כאשר יש פגיעה מינית בילדה בתוך המשפחה זה לא נאה לפגוע בבן המשפחה, הרי "כבוד המשפחה" הוא מעל הכל... ואולי הילדה בת ה-7 אשמה? אולי היא גרתה אותו וגם רצתה בכך? אולי..... ואם לא ידברו על זה היא תשכח... היא לא תזכור, היא תעבור על זה ותלך הלאה, לא?כך אמרה לי דודתי, אחרי הרבה שנים - אבל את רצית בכך, נכון? ומה יכולתי לענות לאשה זקנה? נכון, הלכתי הלאה, גדלתי, הקמתי משפחה לתפארת, דאגתי לבנותי ואני מקווה שהן גדלו ללא טרואמות מיותרות, אני שמחה בהן ובנכדי הרבים, אבל בלילה בלילה הסיוטים חוזרים, ובגדול, אבל בעלי אינו יודע על כך מאומה כי אינני יודעת, עד היום, איך הוא יגיב לסיפור שלי, למרות האמון הרב שאני נותנת לו. זה הסוד שלי בלבד.

אני מציעה לך מכל הלב לדבר על זה- אולי בתור התחלה עם איש מקצוע או ילדיך אשר פתוחים יותר -אני מניחה. אני התחלתי לדבר עם אחיותיי (שהשכן המניאק שלנו ניסה ולא הצליח לגבי שתינו ואף יותר),ואחכ בהמשך סיפרתי לחבר שלי שהוא כיום בעלי- ואב לשתי בנותיי היקרות. תתפלאי אבל כמעט כל אחת עברה את זה בחייה וששוחחתי עם שכנותי בגילאי 29+ הצלחנו לפתח שיחה אפילו קולחת על כך! הכי חשוב תוציאי את זה- זה לא יעזוב אותך אם תדחיקי- ושתחנק הדודה שלך- ממש רעה (אפילו כלבה!)

אני מקווה שיש טעות בממצאים או במחקר, אחרת הנתונים האלה, בנוגע להתנהלותם של רופאי יל'דים ומשפחה וערכיהם- מדאיגה ביותר!! אשמח לקרוא תגובות מרגיעות מרופאי ילדים כאן....

היום אני סבתא כשהייתי ילדה דודי פגע בי ועד היום אני חוששת לספר על כך וזה ילוה אותי עד יומי האחרון לשמחתי כל תפקודי לא נפגעו

הם לא שותקים--לעתים קרובות הם סתם ממציאים. בדרך כלל, בהשפעת האמהות המנסות לנקום באבות. טוב יעשו בתי המשפט אם יתיחסו לתלונות בספקנות.

הכל בגלל שאין עונשים ראויים לפוגעים ולפוגעות. כמה חודשים בכלא... עבודות שירות... ואני,? אני הייתי מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי 7 שנים!!!

