האם עלתה השאלה במחקר בנוגע להבדלי התפישה הרציונלית של חווית הלידה בין גבר לאשה ולהבדלים בהרכב הדם של אשה בהריון ובמהלך לידה לעומת הרכב החומרים/הורמונים בגבר או אדם אחר שאינו בהריון. כשמבצעים מחקר גם אם איכותני חשוב להשתדל להשוות את קבוצת המדגם בנוגע לפרמטרים שאינם עניין ישיר של המחקר. למשל נותנים לכל הנבדקים את אותו המזון באותן שעות במהלך שבוע של בדיקת קצב ספיגה של תרופה כלשהי בדם, כשבודקים את יכולתם המוטורית והפסיכומטרית באותה תרופה שעשוייה לשבש מיומניות שיקול דעת בנהיגה. כפי שציין 52 הריון זה מצב שהנבדקת מועשרת בהורמונים לעומת הגבר - אפשר להגיד בהכללה "מסוממת" באמצעים טבעיים שהטבע מייצר בתוך גופנו והשינויים ברמה הפיזיולוגית אצל הגבר פשוט אינם קיימים. לענות על שאלון - גם אם מדובר בשאלון עומק איכותני - כשאת/ה "מסומם/ת" יתן תוצאות אחרות מאשר אם את/ה פיכח/ת. מה את אומרת שרון פ"ת?

שרו היקרה, היה ראוי שתעברי על הכתבה בטרם התפרסמה, ולא להוסיף כעת הערת שוליים על תחושות חיוביות לצד הקטסטרופה שהתפרסמה בכתבה. רק מלראות את התגובות ניתן להסיק שהמחקר לא מייצג היות ולפחות מחצית מהמגיבים/ות כן ראו בכניסה ללידה אירוע חיובי. לפיכך אולי היה עליך דווקא כן לעשות מחקר כמותי ולבטא את תחושת רוב העם. ולכם גברים יקרים, כל אחד יבחר לעשות כרצונו בעת לידת צאצאיו, תחושת הבטן שלכם היא שתקבע היכן אתם עומדים, את תחושת הבטן שלנו ממילא נסחב לבד...

כמעט כול הגברים אינם מספרים את האמת לרובם זו חוויה טראומטית אך אינם מודים בחדרי חדרים הם יודעים לספר כמה זו חוויה לא נעימה לראות את הדם וכול מה שיוצא משם גם לי זה קרה וגם לחברותי לדעתינו צריך רק עד הלידה ותחילתה ואחר כך להזיז את הבעל משם גם אני אישה ליברלית חשתי בשלב מסויים אי נוחות משהיתו בחדר

חדר הלידה הוא ממלכתה של האשה. סייענים יש רק לשב"כ. אני ילדתי בתקופה בה לא נתנו לגבר להכנס לחדר הלידה, וטוב שכך. המיילדות, נשים כמוני, הן שעזרו לי. לדעתי, באופן תת-מודע, נוכחות הגבר אפילו מפריעה לאשה. זאת כי עליה להחזיק "פאסון" איכשהו. אבל בחדר הלידה הנשים בוכות, צועקות, מקללות, מדממות ולפעמים ממש מאבדות שליטה. למה שהגבר יראה כל זאת? במה זה מועיל ליולדת? בסופו של דבר, הרבה טרנדים אופנתיים מוכיחים את עצמם כמיותרים ולא ברי השמה. כך יהיה גם עם השתתפות הגברים בחדר הלידה.

וכשמסבירים להם שזו חוויה טראומטית, הם מאמינים ונשארים בחוץ? אפשר לחשוב שזה הדבר שיחיד שגברים מאמינים שהם יעמדו בו בכבוד, ואז מתאכזבים לגלות שלא.

