פשוט יצא לך שלשול מהפה, כזה שלא מבינים בו שום דבר, והוא מסריח משהו משהו..

המיקרו-שניות האחרונות של היקום

גם הם נוצרו היכן שהוא ואני לא מאמין באלוהים כך שעדיין נותרנו בלי תשובה

קודם כל נתחיל עם זה שלאף אחד מהצדדים אין הוכחות , העובדה שאתם חוזרים על זה ש"איך העולם נוצר להיות כמו שהוא בדיוק?" זה ממש לא הוכחה מצטער-זה עובדה מוגמרת שאתם מנצלים לטובתכם. גם למדענים אף פעם לא תהיה תשובה סופית כי הרי הם לא יכולים להגיע עם המדע לאינסוף ונגיד ומחר הם ידעו מה קרה טריליון שנים לפני המפץ אז עדייין קרה משהו גם לפני זה . וד"א כמו שאתם אומרים איך יכול להיות שהעולם נוצר כמו שהוא והגענו להיות כאלה יצורים ועצים וכל השטויות האלה אז : באותה מידה שבעיקרון לפני 10000 שנה כל מה שהיה קיים זה גלגל וכמה אבנים והגענו היום למצב שיש אינטרנט והרי זה נוצר כאילו מאין כלום כי הרי לאדם לא היה צ'יפ אף פעם ולא היה מעגלים חשמליים ולא כלום ועדיין הוא הצליח להמציא את זה . ובעיקרון זה פשוט מזל שאנחנו הגענו לכאן מדובר בהתפתחות של מילארדי שנים מתוך מילארדי כוכבים וההיגיון אומר שבאחד מהם גם יהיו תנאים מתאימים להתפתחות של בני אדם ורוב הסיכויים שאנחנו לא היחידים אם יש באמת מילארדי כוכבים!

חתיכת פרוטון....

ל 95: זה עשר בחזקת מינוס 13, יא בור. חוץ מזה אני מעריץ את כל אלה שטרחו לקרוא את המאמר ומודה לאלה שכתבו ולפרסם אותו. בזכותכם ירדנו מהעץ לפני אי אלו שנים והזדקפנו.

לאחר הפיצוץ (אם היה בינתים לא ניתן לדעת) ולפי התאוריה המקובלת כיום בני האדם נוצרו מיצורים חד תאיים שחיו במים שהצליחו להסתגל לתנאי הסביבה ובכך שינו את מבנה גופה וצורתם עד למוצר המוגמר (בני אדם) ומדענים רבים סבורים שבני אדם נוצרו מקופים שנוצרו (כמו באותה תיאוריה) כאשר הקופים החלו להלך על שתיים דבר שגורם לשינוים במוח דברים שאולי לא חשבת עליהם או לא ידעת!

ואללה מה אתה אומר? ובכל זאת יש מקום לתקן את הכתוב כדי לדייק בדברים. שכן 10-13 פירושו בעברית "עשר עד שלוש עשרה" ולא "עשר בחזקת מינוס שלוש עשרה" ואם אי אפשר לכתוב את הסימון באופן ברור, תמיד אפשר להשתמש במילים.

שמעתי שזה מחזה מרהיב ביופיו.

בשחצנות לא תתקדם. M-THEORY או מה שהזכרת צמודה לתפישתו המוגבלת של האדם, שלידיעתך, כבר קבע שיש אינסוף מימדים, בתיאוריות שמבוצעות בחשיבה בעזרת המכונה שנקראת המוח אך בתחום מגבלותיו. מה שאמרתי אינו קשור להבנה בקונטקסט הרגיל שלה (אינטליגנציה, חוכמה וכו') אלא לתפישה יותר רחבה ממה שיש למוח האנושי, וכנראה גם לשלך, אני מגדיר זאת כמימדים, שגם זו המצאה, ונועדה להסביר את הפיסיקה של הסובב אותנו, אך אינה דומה למה שהדבר באמת. פעם נוספת - הזמן, כפי שאתה מכירו, הוא אמצעי זיהוי של נתונים, ואין לו שום קשר להוויה שמרכיבה את היקום ותכונותיו. אבל אתה תמשיך לחשוב כך ותשאר, כפי שאמרתי קודם, בקופסא הקטנה שלך. עוד ד משהו, כל דבר בסביבתך, החל בשפה (תקשורת) דרך הדת (אמונה) ועד למדעים הגדולים ביותר, הם יצירי מחשבות האדם, כמו כן השמות, הגדרות, תיאורים ותיאוריות, אך תמיד בהתאם להבנתו, שהיא, בעצם מוגבלותו, כך שכל הביצועים הנ"ל, הם בערבון מאוד מגבל, כאשר מתייחסים להוויה הקיימת של היקום. ואם אורשה להשתמש בלשון בני האדם: "רד מהעץ ותריח את הקפה" יום טוב.

