מן האמור לעיל אתם יכולים להבין דבר אחד: הכתובה נועדה להגן על האשה ועל זכויותיה, וניסוחה מקדמת דנא מעיד על כובד ראש ביחס אל האשה.

הזמנים השתנו וכדאי שכל הגברים יפנימו.. וגם הנשים. אישה אינה עוד חלשה מהגבר ובעלת יכולת השתכרות נחותה. הגברים חייבים להבין לפני שמתחתנים שבימינו יש סיכוי גבוה מאוד שהם יתגרשו בעתיד גם אם באופוריית החתונה זה נראה לא אמיתי. במקרה זה כמעט כל החוקים עובדים לרעת הגברים ובמקרה שיש ילדים טובת הגברים לא נלקחת כלל בחשבון.

חתימה על הסכם בשפה לא מובנת לחותם, לא שווה את הנייר עליו הוא ערוך

בחתונה של חברה שלי, כשהרב הקריא את הכתובה זה נשמע כמו שיר אהבה. כולם בכו מהתרגשות.

ובכן, לי לא עזר כלום לדרוש ואילו בחצי את הסכום לו התחייב החתן הצעיר שלי לפני 18 שנה. כל מה שקיבלתי בתגובה היה "אנחנו לא דתיים ואת לא רוצה להתחיל לדרוש את הזכויות של הכתובה אלא אם כן תתחילי להיות דתיה!" כמו כן קיבלתי גם איומים ממנו על שאם אדרוש את זכויותיי המוזכרות בכתובה, הוא בתמורה ידרוש רטרואקטיבית 50 אחוז מכל הכנסותיי בעסק שהקמתי לפני 10 שנים. אז מה זה עוזר לדעת שהכתובה היא מסמך מחייב? צד אחד אולי מודע לכך אבל הצד השני פשוט מזלזל...

האם בחתונות שלכם האישה חותמת על כתובה? אם לא , אז איך אתם יכולים לקרוא לחתונה כזו שיוויונית?

הכתובה בטלה. והכל במסגרת החוק הקלוקל של הרבנות ה'יהודית'. אישה יהודיה גרושה=אפס, כלום, נאדה, זבל בעיניי הרבנים ה"יהודים". כנ"ל לגבי הילדים שנשארו בחזקתה. מבחינת הרבנות ואפילו מסגרות חוק הילדים והנוער, תגורי ברחוב. אילו העובדות במדינה. והשפיות היכן? ולובה מ"ארץ נהדרת" צודקת - קשה.... קשה... ועוד יותר קשה - לנו ילידי הארץ, מלח הארץ, מקימי המדינה ומגיניה.

מטרת הכתובה הינה לשמור על כבודה של האשה ולמנוע מצב של גירושים בתדירות גבוהה , כאשר בעל יבין שיעלה לו המון כסף לגרש את אשתו , כנראה שהוא יעדיף להגיע לשלום בית. כך שהמטרה של הכתובה היא לשמור על כבודן של הנשים.

ענת הייתה כונפה כנענית רעת לב. לעניות דעתי המקור אפילו לא יהודי (תקנו אותי אם אני טועה) הבנת את זה אורי?

ואת הסכום למטה יש לשים על 3 שקלים חדשים. שיהיה סימלי. פרט לכך המסמך כתוב ארמית. זו אינה שפה המובנת לחותמים על הכתובה.

הגבר מחויב כספית לאישה, כי לכאורה היא חסרת יכולת להתפרנס, היא נמסרת לחסותו, וכפי שלא משאירים ילד קטן ברחוב, ככה גם הגבר מחויב לדאוג לאישה. זה ממש לא שוויון וממש לא מבטא הערכה כלפי האישה!

להגן על האישה? אולי לפני 3000 שנה, כשלנשים לא היה מעמד ולא היה רכוש הכתובה באמת הגנה על האישה (ועל כך כל הכבוד, בלי ציניות). אבל היום, כשרוב הנשים הצעירות מסוגלות לפרנס את עצמן זה מסמך מיושן, ארכאי ומפלה גברים ונשים כאחת, כיוון שהוא רואה באישה יצור שאינו מסוגל להגן על עצמו. מזל שאני מתחתנת בנישואים אזרחיים.

צודק בעלך. למה אם את חזקה כלכלית את רוצה את הכסף שהוא רשם בכתובה? הוא צודק לדרוש ממך חצי מהעסק, הרי זה מה שנשים דורשות מבעליהן, חצי מהנכסים וחצי מההכנסות העתידיות. (כי הרי הן עזרו לבנות את המוניטין של הבעל) אני לא מכיר את המקרה שלך ספציפי אבל נראה לי שאת יוצאת בזול.

גם את רוצה רק את הרווחים והזכויות. את יכולה להקים עסק, להתפרנס, לעשות מה שאת רוצה - אבל חובות? מה פתאום הרי אני אישה חלשה...?