מה הקשר לתלונות. מאחר ורק האשה יכולה להביא ילד לעולם - זה הכאב שלה ואין להאשים בכך את הגברים. עדיף שיעזרו בצורה מקסימלית לגדל את הילד.,לאחר הולדתו. פה תתגלה השותפות האמיתית שמסוגלים לקחת בה חלק הגברים.

מחקר המתבסס על 15 נבדקים לא יכול ליהות רציני, מקצועי או בעל חשיבות מדעית כל שהיא!!

גם הנשים חוות, בין שלל הרגשות, גם רגשות שליליים לגבי הלידה. רבות מחברותיי יצאו מהלידה ומייד אמרו מילים כמו: "קטסטרופה", "Never again" (למרות שיולדות אחר-כך שוב), Butchery, וכו', שלא לדבר על הכעס וכאב הלב על מה האירוע הזה חולל בגופך ובאיברייך הצנועים והמשמעותיים ביותר. רק שאצל נשים, התוצאה של כל האירוע הזה היא בדרך-כלל תינוק אהוב, ולכן שוכחים או מדחיקים או לא מייחסים חשיבות ותשומת לב לתחושות השליליות לגבי הלידה עצמה, ומתמקדים רק בתחושות החיוביות של הלידה ושל תוצאותיה - התינוק. נשים ואימהות, כמי שהרו וילדו וגידלו תינוק, יודעות שהחיים הם מורכבים, בעלי גוונים שונים, ושגם לתינוק יפהפה וחמוד ומתוק וריחני יש השלכות או תוצרים או משמעויות פחות יפות, ריחניות וכו' ומקבלות את זה בהרבה הבנה ואהבה.

אם אתחתן,אמליץ לאשתי על לידה בניתוח קיסרי.אם הייתי אשה,הייתי מוכן ללדת רק בניתוח קיסרי.

אני רוצה לעודד את כל הגברים, זה נראה פחות מאשר להילחם בקרבות הקלים או הקשים (כמובן), כך שלידה שעורכת הרבה זמן ככל שהיא עורכת או שהכאב(היום נותנים אפידורל למי שלא יכולה לעמוד בכאב) היא אין ואפס לאומת מה שגברים עלולים לעבור בשרותם הצבאי. אז תהיו גבורים במקום המאושר ביותר בעולם-חדר לידה. ושיהיה מזל טוב !

נועה, את צודקת זו חוויה שיכולה להיות טהורה או מכאיבה וקשה. זה תלוי במוכנות לידה או המוכנות הנפשית לכך. כן, זה כואה ולא נוח, גם לי כמובן כאב, אבל ידעתי שיכאב כמה זמן שיכאב ( לא יותר מיממה) וידעתי שבסוף אני אקבל את הילד שלי, איש קטן חדש שאינני מכירה, ומעתה ואילך יש לי עוד איש קטן שאני אגדל להיות איש גדול, שאם אטפח נכון ובאהבה, אני אהיה גאה לראות איש חיוני שמח שטוב לו בעולם...וזה מה שאני ראיתי כשנכנסתי לחדר הלידה לפני כ- 30 שנה... והתוצאות נהדרות.שיהיה לך מזל טוב, תגדלי בכיף ובאהבה ואני מאחלת לך כל טוב שבעולם.

כשילדתי את 3 ילדי לםני שנים רבות אף גבר לא היה נוכח בעת לידתילדיו. הצטוות הרפואי בלבד. בעת הלידות (שהיו קשות ומאוד ממושכות וללא אפידורל) רציתי רק שאמי תהיה לידי. בשום פנים ואופן לא רציתי שאישי יימצא אתי. ואינני ומעולם לא הייתי הילדה המפונקת של אמא. נדהמתי אפילו מעצמת הרצון שהיא תהיה עמי. ענין שיתוף גברים בתהליך ההריון חשוב אך הכניסה לחדר הלידה חייב להיות נתון להחלטתו של הגבר. עליו להיות מספיק בוגר להגיד - קשה לי. לא מסוגל לחוות את הרגעים הקשים ביותר ביחד אתך. זה חלק מהכנות שבמערכת הנישואים. אני משוכנעת שנוכחותו של גבר בחדר הלידה לאורך כל התהליך ישפיע לרעה על תפקודו המיני עם רעייתו. בשנה הראשונה לאחר הלידה לפחות לא בהכרח עם נשים אחרות.

