נניח שאתה "מת" לתת לרבע מליון פלשתינאים זכות שיבה-זכותך המטופשת-אך לבנות גדר בין האזורים המאוכלסים יהודים ובין מזרח ירושלים הערבית הוא הדבר המציאותי והדחוף ביותר!!!! פתאום למען האידיאולוגיה אתה מתעלם מצרכים ביטחוניים דחופים-לא שמירת החיים מעל לכל אידיאולוגיה???-הרי כאן אפילו אין התנגשות בין צורך בטחוני ובין דמוקרטיה וזכויות הפרט!!!

כמה מעט תוכן, שכל ורעיונות בכל כך הרבה מילים (נבובות). חבל שכל עיתונאי או חבר של מרשה לעצמו לכתוב בעברית עילגת רעיונות של אחרים ואף לנחס אותם לעצמו (מירון בנבנישתי תכין את התביעה)

אוי תראו אותי... אני אאא... אני מזרחי מקופח.. אני שומר מצוות.. לא כמו הקולוניאליסטים הסמולנים הלבנים הנוצריים... אני יהודי אמיתי.. למה? כי אני החלטתי... אני דפוק.. אין לי עבודה.. אבל אני כותב 4 הודעות שונות לכל כתבה.. כי מסתבר שגם אין לי חיים... אבל במקום להתאבד ולעשות את כולם שמחים.. אני אשתה עוד עארק ואכתוב עוד שטויות... איזה כיף לי... כמה שיותר הודעות.. הודעה לכל ילד מעבר ל-13 שכבר יש לי.. שלכם, אאא המזרחי ה"יהודי" המקופח. (כמובן שכחתי להגיד.. שאני גם מעריץ את האירופאי ההוא וחבל שהוא לא סיים את עבודתו על הקולינאליסטים הסמולנים הלבנים)

כשקבוצה של כ- 50 מתנחלים של קיבוצך מקימים ישוב בין - 14 כפרים ערביים שסבבו אותם, המונים כ-10000 תושבים ערביים, זה ערבוב. ואם אתה רוצה לחקות את דה גול כמו באלגיריה, קדימה, ניקח את פקלאותינו ונחזור לגולה. אולי אתה קורא היסטוריה (???), אבל אתה צריך גם להבין אותה, אין ולא תמצא שום דוגמה כמו שלנו מול הפלשתינאים כאשר מיליוני ערבים מוסלמים שמסביבנו מגבה אותם , ולכן גם לא תהייה שום פשרה עם הפלשתינאים כמו הדוגמאות שהבאת.

אתן לך הסבר לכמה דוגמאות, שחלקם אתה ציינת. - ארצות אמריקה (צפון מרכז ודרום) נכבשו ע"י הארופאים. תוך טבח עם של האוכלוסיה המקורית. והם נשלטות על ידי צאצאי האירופאים עד לעצם היום הזה. - ארצות אירופה המערבית, בתחילה היו מיושבות ע"י קלטים, הרומאים כבשו אותם ושלטו עליהם כ-800 שנה, ולאחר מכן השבטים הגרמניים שבאו ממזרח, כבשו את הארצות הנ"ל ושולטים בהן עד היום. ואין כמעט זכר לקלטים ולרומאים. ארץ ישראל וארצות המזרח התיכון, נכבשו ונשלטו ע"י הפרסים, היוונים, הרומאים, הבזנטים, הערבים, הצלבנים, הממלוכים, התורכים, והבריטים. עשרות הלאומים שהיו במרחב, להוציא את היהוד, נעלמו ואינם. ספרד. נכבשה ע"י הרומאים, הערבים ושבטים לטיניים, כיום אין זכר לאוכלוסיה הערבים והרומאית, וגם היהודית. אלג'יריה, נכבשה ע"י קרתגו, הרומאים הביזנטים הערבים הצרפתים ושוב הערבים, כיום אין זכר לאוכלוסיה מקרת החדשה, מהבזנטים, מהצרפתים, וגם מהיהודים. וגם הברברים הולכים להכחד שם. דרום וויטנאם, נכבשה ע"י צפון וויטנאם, להמרות שהיו שני הסכמי פשרה טריטוריאלים, אחד עם הצרפתים בשנות ה-50, והשני עם האמריקאים בשנות ה-70. שחלקו את הצפון לקומוניסטים, ואת הדרום לדמוקרטים. בשני הפעמים הצפוניים הפרו את ההסכם בצורה בוטה. קוסבו ובוסניה, ארה"ב כבשה את שתי הארצות הנ"ל מידי הסרבים, ועדיין שולטת בהם כיום. באם היא תעזוב, סביר שהסרבים יכבשו אותם שנית. כל הדוגמאות לעיל, מאשרים את התזה, "אין, ולא היה אף פעם, וגם לא יהיה אף פעם, הסכם פשרה טריטוריאלי", שקויים. ולסיום עצה, תתחיל לקרוא ספרות מד"ב, זה אולי ינפץ לך את הקיבעון המוחי, אני שוב ממליץ על 2 ספרי המד"ב האחרונים שקראתי: 1. Hominids, Neanderthal Parallax 2. Calculating God by Robert J. Sawyer בכלל היה טוב שהיית מתחיל לקרוא שוב ספרים, מכל סוג שהוא. נ.ב. גם המאבק שלנו עם הערבים שנמשך כ-100 שנה, עדיין לא הסתיים בהסכם פשרה טריטוריאלי בר קיימא, את סיני החזרנו כולו עד לגרגר האחרון, את דרום לבנון החזרנו כולו, עד למטר האחרון. את הגולן הסורים רוצים בחזרה, כולל החוף המזרחי של הכינרת. את רצועת עזה החזרנו כולה. והקאסמים ממשיכים לעוף. וממשלת החמאס שנבחרה ברוב, רוצה כיום גם את ת"א / יפו. ועדיין נמשכת המלחמה. והיא תמשך עד שתוכרע בכח. השאלה הפתוחה היא: מי יהיה המנצח ?.