אני מרוויחה יותר מבעלי, והיה לי רכוש כולל נדלן ולבעלי לא היה כלום. בכל זאת ישבנו מול הרב המזדקן והפרימיטיבי והוא שאל אותי איזה מקרר ותנור יש לי בבית (את הבית עצמו ששוה מעל מאה חמישים אלף דולר הוא לא החשיב) וכך נמדדתי לפי בגדיי. את ההסכם החשוב יותר שכלל את הבית, עשיתי אצל עורך דין. הרבנות הייתה ותישאר פרימיטיבית ופחדנית (רבנים = עם פחדן מנשים עצמאיות) וכל מי שחושבת שכתובה "תגן" עליה, כדאי שתשנה את צורת מחשבתה. היום הגבר צריך הגנה בדיוק כמו האישה, וזהו מהותו של השיויון (עם או בלי כתובה עלובה)

חסר רק שתכתוב כמות של גמלים ועיזים במקום כסף.

איך ייתכן שרושמים בכתובה סכום עבור האישה ? האם האישה היא חפץ שרוכשים אותו ? האם זה גמל שקונים ומוכרים ? אני לא מאמין שאנחנו, בתור חברה, ששואפת לשיוויון זכויות, עדיין עושה שטויות כאלו. תתארו לעצמכם מצב, בו האישה הייתה צריכה לרשום את הסכום בעבור בחירת ליבה ... מעניין ? ובכן, מדוע ההלכה מסתכלת על האישה שאדם סוג ב' ? הרי ידוע לכולם, שאישה, כמו גבר, מפרנסת, ובמקרים מסויימים אף מביאה הביתה משכורת גבוה מזו של גבר. אז מדוע צריך לרשום את הסכום ? מדוע אי אפשר פשוט לאהוב ? מדוע אנחנו, החילוניים, ממשיכים באקט המטופש שנקרא חתונה " כשרה " ? אני התחתנתי רפורמית, על אף שאני ואישתי, יהודים כשרים למהדרין. חברים, זה מדהים. היה לנו טקס חופה וקידושין, והקראת ברכות ומה לא. אבל דבר אחד אני יכול להגיד - אני בלב שלם אוהב את אישתי, ושלם עם הידיעה שלא קניתי אותה, כמו איזה חפץ, פרי או ירק... תחשבו על זה.

בעלי הבוגד נטש אותי אחרי פחות משנה (נמאס לו ממסגרת הנישואין ורוצה חופש) בעלי שהרעיף עלי אהבה אין קץ, ביום אחד התהפך ואמר לי שהוא עשה טעות ורוצה חופש ולא רוצה מסגרת של נישואין. שאלתי אותי אם יש לו מישהי אחרת (היינו שנתיים ביחד) ונשבע שאין לו אף אחת אחרת ואפילו לא בדקתי , כי באמת הוא לא נתן לי סיבות לחשוד, וגם אמרתי לעצמיי: "רוצה ללכת? תני לו ללכת. מה זה משנה אם יש לו מישהי או אין לו מישהי? רוצה לבד - שיהיה לבד, אל תחזיקי אותו בכח". כל המשפחה היתה בהלם מוחלט (לא היה שום סימן מקדים, כלום!) כולם אמרו לי: תתבעי את הכתובה שלך, זה תירוץ עלוב, סתם שרף לך שנתיים, תתבעי ואני אמרתי: "לא. אעשה רע - יחזור אלי רע" לא רוצה. כולם שיגעו אותי לתבוע את הכתובה שלי ולא רציתי (זה כן עבר לי בראש, אבל החלטתי שלא). לאחר שהתגרשנו, גיליתי שאכן בגד בי. לא נורא, העלובה תראה יום אחד שלא כל הנוצץ זהב והוא יעשה לה בדיוק את שעשה לי. והיום אני אוכלת את הלב שלא תבעתי את כתובתי, נתתי לו את נפשי, הייתי אישה מדהימה והוא הלך, אבל לפחות אני דואגת מרחוק (מבלי שהוא אפילו מודע לכך) שפרנסה כמעט ולא תהיה לו (הוא עצמאי) . זו הנקמה שלי!! הוא לא יכול להעלות על דעתו שאני פיתחתי ויצרתי קשרים עם גורמים שלא מספקים לו עבודה. נכון, אני צריכה להתנתק מהכעסים האלו ואני מנסה לעבוד על כך, אבל זה קשה. הכל עוד טרי מאוד, אז תסלחו לי אם אני נשמעת כזו מגעילה. לא מאחלת לכם שתחוו את הכאב שאני עברתי. אבל כנראה שטוב שזה קרה מהר לפני שהיו לנו ילדים. בוגד - ישאר בוגד לעולם. ואתן בנות - פגעו בכן כל כך? אל תוותרו על הכתובה!

צריך למצות את הנישואין עד תום.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A0%D7%AA

המקרה היחיד שאולי עוד איכשהו יתייחסו לכתובה זה בבית דין רבני וגם זה במקרים חריגים ואם בכלל תגיעו לשם.

תופעל עליו הכתובה אם יתגרשו ואחרי מספר מועט של שנים. אותו אחד שרשם מליון באם יתגרש אחרי שנה וברור שאין לו את הסכום לא תופעל הכתובה.