"היא גורמת לכך שכששני קוורקים מצויים קרוב זה לזה, במרחק הקטן מקוטרו של פרוטון (כ-10-13 סנטימטר), הם חשים כוח מוחלש..." עכשיו כמובן שקוטרו של פרוטון הוא עשרה עד שלושה עשר סנטימטרים. מעתה אם יעלילו עליך שאיבר מינך גדול פעם וחצי מקוטרו של פרוטון, זו תהיה מחמאה עבורך. שלושה דברים מפריעים לי בכתבות של 'ידיעות אחרונות' בנושאים של אסטרונומיה ופיזיקה: 1. כמעט תמיד יש בהן טעויות, כגון זו המפורטת למעלה, וזו לגבי אורכי גלים בכתבה במוסף '7 ימים' שפורסמה השבת. 2. כמעט לכל כתבה הקשורה באסטרונומיה מוצמדת הכותרת "כוכב נולד". זה כבר מגוחך.

התאוריה הוכחה בעשור האחרון בניסויים והיא עכשיו עובדה! אז נא לדייק

מקווה ש עד אז עוד נפתח את ה מימד ה 4 ו בכלל כל הנושא הזה כל כך הזיוני ,,,אולי אנחנו חידק מתחת למיקרוקופ של משהוא יותר גדול ממה שנוכל אי פעם לשער?ו היקום שלנו הוא לא יותר ממספר תאים(גלקסיות) ב"פיטוח גינטי" שלהם,,,,, זה נשמע הזיוני לחלוטין אך מי יודע :))))))))))))))

"פצצה גריעינית" אכן הורסת ולא יוצרת. אבל שוב, המוח האנושי אינו קולט כמה פצצות כאלו היו כך שאין מצב שאולי כעבור זמן של כ.. 50 מיליארד שנה כל האטומים של הגזים נמשכו אחד לשני יצרו "כדורים" בתנועת סיבוב (כדוה"א 23.5 מעלות), בשמם כוכבים וכוכבי לכת, אני אישית לא חושב שהיה ולא יהיה מפץ גדול. ייתכן, ורק בתאוריה שלי, שבכלל היה יקום לפני. עבר, הווה, עתיד - "האל" שלפי זה באה התאוריה של התנ"ך. עכשיו "ויהי אור"? קצת פתטי... האל פשוט לחץ על מתג והדליק אור יאיי יש לנו אור עכשיו חסרים הסופגניות. עכשיו בחזרה לתאוריה שלי: ידוע כי כל כוכב בסופו של דבר מתפוצץ. לא נין לראות זאת מכיוון שאם נראה זאת זה יהיה מחזה של ימים ארוכים אם לא חודשים מכיוון שלאור לוקח הרבה זמן להגיע אלינו (כ-7.5 דקות מהשמש) אז נראה את האור למשך ימים או חודשים אחדים, ייתכן מאוד ששמשה התפוצצה (ולא לא של המכונית) ועקב הגזים החמים הנפלטו מתוך השמש וכוכבי הלכת שהתפוצצו גם כן, עקב התפוצצות השמש נוצרו כוכבי לכת חדשים וישנם הוהכחות לכך שזה אכן קורה, האצטקים אם אני לא טועה ראו מחזה כזה יחד עם כל העולם כמובן אבל הם הראשונים להבחין בכך בגלל מיקומם ומיקום הפיצוץ, וייתכן שכך נוצרה מערכת השמש שלנו ולא היה שום מפץ ולא כל הדברים האלו שאני רואה בהם כחסרי משמעות כרגע בשלב זה בחיי. תודה.

We were created and programed not to know. What do we know about death?- and it's happening all the time around us

הסיפור פנטסטי ו'ג ד ו ל''...אך עד היום (ממרום שנותי!) לא מבין לאיפה עפו "הריקושטים"??? הבנתה את זה ברוך??