אם ישלימו את הגדר בתוואי שנקבע, יהיה מספיק בטחון. אני גם שואל את עצמי מה אפשר ומה אי אפשר לקבל מעם ישראל, לא רק מהפלסטינים. אי אפשר לקבל מעם ישראל לעת הזאת את מה שאתה מציע. זאת לא אידאולוגיה, זה דבר המציאות, אתה יודע, אותו דבר שלך בדרך כלל אין קשר אליו. ויום נעים מהעמק.

מה שעשו המתיישבים של אז היה חיל חלוץ בתוך ארץ ריקה יחסית, עם תקווה שאחריהם יבואו עוד רבים, ולכן זה הצליח. מה שהוכח לגמרי, זה שדו לאומיות, שחלק מהם (דווקא לא מהמחנה שלי) רצו בה, לא עובדת. היום המצב שונה לחלוטין, אין יותר מאין להביא מיליוני יהודים כדי ליצור כאן מדינה עם רוב ליהודים בכל השטח. לכן החלוקה של הארץ היא כורח היסטורי. מסכן שלי, שוב ניסית גזירה שווה מוטעית ושוב לא יצא לך. ויום נעים מהעמק.

הסיפור של האמריקות לא רלוונטי. בצפון אמריקה (וגם באוסטרליה) נפגשה תרבות חזקה ומתקדמת מאד עם אנשים של תרבות ניאוליטית של ציידים ומלקטים שהיו אוכלוסייה קטנטנה ודלילה. לא יכלה להיות שם תוצאה אחרת. לעומת זה בהחלט יש פשרה טריטוריאלית בין הלבנים למאורים בניו-זילנד, כי המאורים היו מספיק מתקדמים, וזה קרה מספיק מאוחר, כדי שזה יתאפשר. באמריקה התיכונה והדרומית זה שוב סיפור אחר. רוב האוכלוסיה המקורית נעלמה בגלל מחלות שלא הייתה מחוסנת מהן, לא בגלל טבח עם.האלמנט הדתי הוחלש שם מאד, כי לעמים האלה לא הייתה דת שיכלה התמודד עם הנצרות מבחינה רוחנית והנצרות נכפתה עליהם על ידי הכובשים. בנוסף לכך ייבאו הכובשים לתוך הארצות האלה אלמנט אתני נוסף של שחורים אפריקאיים, אבל בניגוד לצפון אמריקה התערבבו אתם בנישואי תערובת במידה גדולה בהרבה. התוצאה יצאה מאד מעניינת, אבל לגמרי לא אנלוגית לשום דבר שקורה כאן. ביחס לאירופה אתה ממש מקשקש, העמים שם התערבבו זה בזה, והמסורות הרומאית והקלטית חיות ובועטות בתוך העמים החדשים, האיטלקי, הצרפתי ואחרים שנוצרו מההתערבבות. אבל מה, התהליך הגדול הזה של התערבבות יכל לקרות רק בחסות המהומה האדירה של ימי הביניים המוקדמים ונפסק בעיקרו באירופה כבר לפני 1000 עד 700 שנים לכל המאוחר. מאז נשמרות שם יחידות אתניות מובחנות וקשורות לטריטוריות קבועות, כולל יחידות קטנות כמו ההונגרים או האלבנים או הוויילשים. באירופה אין יותר היסטוריה מהסוג שאתה מתאר כבר הרבה מאד זמן. גם בספרד, התהליך נעצר לפני למעלה מ-500 שנים בשנת 1492 (בערך היכן שנעצרו הידע ותפיסת העולם שלך). הבאסקים, אגב, קיימים שם כיחידה אתנית ולאומית מובחנת לפחות 4000 שנים ואולי יותר. אלג'יר מהווה את הדומה הטובה ביותר למה שאנחנו צריכים לעשות. הצירוף של ניגוד אתני, דתי, תרבותי