מעין חיוך של הלם ובהלה. תפנימי

הם מעיזים להתלונן שלא נעים להם? שינסו קודם להוציא כדורגל מהנחיר ואז יגידו משהו. האישה שלהם, שוכבת שם בכאבי תופת, אחרי שסבלה תשעה חודשים ארוכים, ועוברת תהליכים כואבים ומתישים, והם מעיזים להתלונן שמגעיל להם? הם צריכים לנשק את רגליה על כך שהיא עוברת ייסורי גהינום ומסתכנת בחייה כדי ללדת את הילד המשותף שלהם, שאחר כך יקרא לו "אבא".

הטלטלה שעברה על התא המשפחתי בשנים האחרונות לא סוקרה כהלכה ולא זכתה להכרה ותשומת לב ראויים. מהפכה של ממש ! כמו שהוצג כאן, בזעיר אנפין: מהגבר נדרשים היום תפקידים סותרים ומנוגדים. בעוד שאצל האשה הכיוונים ברורים: לצד הנשיות המתחזקת התווספו עצמאות ועוצמה על חשבון הגברים שמהם נדרש: רגישות, לחתל , לרחוץ כילים, לכבס, לבשל ובנוסף... לתקן אינסטלציה, להתקין ארונות ומדפים לכסח דשא, להילחם בצבא ועוד... מצד אחד לבכות ומצד שני לירות !

כצופה חסר תכלית שמטילים עליו תפקידים ללא תוכן של ממש. כתבה נהדרת !

כשאדם קרוב עובר חוויה קשה/ כואבת/ משמעותית, אתה צריך להיות שם בשבילו. גבר או אישה. גם אם זה אומר לצאת לנשום רגע בחוץ כדי שהוא יראה אותך חזק וגם אם זה אומר לסתום את הפה כשהילד החדש שלך לא נראה לך! לאן הגענו, הלו! גברים הם 50% מהיצירה הזו. בכלל לא רלוונטי שהילד נראה קצת אדמדם או מלא דם, תשמחו שהוא בריא ותפסיקו לרחם על עצמכם. ובאותה הזמנות - תנו נשיקה ענקית לזו ששוכבת לידכם - שהרגע עברה חוויה בכלל לא פשוטה למען הזוגיות שלכם... נקודה למחשבה

את מחזקת את דעתי כשאהיה בסיפור הזה אבקש שלא יהיה שם. שישמור מבחוץ לקבל החלטות את מי להציל אם צריך

15 אבות זה מחקר ? לעניות דעתי מחקר זה מדגם של 500

יש לי את כל הכבוד והאמפטיה לגברים ולתחושותיהם בנוגע ללידה. שיספרו, שישתפו, נתחבק, נדבר. אני מאמינה שלחלקם קשה להיות בלידה. מצד שני, גם לאישה זה לא ממש פיקניק. מי שרוצה ילדים, זוגיות ושיתוף, שישתתף. גם לי לא היתה ברירה אלא להיות בלידה. כמו שהנשים מתמודדות, ולנו זה קצת יותר כואב (מה שנקרא, לי זה עולה יותר) -- בדיוק כך גם הגברים יכולים להתמודד. קשה? מאה אחוז. נתמוך אחד בשני. יש המון דברים קשים בחיים, ואין שום שום שום סיבה טובה להפקיר את בת הזוג שלך לחוות לבד את הלידה -- וזאת כמובן במידה והיא רוצה אותך שם. בעלי היה איתי בלידה, והייתה גם חברה טובה שלי, ושניהם תמכו בי כל אחד בדרכו. זו עוד חוויה משותפת שבעלי ואני עברנו יחד, ומקרבת ביננו. אני לא יכולה לדמיין את חיינו המשותפים מבלי שהיה עובר איתי את אחד הרגעים היותר משמעותיים בחיי המשפחה המשותפת שלנו. בהצלחה לכולם

אני הייתי 5 פעמים בלידת ילדיי ואף עזרתי באופן פעיל בלידה עצמה . זו חוויה שמימית.