תקראו על 'עולמות מקבילים'-דמינו אשקול בועות ,שבו מתפוצצות באקראי בועות ונוצרות אחרות...בא משם!

כל התגובות עסקו באמינות המדענים שהציעו את השערת המפץ הגדול, בשאלה, אז מה קדם למפץ? ואף אחד לא שאל מהיכן פרצה לעולם תיאוריית הבריאה ומה היה לפניה? ועל כך יש תשובה, גם היא לא מלאה: בבבל לפני כ-4,000 שנה הופיע סיפור על משפחת אלים שהסתכסכה, וכתוצאה ממנה החלה מלחמת אלים, שבסיומה קרע המנצח את האל המובס לשניים, ואת הקרע האחד זרק למעלה והוא הרקיע, ואת הקרע השני השאיר למטה, הוא הקרקע. הסיפור ידוע בשם 'אנומה אליש', ובעברית 'בעת ממעל לא נקראו שמים' [בשם, כלומר עוד לא נבראו], וניתן למוצאו בקלות בתרגום עברי בספר 'בימים הרחוקים ההם', שתרגמו ש' שפרה ויעקב קליין. מסתבר שתורת הבריאה המקראית היא יצירה ספרותית של עבודה זרה, פשוטה כמשמעה, ולמאמינים רצוי שידעו שאמונה בסיפור הבריאה היא בעייתית מבחינה דתית לא פחות מבעיית האבולוציה. דרך אגב, סיפור בראשית הוא גרסה מעובדת ומאוחרת מאוד של סיפור הבריאה הבבלי, כנראה מסוף ימי הבית הראשון ואולי אפילו אחרי שיבת ציון.

בבולשיט רגשני ודתי. אתם אף פעם לא יכולים לענות לעניין, תמיד אתם תערבו בתשובה שלכם את עניין הרגש ואת זה ש"לא יכול להיות שיקום כזה מושלם לא נברא ע"י ישות מודעת". למה לא? ולא, הפיצוץ את כל מה מה שפירטת, הוא ברא רק את החלקיקים היסודיים שמרכיבים את היקום ומשם זה חתיכת סיפור ארוך... הזיבולי שכל שכתבת רק מראים כמה אין לך מושג בכל הנושא הזה, אז לפני שאתה פוסל תיאוריה שלמה שפותחה במשך יותר מ100 שנים ע"י האנשים הכי חכמים בהיסטוריה, כדאי שתקרא קצת חומר ותנסה להבין משהו במקום לזרוק את כל הבעיה על אלוהים, שיסתדר איתה לבד. אבל בעצם, בשביל מה אני מבזבז זמן ועצבים, לדבר עם אנשים כמוך זה כמו לדבר אל קיר...

מי שעוד לא הבין מוזמן, כמוני, לקרא את הספר "תשובה לכל שאלה 2007" (האנציקלוםדיה הקטנה) ויקבל תשובות הרבה פחות מסובכות ויותר קצרות ועממיות.

שמעון פרס...