ומעמדי גרם שם לכך שהתערבבות בנוסח ימי הביניים לא יכלה לקרות שם, ולכן לא היה מקום למיעוט שרצה לשלוט ברוב. אם לא נחלק את הארץ זה יהיה גורלנו. וייטנאם זה דבר כל כך שונה, שאין כל רלוונטיות שלו לנושא. לא דובר שם בשני עמים שנלחמו על אותה פיסת קרקע, אלא במשהו שדומה יותר למלחמת האזרחים בספרד. גם שם היה שלב שהמדינה הייתה מחולקת בין הרפובליקנים לימניים, כאשר שני הצדדים נהנו מעזרות חיצוניות תמוכות אידאולוגיה. אין ולא היו שני עמים וייטנאמיים (אף כי בספרד היה גם לגורמים אתניים מקום בסכסוך). ארה"ב לא שולטת בבוסניה וסרביה וזה קשקוש. יוגוסלביה פשוט הופרדה למרכיביה האתניים, למרות שהניגוד בה קטן בהרבה מאשר בינינו לערבים, כאשר בתוך כל יחידה מופרדת יש עדיין מיעוטים של קבוצות אחרות. זה גם מה שיקרה כאן, כי בכל התנאים יישאר מיעוט ערבי גדול במדינת היהודים. אז בכלל לא משנה התיאוריה שלך, ישנה המציאות, והמציאות מכילה דוגמאות רבות לכל מצב אפשרי כמעט, ורוב המצבים האלה תומכים בדיעותיי ולא בדיעותיך. אגב, תנוח דעתך, אני קורא ספרים, ומוכן לתת לך רשימת המלצות, אם אתה מעיז להסתכן בקריאת ספרות טובה במקום הממבו-ג'מבו של מד"ב ותיאוריות קונספירציה שמהווה כנראה את עיקר רשימת הקריאה שלך. כרגע, למשל, אני קורא את Family של איאן פרייזייר. נותן פרספקטיבה היסטורית אידית ונחמדה על ארה"ב הוואספית. לפניו קראתי את "העין הכי כחולה" של טוני מוריסון, זוכת פרס נובל. יצרת מופת קטנה ומומלצת ביותר. והנה, גם נקודת הסכמה. אני מסכים לגמרי שהמלחמה בינינו לבין הערבים על א"י רחוקה מסיום, והסיום לא בקדנציה שלי ושלך. אני רק חושב שהמציאות ההיסטורית מורכבת בעיקר ממצבי הסכסוך האלה שאין לדעת מה יהיה סופם ולא מההבלים המוחלטים שלך. להערכתי, הסכסוך הזה צעיר. בינינו לפלישתים, למשל, היה סכסוך כזה משהו כמו 500 שנים לפחות, שבמהלכו החלק המיושב של א,י המקראית היה מחולק בינינו לבינם. רוב החיים היו בזמנים שבין הקרבות (לכן "ותשקוט הארץ 40 שנה"), וחיו נחמד ואפילו התחתנו זה עם זה לפעמים, תשאל את שמשון... הסכסוך בין אירים קתולים לאנגלים פרוטסטנטיים בצפון אירלנד נמשך כבר 300 שנים ואף אחד לא רואה את הסוף (שים לב שתמיד המצב גרוע יותר כשאלוהים מומותאיסטי מעורב בסיפור), אולי ייטמעו זה בזה? אולי ייפרדו לשניים? אולי צד אחד יסתלק? אף אחד לא יודע מה באמת יהיה. כרגע הם מצאו דרך זמנית לחיות ביחד פחות או יותר. במלים אחרות, גם כאן בינתיים צריך לעשות מה שאפשר ומה שטוב. לי יש הצעה כזאת. לך יש רק חלומות מד"ביים שאיש לא יכול ולא רוצה ליישם. זה כל ההבדל הקטן. ויום נעים מהעמק.