המחקר של גב' יגורוב מוטה ובא עם השערה בדוקה שגברים נכים רגשית. היא רצתה תואר שני ולכן חייבת היתה לבוא עם השערה שאין להפריכה. גב' יגורוב יש גברים שיודעים ומסוגלים לבטא רגשות ובארוע של הלידה חושבים שרגשותיה של האשה חשובים באותו זמן יותר משלהם. זה לא עושה אותם נכים אלא מתחשבים תומכים ללא תנאי ואוהבים.

מחקר אובייקטיבית, במיוחד שכולם סביב הגיל 29.5

אם הוא יצא צכוער כזה תאמינו לי אני אגיד יו, איזה מכוער הוא - כי אין להתכחש לעובדות בדיוק כמו עם החתולים שלי כשהם היו קטנים כל הזמן צחקנו שהם כ"כ מכוערים אבל עכשיו שגדלו הם הפכו ליפים. מותר להגיד שתינוק יוצא מהרם הוא מכוער ומפחיד משהו... כשאני רואה ערוץ 8 אני כל הזמן טוענת שזה שיא הגועל נפש. אבל גם מחזור לא?????

לא שכל התהליך הוא רפואי במקום בייתי, לא שהמיילדת לא נמצאת איתך באמת בכל הלידה. אם נשים היו חוזרות ללדת בכריעה (אפרופו טרנדים תקופתיים - לידה בשכיבה) אז גם הגבר לא היה בכזו טראומה כי לא היה כואב לאישה כל כך !

אני אב לבן ובת ובשני הלידות הייתי נוכח ובפעם הבאה אהיה שוב זהו אחד הרגעים היפים ביותר וההרגשה הכי חזקה שהילד שלך יוצא לעולם אני לא מבין את שני הגברים מהכתבה או שזה לא הילדים שלכם או אלה לא הנשים שלכם ואולי אתם כלכך מכוערים שהילדים שלכם יצאו כמו שתיראתם תתבישו לכם ואנא אל תביאו עוד ילדים לעולם

תתחיל להתרגל שיש אנשים שלגיטימי עבורם לחשוב, או להרגיש שונה ואחרת ממך. זה לא אומר שכדאי לעקר אותם. אגב גם זה שיש אנשים יותר מכוערים ממך לא אומר שלא כדאי להם להביא ילדים לעולם. נהפוך הוא יש גם סיכוי לשיפורים בדורות ההמשך לא רק הנצחה של גנטיקה קיימת.. ומזלנו שכך תאר לך איזה אסון בעיני רוב הקוראים והמגיבים פה היה אם ילדיך היו יוצאים כמוך?? ולמרות זאת אתה יכול להיות רגוע רוב המגיבים לא ימליצו לסרס אותך ליתר בטחון.

אנחנו הנשים סוחבות הריון, עולות במשקל נראות כמו דובות, סובלות מצירים ולא עושות ענין כזה גדול, הם מכל דבר מתרגשים וקשה להם, ממש מסכנים...

תקראי את 52 הוא היחיד שהבין את הפואנטה של הטבע... מותר גם לגבר להיות מסכן ובמיוחד כאשר הוא נאלץ להתמודד עם המציאות בדיוק כפי שהיא ולא תחת השפעת הורמונים שמעוותים את התפישה הרציונאלית של הדברים ושאר חומרים שגורמים לשכחה של הכאב הפיזי.

