אני הכי אוהב את : 1. In The Court Of The Crimson King 2. Red 3. Islands

הסטונז בשתי דקות באמת מסכמים את מה ש-יס מאוננים ברבע שעה. רוק במובן הקלאסי רצה להביע מחאה אם לא במלל אז בצליל. פרוג נראה ונשמע כאילו הנגנים היו מסוממים עד כדי כך שצלילי מצילות נשמעו להם כמו אומנות. בולשיט. סולו אחד של ג'ון בונהם עם הידיים (מובי דיק) שווה את כל משחקי המצילות של קינג קרימזון. נכון שזה לא לעניין לשלול ז'אנר מוזיקלי אבל תמיד אפשר לבקר. כשאיירון באטרפליי ניגנו את אין-אה-גאדה-אה-וידה הם לא יכלו לדעת כי מהרפליקה הזאת יצמח לו הרוק הכבד. כשהנדריקס ניסר סולואים על הבמה הוא לא יכל לדעת שאיזה מבקר מוזיקלי יכתוב כי זה נשמע כמו: HAVY METAL FALLING FROM THE SKY. אבל כשעשרים להקות ניסו לנגן כמו פינק פלויד הן ידעו מראש כי הן לא מחדשות אלא רק מעתיקות כי זה הטרנד. אגב פינק פלויד עשו צלילים מוזרים בהתחלה (כך הם מודים בראיונות) כי פשוט הם לא ידעו לנגן. זה סתם נראה להם מגניב להיות נגני רוק!

הייתי שומע רוק מתקדם בגיל 13-15 עד שעברתי לניו וויב ופאנק. רוב המוסיקה הזו התחילה להשמע לי יומרנית ובובסטית. רוק מתקדם זה רוקנרול עם רגשות נחיתות שחייב להוכיח שהוא "מתוחכם" כמו מוסיקה קלאסית. ולכן הרוב הכריע של הז'אנר הזה לא עומד היום במבחן הזמן. וזה בניגוד לאומנים ישנים יותר כמו ג'ימי הנדריקס, סטונס, קרוסבי סטילס נאש ויאנג, וולווט אנדרגראונד (ורבים אחרים) שנשמעים מצוין עד היום. כמובן שגם ברוק המתקדם יש יוצאים מהכלל: קינג קרימזון, בריאן אינו, ואחרים.

בועז כהן תמיד משלב פרוגרסיב בתוכנית שלו. פעם קינג קרימזון, פעם ג'טרו טאל, פעם רנסנס, פעם פינק פלויד. אבל 88fm הם הצדיקים היחידים (וגם רוני ידידיה כמובן שם, בתחנה הכי טובה ברדיו)

קו מתקדם במיטבו ממליץ!!@@

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=53799

מוות למאונני המיתרים! פאנק לנצח!

red אלבום מופת, תהנה.

מאוד אהבתי את האחרון: power to believe וההופעה בדיוידי מצויינת... אחלה עבודה של רוברט פריפ על ה"frippertronics" שהוא פיטח עם בריאן אינו באלבומים המשותפים שלהם...

לחובבי הז'אנר כל יום שישי ב-88fm בשעה 15:00 "רוק מארץ עוץ" עם מנחם גרניט, הוא ערך את התוכנית המיתולוגית "קצת אחרת" ברשת ג, הגישה שמירה אימבר. מומלץ בחום.

רוק אמור להגיע מהבטן ומהביצים ולא מהראש. להקות הפרוג כל הזמן חשבו - אין לי מושג על מה. באותו זמן , קית' ריצ'רדס ומיק ג'אגר כבר כתבו את בראון שוגר , שיר שמספר על סקס עם כושית . את sympathy for the devil - הזדהות עם כל מה שרע וכו'... צריך לזכור שהרוק צמח מהכושים שעשו בלוז על גדות המיסיסיפי והמילים היו כל כך פשוטות וקלות , "אני אוהב אותך , את לא אוהבת אותי , אני הולך לירות בכלב...". זה הרוק האלמנטרי.

שחושב שפינק פלויד זה מהות הפרוג . הפינק פלויד היו שייכים לספייס-רוק , ז'אנר די שולי בפרוג כנגד הסימפוניק-רוק(יס,ג'נסיס,קאמל) הז'אנר המרכזי ברוק התקדם, גם הרבה מעריצי פינק פלויד נהנים לחשוב שחבריה היו בוגרי אקדמיה למוזיקה והיו מוזיקאים מחוננים, שבאמת מדובר בחברה שלא ממש ידעו לקרוא תווים. אני דווקא די אוהב את פינק פלויד, אבל חייבים להתמודד עם העובדות.

