מצרים מקבלת כמעט אותו סיוע צבאי והלובי הערבי בארה'ב התחזק.הסכסוך הפך,בעיני העולם,עם ''העם'' הפלסטיני בלבד.ישראל היא כבר לא האנדרדוג.מרכזי הערים היו אז לפני ההסכם,בטוחים יותר.חילות הים והאויר חנו בשארם ובכלל היה עומק אסטרטגי.לא זכו לי שאז כל כך הרבה היו כל כך פסימיים לגבי קיומה של המדינה. נשק וחומרי חבלה זורמים ללא הפרעה מהצד המצרי,לידי ארגוני הטרור.אלפי אזרחים נהרגו בפעולות טרור,הרבה יותר מאשר חילים.בזירה הבינלאומית מצרים חידשה את עוינותה ,מיד לאחר קבלת ''הגרגיר האחרון'' והציבור המצרי עוין כפי שהיה בימי''קול הרעם מקהיר''.הפסדנו את הנפט שהיה מספיק כמעט לתצרוכת העצמית שלנו. הפסדנו הזדמנות היסטורית לבסס עצמנו באיזור כעם עצמי היושב לבטח בארצו. משהו שיש להודות לא נתן לעשות בפעולה חד פעמית בשיטת ההוקוס פוקוס.

התרפסותו של שמעון פרס ודברי החנופה שהוא משמיע חדשים לבקרים כלפי מצרים מעוררים סלידה, בלשון המעטה. מוטב שישים מחסום לפיו בנושא זה. מדובר בנחש ארסי,רדום לכאורה, שיכול להכיש בכל עת...

איך תקע אותנו סאדאת עם עזה המזוויעה. וכמה טיפש היה בגין כשלא אמר לו לקבלה חזרה. מנהיגים, לעיתים, הם כה קצרי ראות!

עם שלום כזה מי צריך אויבים אין שלום ואף פעם לא היה אנו לא צריכים לחגוג את 25 שנים להפסקת אש

יופי של תמונות. ואיך אתם חושבים שהנשק מגיע לעזה? בטילי אויר מנהרות? המצרים לא יודעים ולא רואים כלום? הניר עליו נחתם ההסכם מוצג מוזאוני. אנחנו הפכנו אותו לכזה. אנו לא מחמיצים שום הזדמנות לפגוע בהסכם ועל כך ישלמו בנינו.

מצרים ניתקה את רוב המגעים שלה עם ישראל לפני שנים ובמקביל מחמשת את צבאה בנשק אמריקני איכותי כולל כזה שלא נמכר לישראל. ההנהגה המצרית מתחמקת ממגע עם ישראלים לא רק בכך שאינה באה לביקור בישראל אלא גם בפפורומים בינלאומיים, תיירים מצרים לא באים לישראל וכך גם אנשי עיסקים, אמנים ואנשי אקדמיה. דיפלומטים מצריים משחירים את ישראל מול אמצעי התקשורת והמדינאים ברחבי העולם ואין לשכוח גם שמצרים מובילה את המערכה שמנהלים הפלסטינים ומדינות ערב נגד ישראל במועצת הביטחון ובעצרת הכללית של האו"ם. מצרים גם לוחצת כל הזמן על ישראל לאפשר ביקורת בינלאומית בכור בדימונה מתוך מטרה להביא לניטרול ישראל ממה שהם חושבים שיש לה. מצרים גם פועלת בהתמדה לכפות על ישראל לסגת לגבולות 67 ולאפשר את מימוש "זכות השיבה" של 5 מיליון הפליטים הפלסטינים שחיים במדינות ערב.

אם בבתי ספר במצריים מלמדים שפלסטין זה הים לנהר אזי אין שלום אלא רק הפסקת אש עם החלפת שגרירים

מכל בחינה שהיא ההסכם עם מצרים מהווה טעות פאטלית,! ראשית העיקרון של שלום תמורת שטחים נקבע בהסכם זה, והתוצאה שהוחזרו שטחים נירחבים ועצומים שכללו מרחב אוירי, ומרווח אסטרטגי, ובתמורה קיבלנו נייר ותו לא. מבחינה כלכלית הפסדנו בגדול, שדות הנפו בסיני יכלו להפוך את ישראל ליצואנית נפט, ולהכניס מיליארדי דולרים בשנה, מבחינה של מוראל לאומי אנחנו בשפל מאז שנקבע התקדים שאפשר לפנות, או ליתר דיוק לטרנספר יהודים מביתם! מבחינה צבאית היתרון האסטרטגי מול צבא מצריים הולך ומתמסמס מאז ההסכם, הצבא המצרי הולך ומתעצם, מצתייד בנשק אמריקאי, ולומד דוקטרינות לחימה מערביות, וזאת במקום הנשק הרוסי המחליד, ודוקטירינה הסובייטית. אפשר להמשיך ולהכביר במילים, אבל אפשר לסכם במשפט אחד ממצא, ההסכם הינו טעות פאטלית, שלא נותן לישראל דבר בטווח הארוך, להיפך הוא טומן בחובו סכנות הרות גורל, מצד המצרים שממשיכים לשנוא, ולרקום תוכניות לגבינו. וכל זאת תמורת נייר חסר ערך!!!

אם זה שלום מי צריך מלחמה? אין להם שגריר אין תיירות משם רק הסתה נגדינו כל הזמן ומה עם הגז והנפט?