אתם בכלל לא אמורים לראות את הלידה, אם לא אכפת לכם. אתם שם בשביל לעזור לאשה ללדת את הילד של שניכם. מה לעשות, כבר בהריון אתם מפסיקים להיות מרכז ההוויה המשפחתית (חוץ מאשר אצל אמא שלכם), ולמה לתת למישהו אחר להרגיע את האשה היולדת ולתמוך בה? מי יותר מתאים לכך מאשר בן הזוג האוהב??? מעולם לא עלה בדעתי שמישהו אחר צריך להיות שם - לא אמא, לא אחות ולא חברה, ותהיה טובה ככל שתהיה... ואם אתם רוצים את זה מזוית אחרת - זה בדיוק מה שנקרא 'לשאת בתוצאות'. מה, אשתך נכנסה להריון לבד?

אני לא חושבת שאמצא הרבה כאלה. הלידה באשר היא, כואבת וקשה או מדהימה וחלומית... ומבחינת האבא לעתיד, זה תלוי בתפיסת עולמו, בחינוכו, בפתיחות שלו בכלל לחיים, כיצד הוא מתמודד במצבי לחץ וכו'. אומר לכם באופן אישי שבעלי נכח בלידה ולמרות שהיה לו קשה לראות אותי בוכה וכואבת, הוא היה לידי ואפילו אם הוא לא היה זז ממני, עצם הנוכחות שלו, הפחיתה את הכאבים שלי לפחות ב-50%. אולי זה פסיכולוגי, אבל מאוד היה חשוב לי שהוא יהיה נוכח, ומצידי, שלא יסתכל על שום דבר, רק יחזיק לי את היד. זה נראה לי פתרון נפלא לכל הגברים שלא רוצים לראות את הכל... בכל אופן, תגידו מה שתרצו, דם, צירים, בכי, כאבים, צרחות, לחיצות, זריקות, בלגן, לחץ - הכל מתגמד לעומת דבר הנפלא הזה שיוצא מגוף האישה. אל תשכחו שאין לפלא הקטנטן והמתוק הזה, דרך אחרת לצאת לאוויר העולם... אז תהיו שם בשבילנו, אפילו רק להחזיק את היד!!!

בלידה לא הועיל, רק הפריע, מפני שהיה עסוק בצילום וב"להיות נחמד" עם אנשי הצוות. מיד לאחר הלידה ,כשהנקתי, והייתי נרגשת ומאושרת אמר לי ש"זה מגעיל אותי". היום הוא לבד, מגורש.

זה קשקוש אחד גדול בתור אב וותיק ל 3 ילדים גדולים מאוד.. השתוממתי כשהתחילו עם השטות הזו. סתם גימיק שנועד לסחוט כספים ולמעשה מסרס את הגברים. דבר מיותר מזיק שמתאר באורות וורודים למדי דברים שאינם כ"כ וורודים. הסבל לאישה שם הוא לעיתים בלתי נסבל בפרט כשתהליך הלידה אורך 8 שעות ואין וכבר מים שיירדו... להיות בחדר לידה לא כל אחד מסוגל ומי שמסוגל צריך לתמוך באשתו פיזית נפשית ולהיות שותף אם זה קורה זו באמת חוויה.

שיהיו מוכנים לכל הנושא של דם ולכלוך וכו.הבעל תומך בנוכחות שלו אפילו אם הוא לא עוזר פיזית.ראיתי הרבה לידות(כעובדת ביח)ונכון זה מגעיל אסטטית אבל החלק הנהדר הוא כשיוצא תינוק.תמיד חשבתי דנולדו לי שני קופים(בשתי הלידות) ובמיוחד הבן שהיה מכוער כמו צפרדע.רק תינוקות של קיסרי עוד איכשהוא בסדר...

