מאמר מעניין, התייחסות לספרות, ואפילו מאת 'קשיש' כמו דן מירון. הידד לתרבות

מעניין לקרוא כתבה על הנושא הזה. אולי מישהו חפץ במותה?

ספרות מתח, היא ספרות לכל דבר ועניין ובדומה לגוייבות, בושם של איסי מיאקי או קרחת עם פס שיער באמצע, זה הכל מסתכם בסופו של דבר לעניין של טעם וריח. לא של משקל סגולי או ערך. נכון. רודף העפיפונים ויער נורווגי למשל ישארו עימי הרבה יותר זמן מאשר טום קלנסי. אבל כשאני קורא את נלסון דה מיל לדוגמא, אני לא רואה ממטר את מורקמי, אלזה מורנטה ואפילו לא את עמוס עוז. ספרות מתח מסבה לי אושר ותענוג אחר ושונה מאשר ספרות "קנונית". ( איזו מילה מבאסת) הזרימה שונה, הדופק מהיר יותר, מספר הסימטאות האפלות החדרים החשוכים חדרי המלון ונמלי התעופה עולה אמנם על מספר המרחבים הפתוחים והמשעולים המפותלים בין הטירות אבל אז מה?. בעיני זה מצויין, וזה מצויין. הכל תלוי במזג האויר,מצב הרוח ויעד הטיסה. אבל אני כל כך שונא. אשכרה מתעב את כל הפרשנויות המחורטטות הללו שספוגות בכל כך הרבה מונחים מופלצים ודוגמאות לא רלבנטיות. חברים יקרים. זין זה זין. ואבר מין זה אבר מין. פעם בא לנו לשחק עם הראשון ופעם אם השני. זה הכל.

בספר של מירון (ספריה עיוורת). אוי, הו

חלק ב' של המאמר לעולם לא יתפרסם. אני אופתע מאוד אם הוא בכלל נכתב. אבל אני עדיין חושבת שמירון הוא חוקר הספרות הגדול מכולם.

להגיד ב-1000 מלים משהו שניתן לומר בפיסקה בת 100 מלים, ובספר עב כרס בן 400 עמודים מה שניתן לומר במאמר בן 30 עמוד.

דן מירון הוא אינטלקטואל חסר מנוח, חתרן בלתי נלאה של עבודת המוח הספרותי שלו. וכשאין במצאי ספרות טובה דיה, כדי להשקיע בה את האינטלקט המזהיר שלו, ברכת הטבע, הוא משקיע אותה בשטויות. הוא, שהטיף במשך שנים שלא להתבזבז על הצדדי, על השולי, נקלע לאחרונה, בשל חוסר מטרות ראויות, למסכת קשקושים מהממת. איש מבורך שכמותו, יורד לביבים, רק משום שאינו יכול להשתלט ולרסן את המבורכות הנדירה שלו. האין כוח בעולם שיעצור בעדו??

מי שבקי בכתבי צ'נדלר וגיבורו הזאב הבודד והמריר פיליפ מארלו יודע שמדובר באחד מגדולי הסופרים שאי פעם כתבו. הסיפור הבלשי הוא רק מסגרת לסיפור גדול הרבה יותר על ניכור ובדידות קיומית, על הזרות ל"אני" ועל הרצון לגלות את מקורו של הכאב דרך "החקירה הפרטית". אבל אנשים כמו מירון מנסים לכפות "הר כגיגית" על כול דבר ועניין. הכללות יתר, דברי רהב, מלל ריק מתוכן, זה שם המשחק אצל "חוקרי ספרות" שכמותו. קשקשנים כמוכם הם שהשניאו את האקדמיה על המוני העם והביאו בעקיפין לזועות ה"פוסט מודרניזם".

אולי, רק אולי, הבלש הראשון של גור היה איזה חידוש בנוף הז'אנר הזה בארץ. כל מה שבא אחרי זה היה בינוני ומטה

Gilbert Keith Chesterton

מאוד שמחתי למצוא שירים ותרגומים שלה בגיליון החדש של הו!

שירים מדהימים של סיוון בסקין ושל אורי הולנדר וסיפורים מעולים של רועי חן ושמעון בוזגלו. כל הכבוד!