השלום עם מצרים כלל בתוכו טעות היסטורית ממדרגה ראשונה. על ממשלת ישראל היה לעמוד אז על כך, שהמצרים יקבלו בחזרה גם את רצועת עזה, על כל תושביה הפלסטינים. הכל או לא כלום. אם הגבול הבינלאומי - אז עד הסוף. אם ההסכם היה מתפוצץ, הינו עדין יושבים בסיני. יכולנו אז להגדיל את רצועת עזה לתוך סיני, להקים על השטח מדינה לפלסטינים שגודלה כגדול רצועת עזה של היום + יו"ש (מעין חילופי שטחים) ובכך לסיים את הבעיה הפלסטינית על חשבונה של מצרים. אבל בגין רצה להיכנס להיסטוריה ...

מיכאל

לכל מנהרה יש 2 קצוות..

1. יתכן מאוד שמתוך "ההכרה בזכויות הלגטימיות של העם הפלטינאי" שנכרכה עם ההסכם עם מצרים - צמחה האינתיפאדה של 87, וכן המלחמה בה אנו מצויים כיום. 2. בוודאות מצרים תומכת באומר, בחוסר מעשה, ויתכן שגם באופן אקטיבי במלחמה שהפלסטינאים מנהלים נגדינו. (קארין A, לדוגמא, לא יכלה לבוא לעולם בלי שת"פ מצרי) 3. המרחק מקהיר ל"אל אקצה" הוא שליש מהמרחק מקהיר למכה. כמה לירות מצריות ראתה ירושליים מתיירות מצרית? מה זה אומר על היחס שלהם לאל אקצה? ומה זה אומר על היחס לישראל?

הגבול עם מצרים רוב הזמן כל-כך רגוע עד שנשכחת האופציה האחרת . . . הלוואי ונוכל לעשות עם כל שכינו את אותו שלום שעשינו עם מצרים, גם אם על פניו זהו שלום קר עד מקפיא.

המחיר להפסקת האש עם מצרים היה כבד מדי לעומת הפסקת האש עם סוריה. ראו את כל התגובות 1,10,13 ותבינו איזה מחיר שילמנו עבור הפסקת הלחימה הרישמית של מצרים בישראל. לעומת זאת הגבול ברמת הגולן עם הסורים הוא השקט ביותר ללא נסיגה וויתור על שטח, על התישבויות או על מים. דרך הנסיגה אינה הדרך להשיג שלום ושקט במזרח התיכון. עובדה, אף מדינה אחרת במזרח התיכון לא החזירה שטח.

מתי יגיע, סוף סוף, השלום. מחכים כבר 25 שנים. עוד נבכה מרה על טעותנו.

הוא יביא לחורבן ישראל בטווח הארוך. היום הצבא המצרי הוא החזק ביותר באיזור (טוענים שאחרינו, ואני מקווה שאכן כך). לולא השלום, היה מצבו כשל הצבא הסורי, קרי, אינו מסוגל להגיע לעימות מזוין עם ישראל. השלום, הכניס את מצרים תחת כנפיים אמריקניות. תמורת השלום נסוגנו משטחים, מבלי לקשור את עזה להסכם. המצרים מצידם, לא מפספסים שום הזדמנות להכניס לנו, ורק אתמול פורסם כיצד הם מחנכים את ילדיהם בבית הספר לאחר 25 שנה. ימים יספרו את גודל הטעות

אין דבר כזה שלום אבל אם מסתכלים לאחור רואים שכל 6 שנים לערך היתה מלחמה זאת אומרת שנימנעו כ 4-5 מלחמות וזה גם משהו כבר אף אחד לא זוכר את מלחמת יום כיפור או ההתשה כיום השאיפה צריכה להיות מדינה עם גבולות ברורים (כן גם חומה) כאשר כל העם יושב מאחורי גבולות אלו

אני אזרח המאמין בשלום הרוצה בשלום וכמה להגיע לשלום אולם המצב שיש לישראל עם מצרים - ממוגדר יותר כשלום קר. מצרים כמובילת העולם הערבי נוהגת ביחס אמביוולנטי כלפי ישראל כאשר מצד אחד יש שלום בינינו ובינם ומצד שני יש הפגנות אלימות של המצרים כלפי ישראל. ה"שלום" עם מצרים יתחמם רק אם תפטר הבעיה הפלשתינאית אולם כיום אין על מה לדבר ופתרון אינו נראה באופק. לכן מצב של שלום קר עדיף ממצב של לוחמה או לפחות מצב של מתיחות עם המצרים - למרות תחושת החמצה של 25 שנה חיים בשלום ואין כל כך הישגים ראויים לציון לשני הצדדים.

אין כל כך הרבה מה לחדש.. הפסדנו נפט, הפסדנו את עמדת המנצחים על המצרים, הראינו שאנחנו יופי פותחים רגליים ומחזירים שטחים, הפסדנו שטח עצום (לכל מי שאומר "מה זה כבר שטח לעומת השלום" - צריך להבין איך זה לחיות במדינה עם שטח מחייה. זה מקפיץ את איכות החיים), חיזקנו את הצבא המצרי ואת המעמד המצרי, וקיבלנו חבר'ה שלא תוקפים אותנו (גם בלי שלום הם יכולים לא לתקוף אותנו...) אבל תומכים בטרור. כנ"ל עם הירדנים - שלום רדוד ביותר: נתקענו עם האוכלוסיה שלהם, הפנטסטית, יש לציין. לדעתי הגיע הזמן לעשות שלום עם סוריה: לתת להם את הגולן, ושוב לא לקבל כלום. או עם הפלסטינים: לתת להם מדינה, ולהמשיך לחטוף מרגמות. מי צריך שלום, בכלל ? גם ככה נמשיך ללכת לצבא.

ומה ישאר לעם ישראל????? אנחנו עם חזק אבל לכל דבר יש גבול !