עבורינו. דווקא נשים שמבינות את כולם לא מסוגלות לקבל את זה.

צריך להיות ממש מטומטם או בעל סטנדרטים מדעיים ממש נמוכים כדי להוציא מסקנות מדבר כזה. האמת היא במו תמיד היכן שהוא באמצע. יש גברים שקשה להם להתמודד עם דברים מסוימים כמו דם וזעקות כאבב של האשה ולכן הם יוצאים מחדר הלידה עם חוייה שלילית. ויש כאלה שזה לא מפריע להם והם יכולים להעניק תמיכה וסיוע לנשים שלהם. לפי דעתי האשה צריכה לקבל את דעתו של בן זוגה אם הוא רוצה או לא רוצה להשתתף ולכבד את החלטתו - כך ימנעו קונפליקטים וחוויות שליליות.

ההסבר פשוט: אם תפרטו את זה לפרטים טכניים תבינו שתהליך הלידה הטבעי הוא אחד הדברים האכזריים ביותר שיכולים לעולל לאשה. ולא נראה לי שאני צריך להכנס לתאורים פלאסטיים בפורם הזה שמצוי עם מראות הלידה. כל מה שמעבר לזה הוא רציונאליזציה שמאפשרת לחזור על העניין שוב ושוב מבלי להשתגע למען הפרו ורבו של הטבע והחברה. הגבר שמטבעו רואה את הדברים באופן רציונאלי בדיוק כפי שהם רואה באופן המוחשי ביותר כיצד האשה אותה הוא אוהב סובלת את השלבים הפיזיים. הטבע המתוחכם מעניק לאשה "סמים/הורמונים" כדי לשכוח את החוויה הפיזית כדי שתוכל לחזור באופן שאיננו רציונאלי על התהליך גם אם הוא כואב מאוד בלידות הבאות. שאם לא כך היה - שום אשה לא הייתה יולדת יותר מילד אחד. אבל הגבר לא מקבל למערכת הדם שלו שום חומר/הורמון שמשבש או משכיח את העובדות ולכן הוא נשאר עם מלוא חווית הזועה בדיוק כפי שהיא גם אם לא חש אותה על בשרו.

מישהו מהמגיבים יכול להגיד שהתאור הזה רחוק מהמציאות? מה יכול להיות אסטטי בסיטואציית האונס הזו של הטבע שבה לאשה אין שום ברירה והיא צריכה להוציא מפתח שבמקור מתאים למעבר מענג של מלפפון או בנננה.. משם מהפתח הזה צריך לצאת אבטיח. לא פלא שהוא יוצא מעוך ולא פלא שהיא יוצאת קרועה.

הלו מיה מה עובר עלייך תירגעי מתןקה כולה כתבה שבת שלום

כי במה בדיוק הייתי עוזר? לפני כמה ימים החלפתי חוויות עם אב טרי. אחרי כל המליצות של היה מעולה וכו' כסיפרתי לו על ניסיוני, הוא התוודה שבעצם סבל, נגעל ולא ברור לו במה הדבר שיפר את הקשר. בנות אל תרשו לגברים להיכנס ללידה.

בפעם הראשונה שראיתי לידה פשוט הקאתי. זה היה הדבר הכי דוחה שראיתי בחיי. וראיתי הרבה, צפיתי בכל כך הרבה ניתוחים, חלקם נראו ממש כמו ביתור גופה, ואף על פי כן, זה לא משתווה לתחושת הגועל והחלחלה שחשתי כאשר ראיתי לידה. אני לא מבינה מדוע יש נשים שרוצות להעניש את עצמן, נפשית, פיזית, ולעבור את ההתעללות הזאת. אני לא רוצה ילדים ולא רוצה יותר לצפות במחזה המחריד שנקרא "לידה" אף פעם בחיים! ולמען האמת, אם אני הייתי צופה בבן זוגי יולד, והייתי רואה איך משהו בגודל של אבטיח יוצא מפתח של כמה סנטינמטרים, מלא בדם ושאר הזוועות, גם אני הייתי חשה גועל כלפיו, ומאבדת את החשק להיות איתו, אני לא הייתי יכולה להתמודד עם דבר כזה, אפילו שזה הילד שלי. לכן אני משבחת את הגברים שעברו טראומה כל כך קשה, ועדיין נשארו עם בת זוגם, ועדין נמשכים אליה. כי אני לא הייתי יכולה לעשות את מה שהם עשו.