בין ידיעה לאמונה צבי ינאי אחד המסלולים היותר הקשים הניצבים לפני אדם צעיר בבואו לבחור את המסלול שעליו היה רוצה לצעוד במהלך חייו הוא המסלול הרציונאלי-חילוני-הומניסטי. מסלול לא קל, הולכים בו לבד בדרך כלל, מצוידים בכלים הרגילים, כמו למשל: חשיבה, שכל, מצפון, סקרנות, ספקנות, ביקורת עצמית, אמונה, רגש, אמפטיה אנושית, כלים שיש להם לפעמים נטייה מעצבנת לסבך את הצועד בהתדיינות אינסופית עם עצמו. לצידי הדרך לא ממתינים לו רבנים, לא מדריכים ולא מפקדים שיקבלו בעבורו החלטות בצמתים ובמזלגות דרכים שהוא עתיד לעבור בהם. במסלול רציונאלי-חילוני-הומניסטי זה, המדע משמש מכשיר בלעדי להבנת תופעות ואירועים במציאות החומרית, וגם אזמל מנתחים לסילוק אמונות טפלות ותורות פסיאודו-רציונאליות. עם זאת, היטב ידוע לו שגם המכשיר המופלא הזה אינו מושלם שהוא לוקה כרונית בידיעה חלקית על העולם - אותה לא ניתן להשלים ולא לאמת באופן מלא וסופי לפי שהתיאוריות המדעיות, שרק באמצעותן ניתן לפרש עובדות, תופעות ואירועים במציאות החומרית, הן נכונות על תנאי, נכונות עד שהן מופרכות, על כן ארעיות כמו תושבים זמניים, עד שמגיעה שעתן להיות מוחלפות. אדם חילוני-רציונאלי אינו יכול לומר על הסברי הטבע המשמשים אותו שהם אמיתיים באופן-מלא-וסופי, כי הוא אינו יכול להוציא מכלל אפשרות גילויו של משהו חדש שיסתור או ישפר את ההסבר הקיים, כפי שקרה למשל לכוח הכבידה, שנתפס על ידי אריסטו כשאיפה טבעית של גופים חומריים לחזור אל כור מחצבתם במרכז כדור הארץ, דרך תיאור כוח הכבידה ככוח מגנטי על ידי גילברט, עבור לכוח המשיכה ההדדי בין מסות של חומר אצל ניוטון וכלה בפירוש המרחבי שנתן אינשטיין לכוח הכבידה. אדם חילוני-רציונאלי אינו יכול אפילו לומר בוודאות על המציאות שמחוץ לתודעתו שהיא אכן רציונאלית כפי שהיא נראית, שכן אפשר שהוא נוטה לגלות ולסמן בה רק תופעות ואירועים רציונאליים - משום שרק איתם ובאמצעותם הוא יכול להבין את המציאות הסובבת אותו. לכאורה, היינו אמורים להימצא בנקודת השיא של עקומת הוודאות, שהרי הידע שלנו על הטבע והעולם נמצא בתהליך גידול אקספוננציאלי, גידול שהיה אמור לקרב אותנו בהתמדה לאותו משהו שהוא אמיתי-באופן-מלא-וסופי. לפני יותר ממאה שנה רבים האמינו שאנחנו כבר שם. ב-1871 כתב המתמטיקאי ג'וזף לואי לגרנג' לנותן חסותו על חששו שמתמטיקה הגיעה לקצה גבול התפתחותה. ב-1900 הכריז הלורד קלווין, כי לא נותר דבר חדש לגלות בפיסיקה. כל שנשאר לעשות הוא לערוך מדידות יותר מדויקות. מה שלא ידעו לגרנז' וקלווין הוא, שגם כאשר נגיע לאותו משהו אמיתי-באופן-מלא-וסופי לא נוכל להיות בטוחים שהגענו אליו, משום שלעולם ייתכן משהו אחר, אמיתי-באופן-מלא-וסופי ממנו. אך טבעי הוא שמגבלות הידיעה יחולו על חילונים ועל דתיים כאחד, שהרי לכולם אותו המוח. לכאורה, כולנו בסירה אחת. למעשה, בחלקים גדולים של הדרך שטים החילוניים והדתיים בסירות נפרדות. אדם דתי מודע אמנם למגבלות שכלו - כמו האדם החילוני - אבל הוא יודע שמעליו, ומעבר לו, קיים שכל עליון ואינסופי, המחזיק באמת המלאה והצרופה, ועל כן כל חתירת משוט שהוא חותר בסירתו מקרבת אותו לידע האמיתי והסופי. האדם החילוני-רציונאלי, לעומת זאת, אינו מכיר בשכל אחר מחוץ לשכל האנושי לפיכך אין הוא יכול לדעת אם החתירות שהוא חותר במשוטיו מקדמות אותו לעבר האמת המלאה והסופית, באשר הוא אינו יודע היכן – אם בכלל - קיימת אמת מלאה וסופית. ייתכן אפוא שהוא מתקדם לעבר הדבר האמיתי-באופן-מלא-וסופי, אבל אפשר ומסלולו עובר דרך נמלים רבים, שכל אחד מהם משמש נקודת מוצא לנמלים חדשים.

