מדהים איך שהיוצרות התחלפו,הרי יונה היתה מסוכסכת עם אחותה והורישה לבן-זוגה את כל רכושה כהתרסה נגד אחותה,אך אילו יונה היתה בחיים היא היתה ללא היסוס מצדדת באחותה משום שהיא רצתה 3 דברים בחייה (עפ'י הביוגרפיה)1-תהילה.2 -תהילה. 3 -תהילה. היא רצתה מאד להתפרסם ולהשאר בתודעה כבעלת השפעה ביצירה השירה העברית החדשה,חבל שבן זוגה מחבל בבקשתה.

מבחינת ההלכה ליוצר או אומן אין קניין רוחני על יצירתו ולכן מותר להשתמש ו"לגנוב "שירים מאחרים ולבצעם . אם אדון וולך טוען לחזרה בתשובה , זוהי התשובה שניתן לתת לו ולהשתמש בחומר הנ"ל בהצלחה ליוצרים החדשים והמשתמשים

לומר לו מה לעשות עם רכושו. מאיפה החוצפה ועזות הפנים לחשוב בכלל לכפות על מישהו לפעול בצורה מסויימת עם קניינו ?!

רוח ומילים לא ניתנים ללקיחה. גם לא על ידי האל ושליחיו. מה שכן ילך לאיבוד, זה התמלוגים של אקו"ם (או שמא עכו"ם, במקרה זה). מה שהודפס הודפס, ומה שהוקלט הוקלט. אז לא נזכה לחומרים חדשים. אבל הדברים שנעשו בזמנה, ניתנים להשגה, בכל עת, ניתנים לשכפול ואף להעתקה וצריבה. גם אלוהים לא יכול על kazaa. מכיוון שיונה וולך לא הייתה פזמונאית, כי אם משוררת, לטקסטים ישנה חשיבות רבה, יותר מללחן. אז שלא ישמיעו ושלא יקליטו עוד. את המילים ניתן לקרוא, וניתן ללמוד בכל עת. וזה מה שחשוב באמת. לקיים הופעות עם שיריה תמיד יהיה אפשר. ומי שירצה לשמוע יוכל לעשות זאת אז. חוק זה חוק. ואין מה לעשות בנידון.

כבר מזמן "כויות היוצרים" איבדו את משמעותם המקורית: קידום התרבות והאמנות. ברגע שזכויות יוצרים מתקיימים פרק זמן ארוך באופן אבסורדי ויצירות הפכו לנכס אישי פרטי (לפרק ארוך באופן אבסורדי) המועבר בירושה, במקום להוות חלק מהמורשת התרבותית של כולנו, אין פלא שדבר כזה קורה. מתי כבר אנשים יבינו שהגיע הזמן לשינוי בחוקי זכויות היוצרים?

גם ככה את רוב הכסף לא רואים האמנים אלא אוסף של טפילים בדרך. המיקרה הזה ממש קיצוני ברשעותו - מה נשאר לאדם אחרי מותו? למה למחוק משוררת מוכשרת?

בושה וחרפה למדינה שלא מספיק חזקה בשביל לשמר את התרבות שלה - ונותנת לתרבות שלה ליפול לידי ידיים אפלות ומטופשות. בושה וחרפה למדינת ישראל. המדינה הזאת נהיית אפלה מיום ליום.

לא יתכן שבשם הקניין הרוחני יעשה שימוש ציני לרעה בחופש התרבותי של אנשים. מחר יקום אדם וירכוש את זכויות היוצרים על התנ"ך או הגמרא וישלול מהאיש הזה את חופש הפולחן שלו בשם איזה רעיון עיוועים משלו...

שוב הכפיה והמיסיונריות לא חבל לאבד את יצירתה ?

יונה וולך הוא נכס ציבורי ותרבותי. היא לא צריכה להיות שייכת לאף אדם, והיא מעולם לא היתה. ללכת לבית משפט, ולצאת זכאים לשמוע ולהשתמש בשיריה של המשוררת החשובה ביותר מאז רחל. מבטיח להקריא שירים בחוצות העיר. נראה אותם תובעים אותי

כמו שאף אחד לא מתכוון לקחת חלק מנכסי שרי הריסון ומחלקם לעניים - גם שם הכסף יכול ללכת לאיבוד על קוויאר במקום להגיע לנזקקים..(דוגמא מפגרת אבל ממחישה את זכויות הקניין הרוחני והכספי שיש לבעל זכות)

לטלנובלה בע"מ יכלו לשחרר זכויות?! השירים/סיפורים שלה היו בפרקים שכפיר ורננה התקרבו

לא חשוב אם החוק החילוני אשם בזה, לא חשוב שהוא היה חילוני כמוכם, לא חשוב שהזמרת ירשה לו, מה היא היתה רוצה? לפי החילוניות, היא לא אמורה לרצות כלום. כי היא גמרה כבר. לפי התורה, נשמתה חיה וככה הוא עוזר לנשמתה מלהמשיך לחטוא. היא מודה לו כל רגע.