עם ישראל היה מקבל בשקט (ובאנחת רווחה) אם גדר בטחונית הייתה עוברת בין אותם רבע מליון פלשתינאים לישראל

אולי לא תדבר בשם עם ישראל. עם 5 מנדטים, זה פשוט לא ממש מתאים. וערב טוב מעמק.

שאין, ולא היה אף פעם, הסכם פשרה טריטוריאלי בר קיימא, ושהשליטה על טריטוריה במאבק בין שני לאומים ו/או צדדים ניצים, מוכרע תמיד, אבל תמיד, בכח. אבל אין טעם להמשיך ולהתווכח, כשאחד הצדדים מתעקש לראות ולהבין לפי תבניות מקובעות. תמשיך עם Ehad Haam-Zionist. לעומתו אתה הנאורות בהתגלמותה. בהקשר לספרים, נו, הגיע הזמן שתתקדם, ותתחיל עם המד"ב. זה יתן לך זוית ראיה רחבה יותר על: המתרחש, ועלול להתרחש, והיה עלול להתרחש, ביקום.

מפני שמה שקובע הם החיים, לא ההצהרות הטפשיות. ברור ששום דבר הוא לא בר קיימא באופן מוחלט. מול הנצח הגיאולוגי או הקוסמולוגי, כל ההיסטוריה האנושית היא גרגר אבק. אבל פשרות טריטוריאליות נעשו, החזיקו מעמד ככל שהחזיקו, ואנשים חיו בינתיים. אז לא אכפת לי לעשות אחת כזאת עכשיו, ואפילו לכפות אחת כזאת, למרות התיאוריה של סולו שהיא לא תחזיק לנצח, אבל לחיות ולא למות. מה לעשות, סולו, הסכסוכים הטריטוריאליים המרים של פעם, הופכים במקומות שונים לזכרון רחוק ולא מעניין, מבלי שאף צד הוכרע סופית וקיומו בטל. בעולם של המאות ה-20 וה-21 (זה ששכחת להתחבר אליו כשנתקעת ב-1492), יותר ויותר סכסוכים מסתיימים בפשרות כאלה ואחרות ובהסכמים. הסכם דייטון, שסיים פחות או יותר את הסכסוך בבוסניה, נחתם ונהוא עובד. זה לא לנצח? אז שלא יהיה לנצח. בינתיים חיים שם ולא מתים. הסכם יום ששי הטוב יצר הפסקת אש בצפון אירלנד והוא עובד ואנשים לא מתים שם. לא לנצח? למי זה אכפת. ביום אחד זה מגיע למצב של בלגייה. הפלמים והולונים חיים בשני חלקים של המדינה בסוג של פשרה טריטוריאלית ולא נלחמו כבר הרבה מאד שנים מבלי שאף אחד מהם נטמע בשני או נכנע לשני. היוונים והטורקים רבו על קפריסין ונכפתה שם פשרה. אז למי זה איכפת שזה לא לנצח? חיים שם בלי להרוג זה את זה כבר 32 שנים, ולי זה מספיק לכל צורך מעשי. מה שאתה לא תופס, זה שמצבי הביניים האלה, גם אם הם לא סוף הפרשה המוחלט, הם הם רוב ההיסטוריה, לא מה שקורה "אחר כך". אז אנחנו נעשה עכשיו פשרה טריטוריאלית והיא לא תהיה לנצח, אבל אנשים יחיו בינתיים. בחייך, הראיתי לך שלאורך כל תקופת המקרא א"י הייתה מחולקת וכל פעם עשו איזה שלום כזה או אחר בין העברים לפלישתים ורוב הזמן עבר בשלום, לא במלחמות, אז זה כנראה מצב יותר טבעי לארץ הזאת מאשר המצב שאתה מדבר עליו? זה לא היה לנצח ורק ל-500 שנים? זה נצח לכל צורך מעשי. נלחמו מפעם לפעם? אז גם אנחנו נילחם מפעם לפעם. ההצהרה הסתמית שלך איננה שום מפתח למה שצריך לעשות. וכידוע לך, בכל מה ששיך למה שעושים באמת, תמיד יצאת טועה. הייתה התנתקות או לא הייתה, אדון סולו? התכנית שלך לחיסול הטרור הולכת להתממש? תנסה לצאת מהבועה המד"בית ולהתחבר למציאות, זה כואב, אבל זה חלק חיוני מתהליך התבגרות. אגב, אני מעריך שעל היקום אני יודע לא פחות ממך, אבל על הצד האמיתי שלו, כפי שהוא מתגלה במחקר המדעי האמיתי, לא בפנטזיות לא בוגרות. מה דעתך לעומת זה, על הרעיון לקרוא קצת ספרות טובה באמת? בחיי שאוכל לתת לך לא מעט המלצות. מה שלום הדמוקרטיזציה של עירק? זה יותר כאן ועכשיו מהמד"ב שלך. ויום נעים מהעמק.