ואם כאלה הם פני הדברים, אם סיכוייו של האדם החילוני להשיג את האמת המלאה והסופית פחותים מהאדם הדתי, ואם ידיעת האמת חשובה עד מאוד לאדם החילוני, מה מונע אותו מלהיעשות דתי? מה עוצר בעדו? תשובה: הכלים שהוא נושא באמתחתו, כמו למשל ביקורת התבונה והספקנות. שני אלו אומרים לו שידיעתו של אדם דתי בקיומו של שכל עליון אינה ידיעה (גם כאשר היא מתחזה לכזאת), אלא אמונה, וכי אמונה זו בקיומה של אמת מלאה וסופית לא ניתנת להוכחה ולא להפרכה, אפילו לא לבדיקה. לפיכך נגזר עליה להישאר לעולם אמונה. לא כן ידיעתו של אדם רציונאלי וחילוני אף שהיא מוגבלת, ארעית וחלקית, היא ידיעה ולא אמונה. היא עשויה אמנם להיות שגויה, ניתן לפקפק בה, לשנות אותה, להפריך אותה, להחליף אותה ולבטל אותה, אבל הודות לארעיותה, היא יכולה להתעדכן בהתמדה - על פי הממצאים החדשים שנגלים לו ולרעיונות החדשים שמתגבשים בראשו. הארעיות, אפוא, בניגוד לסברתם של בעלי חשיבה רדודה, היא יתרון ולא חיסרון, היא הכלי היעיל ביותר לצמצום הבורות ולסילוק הבערות, היא הנוגדן התקיף ביותר נגד הדוגמאטיות והקיבעון המחשבתי. בניגוד למרקיז לפלאס, שדחה את קיום האלוהים משום שלא נזקק לדבריו להיפותזה האלוהית כדי להבין איך פועל העולם, אדם חילוני-רציונאלי בן זמננו מכיר בקוצר ידו של המדע לספק הסבר מלא ושלם של העולם, ועל כן הוא לא יכול לדחות על הסף את ההיפותזה בדבר קיומו של שכל עליון ואינסופי, אבל, הוא עומד על כך שההיפותזה זו, הטוענת לקיומה של תוכנית אלוהית בעולם ועל היות לחיים תכלית ומטרה - תעמוד כמו כל היפותזה אחרת במבחן ההפרכה המדעית ותתחייב לפרדיקציה ולקונסיסטנטיות, שאם לא כן היא תישאר בחזקת השערה בעלמא, עניין של אמונה ולא של ידיעה. בדברים הניתנים בעיקרון לידיעה, מעדיף אדם חילוני-רציונאלי את הידיעה על פני האמונה, ובדברים שהידיעה איננה בהישג יד הוא מבכר את ההנחה על פני האמונה. כך, למשל, אדם חילוני-רציונאלי מניח שחוקי הפיסיקה הפועלים בחלק זה של העולם חלים גם על מקומות אחרים ביקום הוא מניח שהסיבתיות והעקיבות טבועים במארג האבולוציוני של הטבע אם נטייתו ההומאנית גוברת עליו, הוא עשוי להניח שעשיית טוב היא נטייה טבעית לתודעה האנושית לא פחות