את הצלי בשם "מילנדורפר שווינסבראטן", על-פי המתכון שפרסמת בזמנו. יצא מעולה!!! ברכות ותודה יפעת

בעזרת הלוף ניצחנו את צבאות ערב ! ואני קיבלתי את פרס בטחון ישראל .

מי שמהבסיס בדרום יודע

מת על אבא שלך. גם אני חסיד של לוף,בכל הצורות, אפילו לא מטוגן. מה לעשות לופאים ותיקים אינם שוכחים את מנות הקרב של שנות החמישים.