הייתי שם. עברתי את זה. לא, לא סיפרתי, אבל אם מישהו היה שם לב היה קשה לפספס. בגיל 14 הפכתי מילדה חברתית, שמחה ומצטיינת בלימודים, לבוגרת מדוכאת שלא לומדת כלום, ומתרחקת מהחברים. התקנתי מנעול על דלת החדר , והחבאתי סכינים בכל פינה , שאם זה יקרה שוב אני אוכל להתגונן. לבשתי מכנסיים קצרות כשכבת בגדים נוספת מתחת לבגדי הרגילים,כדי שיהיה קשה להגיע. הייתי ערה בלילות וישנתי בבית ספר, איפה שהיה יחסית בטוח. בשעות שבהם שהיתי בבית הייתי משחדת את אחיי הקטנים בתשומת לב, צעצועים וממתקים - במטרה שלא להשאר לבד אפילו דקה. התוקף אגב, היה אח שקטן ממני במעט. בגיל צעיר עזבתי את הבית והמשכתי הלאה בחיי. התחלתי לספר להורים, אבל תגובותיהם היו איומות. זה התחיל ב"למה לא אמרת כלום עד היום", המשיך ב"טוב ככה זה ילדים, הם סקרנים" זכיתי לשמוע גם "היית ילדה מרדנית, היית צריכה להתלבש יותר בזהירות" והגרוע מכולם, זה "את כבר גדולה, הגיע זמן לעבור הלאה". אלו מבין בני המשפחה שיודעים את כל הסיפור, דורשים ממני היום לסלוח. אלו שיודעים חלק מהסיפור חושבים שדאני מטורפת שאני מחרימה את התוקף. כולם מסבירים לי שהאינטרס המשפחתי הוא לשמור את זה בשקט, כי זה קרה לפני עשור וחצי ולמה להרוס היום את המשפחה. לאשתו של האח התוקף רציתי לספר ערב נישואיהם, אבל היא לא רצתה לשמוע. חשבתי שזה חשוב מאוד היות ופיזית היא דומה לי מאוד, ואלוהים יודע מה יקרה אם יוולדו להם בנות. אולי, יום אחד אני אפתיע ואספר בפומבי. מעניין איך יראו אז חייהם. עד אז, אני שומרת על שקט תעשייתי. האינטרס המשפחתי מעל לכל. לא להרוס לקטנים שבמשפחה את הסיכוי לצאת נורמליים. להורים אני מגיעה אחרי תאום מוקדם, לוודא שהוא לא שם. תקופת החגים, זה תמיד סרט רע. לרופא הילדים שטיפל בי אז לא היה סיכוי לגלות, כי אני לא רציתי שידעו. לעומת זאת, הגניקולוג שפניתי אליו באופן פרטי (הייתי צריכה לשקר קצת בקשר לגיל) כי חשבתי שאני עלולה להיות בהריון אפילו לא ביצע בדיקה גופנית (בה בודאי היו מתגלות החבלות). אולי כך זכיתי להמשך חיים רגילים, אולי כך הפסדתי את הגילוי ועשיית הצדק שחסרים לי היום.

אתר מצוין עם חומר תיאורטי ופורום תמיכה. www.macom.org.il

תתפלא כמה זה נרחב, כמה כל דמות מבוגרת/סמכותית (לאו דוקא מהמשפחה) יכלה לנצל ילדות בימים בהם לא היתה לזה מודעות, וגם היום. ההבדל שהיום יש יותר פתיחות לנושא, אז נשים צעירות ואף ילדות מעיזות להתלונן יותר. ברור שיש גם המצאות, אבל הרוב המוחלט אמיתי.

יש גם סוטים שפוגעים בבנים, לבנים יש פחות לגיטימציה להתלונן.

כל זבה ומצורעת, כל דפוקה בשכל ובמקום אחר, מצאה פטנט חדש--להאשים את האב, או גבר אחר, בהתעללות מינית. ואחר כך עוד אפשר לקבל פצויים! הבל הבלים, תשעים אחוז הבל.

גוזליה???????????? תמיד אבל תמיד בכל הכתבות הללו מזכירים את הנפשות הפועלות ה"אונס" וה"נאנס" אבל היכן אם כל האמאות??????!!!!!! אין דבר כזה שהיא לא תרגיש שמשהו קורה לילדיה אפילו אם היא לא נכחה בעת המעשה! הרי זה פוגע בנפשם וגורם לשינוי בהתנהגותם אז לא ניתן להגיד בשום פנים באופן "לא ראיתי לא שמעתי לא הייתי שם..." עד כדי כך מוכנות להקריב את גוזליהן למען שלום בית מלאכותי?! מזעזע תמיד מחדש!!!!!!!!!!!!!!!!

ובלי יותר מידי אמון בבני אדם

חכם יחשב"? נראה שלא... (בן זוג של נפגעת גילוי עריות).

רק 10 אחוז ממקרי ההתעללות בילדים הן עבירות מין, בזמן שביתר 90 מההתעללות בילדים, מובילות בגדול הנשים (2 שליש מההתעללות בילדים נעשית ע"י אימהות)!!!

בלוג 238310 בישרא.

אני מכירה בחורה שנפגעה מינית ומילולית, אשר ספרה לי את שעבר עליה. האמא יודעת ואינה מוכנה לספר לרשויות או למשטרה בטענה שהיא מפחדת מפגיעה במשפחתה. כיום הבחורה נמצאת בטיפול פסיכולוגי ונרגעת על ידי פרוזק. יש לה קושי ליצור קשר ריגשי עם בחורים. הקשר היחידי איתם הוא רק סקס מפני שרק ע"י סקס היא מאמינה שהם ירצו אותה.