מעשיית רע. המשותף לכל אלו שהן הנחות, ובתור שכאלו הן נמצאות אצלו בבחינה מתמדת, מאומתות תדיר מול המציאות, ועל כן נכונות על תנאי. יש הטוענים, כי מעבר לציווים הדתיים יש לצפות מהדת לדבר אחד: להנחיה ערכית ומוסרית אחרים מבקשים מהדת אך ורק הדרכה בדרכי עבודת השם, באמצעות המצוות שהאדם המאמין חייב בהם יש המתעקשים לדבוק באמונה המסורתית, לפיה התורה בכללותה (בעל פה ובכתב) היא לא רק הנחייה ערכית-מוסרית, ולא רק ספר מצוות מעשיות, אלא גם מקור התשובות על התוכנית המנחה את העולם, על תכליתו ועל כל מה שפועל ומתרחש בו. הן הטוענים, הן האומרים והן המתעקשים מעוררים באדם החילוני-רציונאלי תהיות רבות, בין שהמעורבות האלוהית בעולם מגבילה עצמה - על פי הגרסה הראשונה - לבחירת חוקי הטבע המסוימים המפעילים אותו ולהנחיה מוסרית בין שהמהות האלוהית אינה נוכחת בעולם ולא מתערבת בו - על פי גרסה השנייה ובין שהיא נמצאת בעולם בכל רגע, בכל מקום ובכל דבר - על פי הגרסה השלישית. הגרסה הראשונה, המגבילה את המעורבות האלוהית בעולם לבחירת חוקי הטבע המסוימים המפעילים את הטבע, היא היפותזה, ובתור שכזו עליה לעמוד במבחני ההוכחה וההפרכה המדעיים - כמו כל היפותזה אחרת. כל עוד אינה עושה את זה היא נשארת בחזקת אמונה. לראיה: היא לא מוסיפה שום ידע, שום הבנה ושום הבהרה לתהייה המדעית בדבר היווצרות מערכת החוקים והיחסים המסוימת הפועלת בטבע. באשר להנחיה הערכית מוסרית שהיא מייחסת לדת, מתעוררות שאלות רבות. הומניסט-חילוני יכול להבין את מבחן האמונה האולטימטיבי הטמון במעמד העקדה, אבל נבצר מבינתו להבין את הסבל הנורא שמביא האל על איש תם וישר, ירא אלוהים וסר מרע כמו איוב, אך ורק כדי להוכיח לשטן את עליונות האמונה באל. יתר על כן: אם בעקידת יצחק עצר האל ברגע האחרון את המאכלת המונפת, ומנע בכך מעשה זוועה, בפרשת איוב מוקרבים בניו ובנותיו בשל אותה התערבות שערורייתית, והמעשה הנורא הזה הוא בלתי הפיך - ולפיכך רצח. מנקודת מבט הומניסטית-חילונית, רצח מכוון ומתוכנן זה אינו ראוי לא למחילה ולא להבנה - ויהיה מבחן האמונה חשוב ככל שיהיה. ודאי שאין לראות בהשבת נכסיו של איוב ובהולדת ילדים חדשים פיצוי על שבעה בניו ושלוש בנותיו שנלקחו ממנו.