בכפיית הסכם של הצד החזק על הצד החלש. או במילים דומות, "שאין, ולא היה אף פעם, הסכם 'פשרה' טריטוריאלי בר קיימא, ושהשליטה על טריטוריה במאבק בין שני לאומים ו/או צדדים ניצים, מוכרע תמיד, אבל תמיד, בכח". אז אין בינינו וויכוח בנושא הנ"ל. אבל... יש ויכוח ועוד איזה וויכוח ביננו, על הגבולות שישראל צריכה לכפות על הערבים, אתה מצדד בגבול כפר סבא קלקיליה, ואילו אני מצדד בגבול נהר הירדן, והבדל נוסף. אתה בטוח שההיתנתקות מגוש קטיף היא לא שיא הדיביליות, (השיא הקודם היה עוסלו). בהקשר לעירק, הדמוקרטיה ששם נמצאת תחת מתקפת הטירור הערבי. בדיוק כמו שהדמוקרטיה בישראל נמצאת תחת מתקפת טירור ערבי. ועוצמות שתי מתקפות הטירור, יהיו דומות, באם תבוצע ההיתכנסות.

המשפט הזה נכון בדיוק כמו שעון עומד, שמראה פעמיים ביום את השעה הנכונה... הואיל ושום דבר בהיסטוריה לא קיים לנצח, אז תמיד אפשר יהיה להראות אחרי 500 או 1000 שנים שפשרה טריטוריאלית מסוימת התקיימה כך וכך זמן, ולהראות שהיא נגמרה. זה אומר משהו על המציאות? מה זה בעיניך "בר קיימא"? ה-32 שנים של קפריסין, שבהם אנשים לא מתו בסכסוך, זה "בר קיימא" או לא בר קיימא? זה קשקוש, הואיל ורוב ההיסטוריה חלה בינתיים. אז "כלל סולו" הזה הוא אידיוטי ולא רלוונטי למציאות ההיסטורית, גם אם ברמה הטכנית אפשר יהיה תמיד למצוא את הרגע בו הוא לכאורה נכון, אין לו שום שימוש ושום תועלת. את מי מעניין איך נגמר הסכסוך בין העברים לפלישתים, כאשר הוא התקיים 500 שנה? אשר לויכוח על הגבול שצריך לכפות, אתה מצייר תמונה שקרית. הגבול צריך לעבור כך שישקף מה שיותר את המציאות הדמוגרפית. נהר הירדן יהיה גבול גם בהצעה שלי, רק בינינו לבין ירדן, לא בינינו לפלסטינים. שאזכיר לך שוב שאתה אמרת שלא תהיה התנתקות? ההערכה שלה כדבילית או לא היא נושא נפרד. קודם כל תודה שטעית לגבי הפעולה עצמה, כדי שיהיה ברור מי מעריך את המציאות טוב יותר. הוא הדין לגבי הדמוקרטיזציה של עירק. קודם הודעת שהיא היה תהיה. עכשיו עברת לשלב התירוצים. אין שם עדיין שום "דמוקרטיה שנמצאת תחת מתקפת הטרור הערבי" זה שוב אמירה חסרת משמעות. יש שם פשוט מלחמת אזרחים, שבה הצד הסוני החלש משתמש שוב בטרור, כמו צדדים חלשים בעולם כולו, כשהוא נעזר בסנטימנט הכלל ערבי נגד האמריקאים ובטרור המוסלמי (לא הערבי) העולמי של אל קעידה; ויש שוב אמריקאים טפשים ששוב לא מבינים איך הם נתקעו לצרות למרות שהכוונות שלהם היו כל כך טובות. זה כל מה שיש שם. וחג שבועות שמח מהעמק.