טעות בידך. אנשי מקצוע רבים מדי מקבלים את הטענות כפשוטן, שהרי אם לא כן היו נותרים ללא מטופלים. זהו נושא שעליו קיימת היום ספרות שלמה. מספר 13 צודק. כל זבה ומצורעת, דפוקה בשכל ובמקום אחר, יכולה להגיש תלונה, לעורר תשומת לב, לנקום, ואף לזכות בפצויים. ורבות מהן עושות כן. ומה שגרוע עוד יותר, מרגע שהטעון העלה הופכות זכויותיו האלמנטריות ביותר של הנאשם לחוקא ואיטלולא. כל דיני הראיות המקובלים נזרקים לפח האשפה, וסכוייו לצאת מהענין קרובים לאפס. מדובר בציד המכשפות המודרני. ראי הזהרת--זה יכול לקרות גם לגברים הקרובים אליך ביותר, וללא כל סבה נראית לעין.

הם פוחדים מהתגובה של ההורים הפסיכופטיים שלהם. זה למה!!

כן גם אני הייתי שם. אני זוכרת אותו אורב בכל פינה בבית, בחצר, בפארק ורק מחכה שאגיע בטעות למקום. ואח"כ גיליתי שעשה אותו הדבר לעוד מישהי במשפחה. היום הוא נשוי עם ילדים ואני מתפללת לאלוהים שלא עושה להם את אותו הדבר אבל בטוחה שגם הם חלק מה"חגיגה"... גם אצלי כולם השתיקו וניסו להמשיך הלאה. ורק אני- נשואה טריה- מעבירה כמעט כל ערב בראש את התמונות. לא מעיזה לדבר ומרגישה את המרחק ביני לבין הבעל הולך וגדל... אז לכל הגברים המטומטמים אני מאחלת לכם שחייכם יהיו גיהנום! אלוהים משלם וישלם לכם. אמן !!!

נכון שיש גרושות נקמניות, אבל אין שום סיבה להתייחס בספקנות לתלונה של ילד על מבוגר שמתעלל בו מינית!!! ואם חס וחלילה כזה דבר היה קורה לילד/ה שלך?!

יש לי לדאבוני, כנראה שכן חולה מהסוג המדובר. שמעתי אותו עם ביתו הקטנה במקלחת - כשכול הזמן הזה אני מנסה להבין עד הסוף מה באמת אני שומעת. זעקות לעזרה כמו "די אני עייפה" "אבא בא לי ללכת לחדר, עזוב אותי כבר" "כואב לי" וכו'. כשצעקתי מהחלון, מי זה, עזוב אותה, לפתע הייתה דממה - קיוויתי דווקא לשמוע איזו תגובה שתפריח את חששותי. צלצתי למשטרה, הגעתי ומסרתי תלונה - אין לי מושג אם המקרה טופל. משבש לגמרי את החיים הסיפור הזה - לחשוב על המסכנה באותו בית עם המפלצת הזו

מי לעזאזל האנשים שקוראים כתבה על ההיקף המבהיל של התעללות מינית בילדים, ועל מחדלי הרשויות לדווח על כך, ותגובתם האוטומטית היא- הכל המצאות? היתכן שאלה הם הסוטים והמתעללים עצמם? אחרת לא ניתן להבין זאת.

אני לא שתקתי. בגיל 8 סיפרתי לפסיכולוגית, שלחו אותי אליה כי התנהגתי מוזר, נהפכתי לילדה סגורה. חוץ מזה סבלתי נורא מדלקות בדרכי השתן. אבא שלי התעלל בי מינית. הפסיכולוגית המהוללת ששלחו אותי אליה החליטה שאני ילדה עם דמיון מפותח. בגלל זה ילדים שותקים!!!

על איזה סטטיסטיקה אתה בדיוק מתבסס??????????????????? אתה פשוט לא יודע על מה אתה מדבר!!!!