הגרסה השנייה קובעת מפורשות, שאלוהים לא נוכח בעולם, לא מתגלה ולא מתערב בו. הוא גם לא מקור ההנחיה המוסרית, באשר המוסר, על פי ישעיהו ליבוביץ - דוברה הבולט ביותר של השקפה זו - הוא קטגוריה אתיאיסטית שאינה מתיישבת עם ההכרה הדתית. לא בכדי נהג ליבוביץ להדגיש, כי אין הבדל מבחינה דתית בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין "מחה תמחה את עמלק", כי מה שמקנה להם בעיניו משמעות דתית היא לא תוכן המשפטים, אלא הסיומת שלהם: "אני ה'". במסגרת גרסה זו, הניכור בין האל למאמין מגיע לשיא שאין גבוה ממנו. לא שחסר ניכור בפרשת איוב, אבל שם מתקיים למצער דיאלוג. אמנם לא בדיוק ממן העניין, שהלא על שאלתו של איוב למה "אין עונש לרשעים ואין גמול לצדיקים" הוא נענה בנזיפה: "איפה היית ביסדי ארץ", אבל יש תגובה לשאלה. הוא הדין אצל משה בפרשת "כי תישא". משה מבקש מאלוהים להראות לו את דרכיו בניהול העולם, ונענה ב: "לא תוכל לראות את פני כי לא יראני אדם וחי". אצל ליבוביץ, הנתק התקשורתי מקבל ממדים גרוטסקיים. לשיטתו, איננו צריכים וגם איננו יכולים למסור מידע לאל על צרכינו וגם לא לשטוח לפניו את סבלנו וכאבנו תפילת רחמים ותחנונים אינה רלבנטית לדעתו מבחינה דתית, וגם איננו יכולים לברך ולשבח ולהלל אותו. אם זוהי מערכת היחסים בין אדם לקונו, משמע שהנתק התקשורתי ביניהם מלא ומוחלט. ואם - בנוסף על כל אלה - התורה, אליבא דליבוביץ, אינה מכירה בצווי מוסר שמקורם בחובת האדם לאדם, ואם כדבריו המונח מצפון אינו קיים במקרא, ואם הדת אדישה מבחינה מוסרית, ואם רק למצוות המעשיות יש משמעות דתית - מה לאדם חילוני-הומאני ולדת המשתקפת מגרסה זו? הגרסה השלישית היא הניגוד הגמור של הגרסה השנייה. לשיטתה, ההשגחה האלוהית נמצאת בעולם בכל רגע, בכל מקום ובכל דבר. האל הוא לא רק כל-יודע כי אם גם כל-יכול, כמאמרו למשה: "מי שם פה לאדם או מי ישים אילם או חרש או פיקח או עיוור, הלא אנוכי". משמע, כל הסבל והזוועה בעולמנו, ההרג והחורבן, הנכות והעיוות, השוד והאונס, הגזל והדיכוי, המאסר והעינוי – נעשים על דעת האל ובהסכמתו המלאה. הפילוסוף יום ניסח את הדברים ביתר אלגנטיות: "אם הרע בעולם הוא על דעת האלוהים, משמע שאינו יכול להיות סמל החסד והטוב העליון. מצד שני, אם הרע נעשה בניגוד לדעתו, משמע אינו כל-יכול". גם פרימו לוי, בספרו האוטוביוגרפי על ימיו באושוויץ, מתייחס לנקודה זו. הוא מספר על הסלקציה האחרונה במחנה לפני כניסת הרוסים. הביורוקרטיה כבר מתחילה לחרוק, ובטעות נשלחים כמה אסירים צעירים ובריאים למשרפות במקום הזקנים והחולים. קון הזקן מודה לאל על שהוציאו ברגע האחרון מרשימת הנשלחים למוות לידו עומד, חיוור, צעיר יווני שנידון למות במקומו - על פי אותו רצון אלוהי שהציל את קון. פרימו לוי מביע את שאט נפשו מתפילת ההודיה ואומר: "אם הייתי אלוהים, הייתי יורק על תפילתו של קון". אנחנו מכירים בארץ לא מעט "קונים" כאלה, המתייצבים אחרי כל פיגוע קטלני מול מצלמות הטלוויזיה, ועל רקע הדם שטרם נשטף מהמדרכות הם מודים לאלוהים על שעשה אתם נס, הודיה ההופכת את האל שותף למעשה ההריגה. כנגד עולם המונהג על פי גזרותיו העלומות של בורא עליון, המייצג תכלית שאיננה מתגלמת באדם, המצדיקה למטרות היסטוריוסופיות הריגת אינספור תינוקות מצריים, שכל פשעם היה בכורתם, וחיסול שישה מיליוני יהודים על לא עוול בכפם, אדם הומאני-חילוני-רציונאלי מעדיף לחיות בעולם ששולטות בו האקראיות והמקריות, הארעיות והאי-ודאות. בבחירה בין להיות נברא בצלם לבין להיות אנוש רגיל, עדיף להיות הומאני, חילוני ורציונאלי. זה לא הרבה, אבל - כפי שאמר פסקל: האדם משול לקנה סוף שכל אבן יכולה לרוצץ אותו, אבל קנה סוף חושב, ובתור שכזה הוא מכיר את האבן המרוצצת אותו, שאינה יכולה להכיר את עצמה.