חומד, דיברתי בדיוק על שני הגברים האלה, שמופיעים בכתבה. יש לי את הדוגמא של בעלי, בשתי הלידות שהוא היה שוטף, כדי להוכיח שלא כל הגברים כאלא בכינים. :)

ואני גם רוצה להיות בלידה של אישתי, אבל רוב התגובות פה נשמעות כמו-אני סובלת שיסבול גם הוא. ואהבת למעלך כמוך. שיהיה לכם בהצלחה, נשים רעות. חזרה לאשתי המקבלת. ניצן

א. הבעל יכול להיות לצד האשה ולא להסתכל על המקום האינטימי. ב. לפני שהבעל מחליט להיכנס לחדר לידה שיראה סרטים על לידות או תמונות ויבין לקראת מה הוא הולך - חשבתם באמת שהתינוק יוצא כמו בהוליווד - ורדרד וחמוד, בלי דם או הפרשות אחרות? ג. אולי עדיף שבאמת לא כל בעל יכנס לחדר לידה, אלא שיהיה כנה עם עצמו ועם אשתו אם הוא מסוגל לזה, נפשית ופיזית.

אני בחיים אבל בחיים לא ארצה את בן זוגי בחדר הלידה איתי כל הזמן!!! אם הוא רוצה להיכנס להיות איתי לבדוק מה קורה סבבה אבל לעולם אני לא אאפשר לו להישאר לאקשן!!! אני מעדיפה את אמא שלי איתי בחדר לידה כי היא מבינה בדיוק מה עובר עלי... לידה היא תהליך אינטימי וכואב ברוב הפעמים מאוד מאוד מגעיל (דימומים והפרשות אחרות...) אני לא צריכה שבן זוגי יראה את זה!!!

ואז גם אישתי לקחה :)

בעלי מאוד נהנה והתרגש מהלידה שלי- עכשיו אני בהריון והוא מחכה לרגע המרגש הזה יש באמת גברים מסוימים שנבהלים מזה אבל לא הרבה בד"כ אלה שנלחצים גם מזריקה פשוטה.... הלידה היא פלאי הבורא - רגע אילעי ששאסור לפספס...

החלק הכי טוב בלידה היתה הנסיעה הביתה, שעתיים אחרי שהיא נגמרה (אשתי ילדה באמצע הלילה). אני לא זוכר את הלידה כחוויה טראומטית. החודשים הראשונות עם הילד בבית היו טראומה הרבה הרבה יותר גדולה.

אני אב גאה ומאושר ל-2 ילדות נהדרות (בדרך לשלישית). נכחתי בשתי הלידות ולא מתכוון להפסיד את השלישית. עבורי זו חוויה שאיני מוכן להפסיד. תחילת החיים של אהבה חדשה. לדעתי הבעיה נמצאת במקום אחר. גיליתי זאת לאחר לידת ביתי הראשונה. נשים מתחילות בתהליך האמהות עם הידיעה שהן בהריון. קודם זו הידיעה, אח"כ זה כל התהליך הגופני שהן עוברות במהלך ההריון, הלידה שהיא ארוע חזק וקושר במיוחד ולסיום ההנקה. אצל גברים כל זה לא קיים. אנו חיים בחווית הידיעה בלבד, שזה מיוחד ומרגש אבל לא מגיע לקרסולי החוויה הנשית. גבר מתחיל את אבהותו עם היוולד ילדו, אז הוא מתחיל בתהליך ההתקשרות. בחוויה האישית שלי עם תום הלידה הראשונה היתה תחושה של אופוריה על זה שאני אבא אבל גם תחושה משונה שאני צריך להרגיש ולאהוב יותר. לדעתי יש להוסיף לקורסי הלידה חלק נפרד עבור הגברים (בנוכחות הנשים שאמורות להשתתף בחוויה הגברית) שייתיחס לפער זה. חלק זה בקורס יכול לסייע לגברים הרגישים למראות הלידה והתינוק שנולד. מזל טוב לכולנו.