להשתחוות לשיר ולפינק פלויד!!!

למי שלא מכיר אותם - קינג קרימזון להקה מאוד מגוונת ( ששינתה כמעט לגמרי הרכב בין כמעט כל אלבום.. ), וכך גם המוזיקה שלהם. IN THE COURT ו THE WAKE OF.. הם בסגנון דומה, רוק מתקדם קלאסי, כאשר הראשון הוא כמובן הכי מוכר.. LIZARD יותר מוזר ומרתיע אולי, אבל לדעתי אחד מהאלבומים הכי טובים וחכמים אי פעם.. ISLANDS שוב שונה לגמרי, אולי יותר רגוע ( לפחות בחלקו ) וגם כן מאוד קשה להגדרה. LARKS TOUNGES.. הוא פותח שלישיה של הרכב יחסית קבועה, המוזיקה יותר רוקית, האלבום הזה הוא נהדר, ושיר הנושא מדהים, אבל דורש כמה האזנות רציניות.. אחריו STARLESS & BIBLE BLACK, גם יותר רוקי, כחצי מהשירים הם קטעים אינסטרמנטלים.. RED הוא השני הכי מוכר, ומקום טוב להתחיל ממנו גם כן ( בנוסף לCOURT.. ) את שלישית הדיסקים משנות השמונים אני לא מכיר, הבנתי שרק DISAPLANCE טוב, ואחרי THARK נהדר, בדיסק יש 2 גיטרסטים, שני נגני בס, ושני מתופפים..מיוחד, אבל יותר כבד... האחרון - POWER OF BELIVE גם כן מעולה, שירים יותר רוקים, וקטעים אינסטרמנטלים מעולים.... תהנו, להקה נהדרת !

נמשיך לחלום.

לחיות בהווה רצוי, ללמוד מדברים טובים בעבר מאד רצוי ומשתלם.

דבר ראשון, לבוא בגישה של "רוק שאני שומע הרבה יותר טוב מהחרטא שאתה שומעים!" לא יביא אף אחד לשום מקום. אף פרוגר לא הולך לקבל הארה מכאלה מילים ולהפסיק לשמוע פרוג, או להלל את מה שאתה שומע. חוצמזה טיעונים כמו "הרוק התחיל מכושים ששרים דברים מפגרים כמו [בלה בלה בלה]" הם גם חסרי טעם מהסיבה הפשוטה שהפרוג התקדם לכיוון שונה. הרי אינך מצפה שהמוסיקה היום ולפני 50 או יותר שנים ישמע אותו דבר, נכון? ואם כן, אז סלח, אבל אתה טמבל. חוצמזה בדיוק בעודי קורא את הכתבה שמעתי wish you were here, איזה כיף! :)

בשישי הקרוב, 28 לינואר, בשעה 22:00, אפשר יהיה לראות את כותב הספר אורי ברייטמן, מגיש בסינמטק חיפה את מרתון הרוקולנוע "פינק פלויד נגד לד זפלין", יחד עם איש הרוק החיפני יורם מארק-רייך. אפשר לקרוא פרטים על הצפוי לנו באתר של ברייטמן: mitkadem.co.il

אין בו כלום חוץ מקצב פשטני והמון רעש שאינו מאפשר להתייחס למוזיקה.

והשיר בתוכו הנושא את שמו וגם את 21th century schiziod man- שיר נאמבר וואן. תהנה אחי, אני מקנא בך.

אולי תפסיקו כבר לתאר את חרדת הקודש כשאתם נתקלים בתקליט טוב? מר בניוביץ... אבא שלך גרר אותך לחבר שלו. החבר שם תקליט. התלהבת ובמקרה הטוב ביקשת בביישנות מאביך שישאל אם אפשר לשאול את התקליט לכמה ימים. מכושף? חרדת קודש? נו באמת....

ומה עם MODERN TALKING ולהיטם BROTHER LUI LUI

בלעתי את הספר ברגע. ספר יחיד ומיוחד במינו בשפה העברית!!!

אתם לא יודעים להעריך מוזיקה - אמנם המילים של יס טפשיות - אבל המוזיקה מדהימה - תנסו את Fragile או את close to the edge. אין על Genesis עם selling england ו-foxtrot. אמנם צריך טיפה להשקיע - זה לא מיידי כמו להיטים של התקופות היותר מאוחרות אבל ברגע שמבינים את הגדולה - הלהיטים מאבדים מערכם.