אני מזמין אותו באינטרנט.

איזו שפה עשירה יש לשרה שילה. מי זאת ? לא שמעתי עליה עד היום כלום. האם כתבה כבר משהו? מתי התפרסם הספר הזה?

לשם שינוי ספר אחר קצת. די כבר עם השבר במשפחה ובזוגיות. הנה דוגמא שאפשר לצאת קצת מדלת האמות, וממרכז הארץ... כל הכבוד

נראה שהפעם התגלתה סופרת חדשה ואיכותית. כאחת שמנסה לכתוב כבר שנים ולא מעיזה לפרסם - אני כולי קנאה ומאחלת לה הרבה הצלחה

כל הכבוד להם על התגלית והבחיירה. אין ספק שהיא קול חדש ומרענן... הקטע הזה בהחלט גורם לרצות להמשיך לקרוא את הספר הזה.

הסופרת היא תושבת כפר ורדים (לשעבר תושבת מעלות-תרשיחא ולפני כן תושבת ירושלים). בעבר היא פרסמה כבר ספרי ילדים.

בעיני הספר מעניין, מיוחד, יפה ומרגש מאוד. אהבתי במיוחד את תיאור ההיכרות בין סימונה למסעוד ותחילת היחסים בינהם. תיאור כל כך יפה של אהבה ומיניות מפי אישה מרוקאית לא משכילה, ובמיוחד שהתיאור מופנה אל בעלה, אני לא זוכרת שקראתי בספר. התרגשתי מאוד ואפילו עלו בי דמעות. בדיאלוגים שבין איציק ודודי יש המון הומור וחכמה, למשל כשהם מסבירים למה ומתי מותר לגנוב. נכנסתי להגיון הפנימי שלהם וממש השתכנעתי. בסוף דוקא האח הצעיר יותר חוזר בו, ואני לא מפרטת כדי לא לקלקל את ההתרגשות... אהבתי גם את החלק שבו קובי, הבן הגדול מתאר את גידול שני אחיו התאומים כשהיו תינוקות. פתאום יוצא ממנו רוך וחום שלא ציפיתי ממנו. אבל הכי אהבתי את הדמות של אתי שמגיעה בסוף. תיאור הירידה למקלט עם כל הבלגן ושפע הדמויות של העיירה והיחסים ביניהם, והשפה המיוחדת שלהם ממש מדהים. קראתי איזה שלוש פעמים את הפרק הזה וממש נהניתי מכל רגע. ואחר כך, הנסיונות שלה לספר לאחים שלה את האמת על חייהם מצחיקים ומרגשים מאוד, ובסוף ממש בכיתי. אין מילים.

קריאת הספר היתה טיול מהנה ומחכים בנפש פנימה דרך נפשותיהם של סימונה, איציק ודודו. קובי ואתי. הכתיבה בשפת הדיבור משכנעת עד שאתה שומע כמעט את המבטא. ולכל דמות שפת דיבור וחשיבה משלה. ובכל זאת יכולתי אני האשכנזי למצוא עצמי בתוך הדמויות.

אולי הספר אחלה, אבל למה לשתול תגובות? עוד לא למדתם שזה יוצר אנטי לספר? במיוחד אהבתי את תגובתה המתממת של דינה, מרכז הארץ (שפה עשירה? על מה את מדברת?) ותגובתו של האשכנזי, גליל. חחחחחח

אג'נדה פוליטית במסווה ספרותי כביכול. הניגוד בין החיבה לדמויות לבין הכוונות הפוליטיות המלאות שנאה של המחברת - מייצרים אוירה מפלצתית, שהמחברת בלהיטותה לרוץ קדימה במסריה החוץ ספרותיים לא שמה אליה לב, ולא מעניקה לעצמה הזדמנות לתקן את התוצאה. זאת למרות שהפיסקאות הראשונות מעידות על כשרון- על יכולת רעיונית. הביטוי הלשוני בינוני, ניכרת חוסר החלטיות בשאלת העיצוב הלשוני. המחברת מתפשרת על חיקוי שפה מדוברת כלשהי שאינו מעניין.

על מה אתה מדבר?

מאז שנות השמונים עם אורלי קסטל בלום, אתגר קרת, עירית לינור , משתמשים עשרות סופרים בשפה "לא תקנית". אז מה כאן החידוש ? אי אפשר היה למתוא ספין מקורי יותר לפרסום הספר ?

ספר מקסים סוחף לצחוק ולבכות. גם אני יודעת מה זה פחד. יכולת חיאורית מדהימה.

ספר הביכורים של שרה ש. כבש אותי בזכות ועיצוב המופלא של גיבוריו: סימונה(שהיא בעיני ד"ר לפילוסופיה,בוגרת אוניברסיטת החיים), דודי (האתאיסט הקטן הבא חשבון עם אלהים), קובי (הקומבינטור- שכל שאיפתו: לבנות חיים חדשים ובטוחים לאימו, ולאחיו הקטנים החושבים שהוא אביהם) ואתי (החולמת לרשת את ראומה אלדר ליד המיקרופון שבמרומי אנטנת השידור . השימוש בשפת הדיבור תורם לאמינות ומעשיר את הספר. ממתין בכליון עיניים לספר הבא.

התרכזות מאומצת בשפה שבאה על חשבון פיתוח איזושהיא עלילה בן שוכב ליד אמו..מה זה השטויות הללו? הפיכת מזרחים למטומטמים ע"י מי שגרה ביניהם שנים.. גזענות והתנשאות. האם לא נמאס שהדמות היחידה החכמה, נקייה והגונה בספר היא של ערבי? גם אין שום התאמה בין מה שהדמויות חושבות לבין איך שהן מדברות. ספר נוראי!!!!

ממש לא אהבתי

הקורא לחוש שהוא יודע ומבין את האנשים, כי הם מונמכים, והקורא מוגבה על חשבונם. זו חנופה מסוימת לקורא. כוחם המיסטי או התרבותי של האנשים נלקח מהם ע"י חילונם המלאכותי. אפשר להעריך שזו אחת העוולות החמורות שנעשות לגיבורים ע"י המחברת, כי דוקא זה לפי תאוריה, הדבר היחיד שאמור היה להיות ברשותם. הסגנון נראה 'חופשי' אבל הוא בעצם תבניתי וצפוי מראש, מפני שחובה לחזור על אותה התבנית. ההערכה למחבלים נראית לי מקוממת, ואם זו בדיחה אז לצערי אינה במקומה. יחד עם זאת הסיפור בוחן איזשהם נפתולי נפש נמוכים במקצת, וכן מצחיק, אם מוכנים להרגיש כמו צופים בסטנדאפ קומדי כפול, ורבים מוכנים לכך, ומעונינים להתעמק בחומר הקרוב ככל האפשר לבידור בסגנון הזה. נדמה לי שהצד העלילתי מאוד מצומצם לטובת הרחבה של הדיבור המשעשע, וזה בהשפעת הסטנדאפ קומדי.

יש לציין שהיום היה דיון על הספר הזה בחוג הספר בשיקגו . הספר הזה פתח בפני הרבה מחברות החוג ידע ותמונה על המתרחש בישראל, על אוכלוסיה שלא טופחה ונשכחה כפי שהיום נשכחה שדרות ובעצם היא נתונה לחסדי האל ולא לממשלת ישראל. היא ננטשה כפי שהשבויים שלנו ננטשו וענינם נדחק הצידה עם הפסקת האש.

סיפור שממסמר אותך גאוניות בכתיבה ורגישות אין קץ מומלץ מומלץ..