כמה פשוט היה אם אנשים לא היו כופים את דעתם אל אחרים. קל לנו החילונים להתעלם מהצרכים שלהם, גם אנחנו לא טלית שכולה תכלת. אבל בד"כ המצב הוא הפוך - אנחנו יחסית משתדלים להתחשב, ומצד שני יש הרגשה שלהיות דתי בארץ אומר לדאוג שכולם ייאלצו לחיות לפי העקרונות שלך. די כבר ...

סכינים, סמים זנות...תמשיך לבד

לא נשארה אומנות בארץ

כל חברה כפופה לחוק גבוה יותר, חוק של מוסר, של צדק. זהו בסיסה של חברה מערבית מתוקנת. הצדק הוא העיקרון המוחלט, מעל פוליטיקה, הלכה או תקנות בדבר זכויות יוצרים. מעל לשיקולי תועלת, על אקו"ם לעשות את הצעד האמיץ ולא לציית לחוק בדבר הגנת זכויות יוצרים, ולפעול לשינויו בנחרצות. את התמלוגים שיאספו בינתיים, אקו"ם יכולה לשים בקרן שתחלק את רווחיה בין יורשיוה החוקיים של יונה וולך (כן גם למר רבלין המשוקץ) . כך על אפו וחמתו של החוזר בתשובה יוצא לאור האלבום. לאקו"ם צריכים להיות האמצעים והכסף לעמוד על זכותו העקרונית והראשונית של אומן לפירסום יצירתו ולהגן על זכות זו בבית המשפט, ובכל הארכאות. בכתבה אקו"ם אומרת "אין לנו כח להתערב" , מה שזה בעצם אומר זה - לא איכפת לנו מטובתו של האומן ומן הציבור הצורך את האומנות, לא איכפת לנו מהחוק במתכונתו הנוכחית. אני קורא לאקו"ם לא לציית לחוק. אי ציות שכזה הוא יותר מלגיטימי, הוא מהווה אבן יסוד בחברה דמוקרטית מערבית.

מעניין מה נמצא במגירתו של יובל ריבלין. כמה חבל הרי יונה וולך לא צפתה שישנה את אורח חייו בקיצוניות כזאת. היא בחייה מאוד אהבה את הפרסום.

אין מה לעשות הקניין הרוחני שייך לו ויש לו זכות למנוע את פרסום השירים

מסכים שהיה עדיף שימכור או ימסור את החזקותיו ולא ימנע מלשמוע אותם. אחרי הכל השירים נכתבו להנאת הציבור ולא לגניזה. וכמו שאין מלך בלא עם אין משוררת בלא קהל, ובגניזת יצירותיה גונזים את חייה הנצחיים דבר שאינו נראה כשר. גם בטענה שהשמעת שיריה גורמת לנשמתה צער אין די. היות ובצער זה היא כנראה מכפרת על "עוונותיה"...

מה פתאום זכותו ? היצירות שלו? לא, הן של יונה וולך ומהרגע שהיא שחררה אותן לאויר העולם (ולא למגרה) הרי שהם בבחינת נכס של כלל הציבור. על השימוש המסחרי בהן יש לשלם תמלוגים לאותו דביל מטומטם שהיה בן זוגה, אך אין לו שום זכות לאסור שימוש בהן. ואסביר לך, מס' 4, מה ההבדל בין נכס רוחני לנכס פיסי-כלכלי של ממש. אם אני אקח מהונה של שרי אריסון אזי ישאר לה פחות. אבל אם אני אשתמש בשיר של וולך הרי השיר לא יגמר, נכון? להיפך, הוא יקבל יותר חשיפה ובעלי זכויות היוצרים יקבלו כסף כתמלוגים. בדיוק ההיפך ממה שקורה בשימוש בנכס פיסי-כלכלי, חכמולוג !

הדבר היחיד שיילך לאיבוד זה ההכנסות מפרסום היצירה, זכותו של מר ריבלין לא לתת לפרסם את היצירות שברשותו. ירצה בעתיד יעשה זאת, יורשיו יוכלו לעשות זאת אין סכנה ליצירה עצמה.

האדם חזר בתשובה והחליט על דעתו(או בהצעת חברו הרב) לגנוז את שיריה. לא ברור לי היכן הגעת למסקנה שכל הדתיים אשמים. די לשנאה! היא מבלבלת את דעתך

נפל בו. עקו"ם הרי אוכלים כיום בדיוק את הדייסה אותה הם בישלו. מי אחראי לחוקי לזן הדרקוני של חוקי זכויות היוצרים אם לא עקו"ם ודומיו במדינות אחרות? זו נבלה וזו טרפה. אבל בור השומן של עקו"ם עדיין מגיר. ומי מפסיד? העם, כרגיל, כאשר הוא מוכרז כפיראט ופורץ חוק כשכל רצונו הוא לממש את הזכות הטבעית של המידע להיות חופשי.