ממליץ לך להיכנס לאתר איקרוס5 2-3 דפים תמציתים(באנגלית) http:/www.icarus5.com השאלה המרכזית האם היקום יכול להתחיל מאפס מוחלט-אנרגיה.מסה,מרחב? שאלות משנה האם יכול להיווצר אנרגיה באיזורשבין גודל היקום והאיזור מאחריו(איזור היקום בדומה לאיזור מפורמט,ואזור שאחריו איזור דומה לאיזור לא מפורמט) והאם יצירת אנרגיה משמע שאין ליראות את היקום כמו סרט שנע אחורה בזמן אבשלום צרלי כהן

זה הולך ככה, החומר מורכב ממסה דחוסה. על זה פיזיקאים מסכימים כבר. האנרגיה ניתנת למדידה רק ביחס לנקודת ייחוס, כלומר מדידה ראשונה ומדידה מאוחרת יותר, כלומר כדי למדוד אנרגיה אני חייב שיהיה ברשותי את מושג הזמן כבר קודם לכן, ולכן אין אנרגיה ללא זמן. כלומר האנרגיה תלוייה בזמן ולכן מושג הזמן ראשוני יותר ביחס למושג אנרגיה. אוקי, כרגע, אין אפשרות למדוד זמן ללא קיומו של מרחב מסויים כי את מושג הזמן אני אצליח לקלוט רק אם אוכל להבחין בשינוי של גודל שאיננו אנרגתי, ורק מרחב הוא כזה. ולכן קיומו של זמן תלוי בקיומו של המרחב כתנאי מקדים- ואז נשאלת השאלה, איזה יצור תבוני, ברא, אקסיומטית, את המרחב הראשוני, יהיה אשר יהיה, בין אם הוא ידוע למדע ובין אם לאו? "מי נתן את ההוראה?" מי אמר ":ויהי אור?" יתכן שזה אלוהים ויתכן שלא. אין לדעת, אבל גם אין לשלול. התרמודינמיקה הקלאסית, אגב, הגיעה לאותה מסקנה, ואף היא אינה שוללת את קיומה של ישות עליונה שהמדע עדיין לא מכיר אשר גרמה לכוח המניע אשר הביא לתחילת גידול האנטרופיה. כי מחוקי התרמודינמיקה עולה שין אפשרות לצאת משיווי משקל תרמודינמי, כלומר אפס מוחלט של קיום, ללא כח מניע כלשהו, אז האנטרופיה, בהיותה יחידה תרמודינמית ברת מדידה, המצוייה בגידול מתמיד- חייבת היתה לקבל כח מניע מסויים בזמן האפס האמיתי, יהיה אשר יהיה. אז מי סיפק כח מניע זה??? התרמודינמיקה, מדע אשר מקובל כמדע הבסיס לקיום הפיזיקאלי- אינה שוללת את קיומו של כח עליון. כל יתר הענפים בפיזיקה המודרני קשורים בטבורם לתרמודינמיקה הקלאסית. הכותב אינו אדם דתי במובן המעשי של המילה, אך ברור לחלוטין שכל נתוני המדע הרציניים, בנוסף לניסויים מודרניים, אינם מצליחים לסתור את התזה שישנו כח עליון. לא בהכרח אלוהים, אך כוח שהאדם כיום אינו מסוגל לראותו, ואשר ביכולתו לקיים מחשבה וליצור דברים גם ברגע האפס של הקיום. אולי זה אלוהים ואולי לא- אבל יש שם משהו, מאחורי החושך של החלל החיצון. אם לא נשמיד את עצמנו עד אז- יבוא היום ונגלה אותו שם. יהיה מעניין!

אם ישנה נקודת אי רציפות זה אומר שיש מצב ל2 נקודות לא סינגולאריות, או לכך שהזמן איננו מימד רציף וגזיר, אחד מהשניים חייב להתקיים בפונקציה לא רציפה. האפשרות הראשונה מתנגשת עם ההתנגדות שלך עצמך לטענת האי סינגולאריות, והנקודה השנייה מתנגשת עם האקסיומות של איינשטיין הנגדיר את הזמן כמימד במובנו המתימטי. ברור שהזמן הוא מימד רציף וגזיר, ומכאן שאין בו נקודות אי סינגולאריות וטענת האי סינגולאריות של 23 היא פשוט טעות. זה בסה"כ טוקבק, לא סיינטיפיק אמריקאן...

לא היה לכל המגיבים המחוננים את הרצון הבלתי תלוי להגיב בשטויות. מאיפה הרוח שלכם, הנשמה הטובה שלכם נוצרה?? מזיקוקי דינור?? ולמה העולם כזה בדיוק ולא אחר?? ולמה מליארד כוכבים וטיפות גשם לא מתנגשים האחד בשני, בגלל הדיוק הלא מוסבר שהמפץ יצר??, אתם יודעים מה הסיכוי שאמבה תיווצר במקרה, תעשו את החשבון, למדתם הסתברות לפי הביטחון שבתגובות שלכם. חלאס לברוח, מספיק, אין ממה לפחד, מי שפוחד מאחד לא פוחד מאף אחד. השתחררו מהפחד שלכם בגילוי הפלא המפואר שנקרא אדם, אני חילוני, אבל דעו לכם שכל התשובות המקוריות, הראשוניות, שרק היצרן יכל לדעת אותן נמצאות בתורה.התורה שכל בית בכל השנים ועל אף הגלות חי את אותן המצוות ואת המסורת בדיוק פלאי. שקר לא יכול להחזיק בין שניים, אז עם שלם יצליח לשקר שקיבל תורה??, "בואו נסתלבט על כולם". אתם יהודים, לא תוכלו לברוח מזה, אלא רק להתגאות ולהיות בני אדם, כל אחד יחיד במינו ואין אחר שדומה לו.