"הסכם פשרה טריטוריאלי", פירושו... ששני הצדדים הסכימו לסיים את המאבק, ע"י חלוקת ביניהם של טריטורית המריבה, שלשניהם טענות לבעלות עליה, ולהשלים עם הבעלות של כל צד על חלק הטריטוריה שלו. ושלאף צד לא יהיו בעתיד דרישות טריטוריאליות מהצד השני. ודבר שכזה "הסכם פשרה טריטוריאלי", לא קרה אף פעם בהיסטוריה באף מקום בעולם. מה שקרה תמיד הוא... בכל מריבה על נושא טריטוריאלי משותף או לא משותף לשני הצדדים, התוצאה נכבתה ע"י הצד החזק על הצד החלש. או שכובש חיצוני ברח מהטריטוריה, או שכובש חיצוני השתלט על הטריטוריה, וגירש ו/או השמיד ו/או הכניע את הצד החלש. כמו באמריקות למיניהן ובאירופיאיות. ובמזרח תיכוניות. אם לא הבנת עד עכשיו, הרי הנושא אבוד עליך. כל טוב.

home, that is your RIGHT but do not touch mine.

להגיד את מה שאתה אמרת עכשיו, זה כמו להגיד שמעולם לא נחתם הסכם שלום או הסכם גבולות בעולם. כמעט כל הסכם שלום שנחתם אי פעם, יש בו אלמנט של פשרה טריטוריאלית. להזכירך, בשורה שלמה של הסכמים לאורך ההיסטוריה, גרמניה (וקודם לכן פרוסיה) ורוסיה הסכימו לחלק את פולין ביניהן. החלוקה החזיקה כמה שהחזיקה, לעתים הרבה מאד שנים ולעתים, כמו אחרי הסכם מולוטוב ריבנטרופ, רק שנתיים, אבל היה הייתה פשרה טריטוריאלית בהסכם. אתה יודע. האפיפיור אפילו עשה פעם פשרה טריטוריאלית בין ספרד ופורטוגל, וחילק ביניהן את כל העולם הלא נוצרי... וזה החזיק מעמד הרבה מאד שנים, והופר רק על ידי צדדים שלישיים... כמה דוגמאות עוד אני צריך להביא עד שתתפוס שהעולם לא מתנהל היום כמו בימי הביניים המוקדמים, ויש נטייה עולמית לסיים סכסוכים, טריטוריאליים ואחרים, בהסכמים? ב-1928 נחתם אפילו הסכם עולמי (קלוג-בריאנט) שקובע שאין לספח שטחים כתוצאה ממלחמה. אתה פשוט מקרה אבוד, שחי על פלנטה אחרת עם חוקים אחרים. כמובן שכל הדיון הצדדי הזה לא רלוונטי למה שאני אומר ומציע, כי אני אפילו לא מדבר על הסכם פשרה טריטוריאלי, אלא על קביעה חד צדדית של הגבול על ידינו במקום שאנחנו רוצים. סתם מתמיה אותי בכמה הרבה ויכוחים אתה מפסיד בצד העובדתי, רק כדי לחזור אחרי כמה זמן עם אותם ההבלים בדיוק. אגב, מתי תודה בקול רם שטעית ביחס לביצוע ההתנתקות וטעית ביחס לדמוקרטיזציה של עירק. הודאה בטעויות זה השלב הראשון ליכולת לנהל דיון אינטליגנטי. וחג שבועות שמח מהעמק.