בעבר הרחוק, כאשר תרבויות פגאניות היו נפוצות בעולם, וגם בתרבויות פרה יהודיות באיזורנו, הלידה הייתה אירוע המשותף לכל הנשים, ולפניו ואחריו התבצעו פולחנים לאלה האם, ו/או לדמות הנקבית של האל הדואלי (בעל זהות כפולה נשית וגברית) המונותיאיסטי בהתגלמותו המוקדמת. הנשים היו נוכחות בלידה של כל אישה מהשבט והקהילה הקרובה, מעודדות, נותנות תמיכה, מדריכות. היו גם נשים שתפקדו ככוהנות, או סוג של מנהיגות שבטיות, שניצחו על אירוע הלידה. ללידה ולזמן שאחריה היה אופי של זמן מיסטי דתי באופיו שאך ורק נשים היו מעורבות בו, ואילו הפולחנים חיזקו את הכוחות הנשיים הטמונים בנשים עצמן ובשבט או הקהילה. כך למשל, היו נוהגים להשליך את השלייה בשדות כדי לברך את היבול לשנה הבאה. בוודאי שגברים (שאינם בעלי כוח דואלי נשי וגברי קרי הומוסקסואלים) לא מסוגלים באמת לקחת חלק בתהליך הלידה, להבין את מהותו, ולהתקשר אליו מבחינה נפשית, עם כל הרצון הטוב שהם מסוגלים לגלות. כוחות הטבע עדיין מפעמים בבני האדם ואין להתכחש אליהם או לכפות נורמות חברתיות שאינן מועילות, המשבשות סדרי עולם. טוב יעשה הגבר המודרני אם לא ייקח חלק בלידה, ועוד יותר טוב יהיה להחזיר את המסורת של ליווי נשי ללידה, אם היולדת, חברות קרובות, צוות רפואי נשי, וכו'.

בפעם הראשונה שראיתי לידה פשוט הקאתי. זה היה הדבר הכי דוחה שראיתי בחיי. וראיתי הרבה, צפיתי בכל כך הרבה ניתוחים, חלקם נראו ממש כמו ביתור גופה, ואף על פי כן, זה לא משתווה לתחושת הגועל והחלחלה שחשתי כאשר ראיתי לידה. אני לא מבינה מדוע יש נשים שרוצות להעניש את עצמן, נפשית, פיזית, ולעבור את ההתעללות הזאת. אני לא רוצה ילדים ולא רוצה יותר לצפות במחזה המחריד שנקרא "לידה" אף פעם בחיים! ולמען האמת, אם אני הייתי צופה בבן זוגי יולד, והייתי רואה איך משהו בגודל של אבטיח יוצא מפתח של כמה סנטינמטרים, מלא בדם ושאר הזוועות, גם אני הייתי חשה גועל כלפיו, ומאבדת את החשק להיות איתו, אני לא הייתי יכולה להתמודד עם דבר כזה, אפילו שזה הילד שלי. לכן אני משבחת את הגברים שעברו טראומה כל כך קשה, ועדיין נשארו עם בת זוגם, ועדין נמשכים אליה. כי אני לא הייתי יכולה לעשות את מה שהם עשו.

אם ככה מסיקים מסקנות כאלה אז כדאי שאתחיל להתייחס לכל פיפס שאתם מפרסמים פה..

מזל שבן-זוג לא הפריע לי להינות מהלידה הקלילה והממש כיפית ..........