היוונים אמנם אמרו שקיימים אטומים בלתי ניתנים לחלוקה, אבל הםלא אמרו שזה מה שבעולם המודרני יקראו לו אטום.

הפרדה מלאכותית. ועם זאת, אנשי הרוח והאינטלקטואלים הכי עמוקים טמעניינים שפגשתי הם דווקא אנשי מדעי הטבע.

שמהלכים אימים במדינה שלנו?

שאינטלקטואליות אינה נחלת זרם זה או אחר? שחוסר הידיעה של נושא הופכת את האדם לנבער מדעת? שאם מדען אינו יודע שירה הוא אדיוט? או שפרופסור לאומנות שלא יודע מדע הוא צר אופקים? היום כאשר הידע הוא רחב מאוד, אנשי המדע (בין אם מדע זה או אחר) הופכים לצרי אופקים מכיוון שאין הם יכולים לשאת את עומס המידע שעומד לרשות הכל. לעיתים גילויים מדעיים (או אחרים) מתעכבים מהסיבה הפשוטה שאין את האדם שמכיר גם את זה וגם את הדבר האחר כל שיוכל לחבר בינינם לכלל שלמות אחת. אז זה אומר משהו על החוקרים? מעט מאוד.. ואז חוזרים שוב לשאלה, אז מה רצית לומר בכל המאמר? שאנשי האקדמיה נוטלים לעצמם תארי כבוד שאינם מתאימים להם?

אותה "הסתכלות בדרך חדשה" היא לדעתי בסופו של דבר היצירתיות בהתגלמותה. היצירתיות נראית בכל תחום בחיינו, ואנו עדים לאבלוציה שלנו, ושל כל מודענו. בכל מקום, ככל שהמחשבה יוצאת מהקופסא שם נהיה עדים לפריחה יצירתית. איזה יופי לנו ;)

המדע מגלה לנו עובדות שאינן תמיד נעימות לנו. זה משול לאדם שמספר לאדם אחר בדיוק מה שהוא חושב עליו. כשמישהו קורא לך "אידיוט", קשה להיעלב. אבל כשמישהו אומר לך משהו שאתה גם מאמין בו, זה מעליב הרבה יותר. זה מה שהמדע עושה בעצם. אנחנו רוצים להאמין שיש אלוהים ששומר עלינו ושאנחו נמשיך להתקיים אחרי המוות? בא המדע ואומר לנו שאין שום הוכחה לכך וסביר מאד להניח שאנחנו טועים. אנחנו רוצים להאמין שאנחנו במרכז היקום? מגיע איזה מדען חוצפן וטוען שממש לא. וכן הלאה. בניגוד לאומן שמעליב אותנו ואפשר לפטור אותו בזלזול, המדע ממשיך לרדוף אותנו. עובדה מדעית ממשיכה להתקיים בין אם אנחנו מסכימים איתה ובין אם לא. יתרה מכך, ההוכחות לקיומה ממשיכות לצוץ כל הזמן ולסתור על לחיינו.

העיסוק המדעי הוא יצירתי. הממצא המדעי הוא אדיש. הפרשנות התרבותית של הממצא המדעי היא - לעיתים - אכזרית. אם אומר לך שאתה אדיוט כי אתה באמת אדיוט ותתעלם, אולי לא תעלב, אבל אדיוט תישאר. אם לא תתעלם אולי לא תישאר אדיוט. הנה לך עוד דוגמה להשפעת הצופה על התופעה הנצפית. והמאמר מבדיל כביכול בין אנשי מדע שחוקרים את היקום שמחוץ לאדם ואנשי תרבות שחוקרים (ויוצרים) את יצירת האדם. הסתכל על הדת למשל כיצירה אנושית - האם היא הולידה פחות רדיפות מהמדע?

אכן, דומים ושונים כאחד, אך לצערי, כפי שכבר נאמר כאן, כמות אנשי המדע המסוגלים ומעוניינים להבין ולאהוב אמנות עולה בכמה מונים על כמות אנשי הרוח המסוגלים ומעוניינים להבין ולאהוב מתמטיקה ופיסיקה. ומהיבט נוסף, לא כל דבר שאדם עושה יכול להיקרא מדע, בעוד שרבים הם הדברים שאדם יכול לעשות אשר יתקבלו כאמנות. אבל, בסופו של דבר, אנו מגלים שכך הדבר מפני שאנשי מדעי הטבע זקוקים לאנשי הרוח הרבה יותר משאלו האחרונים זקוקים לאלו הראשונים. וכדברי איינשטיין: "הדת ללא מדע משולה לעיוור, המדע ללא דת משול לפיסח."

אתה יכול "לחיות" אחרי המוות, אם תהפוך ל"אליל" ,תעשה את דמותך כמושא נערץ,ותשאיר את ה"רעיון" שלך,כאתה עצמך, אצל הרבה ראשים אחרים,שיהיו איזשהו "חיקוי" שלך, "טרנספורמציה רעיונית" :) .ch

המשך בעבודתך המצויינת!!

והאדם כולו חומר,בדיוק כמו הטבע מסביבו (ההבדל הוא ברמת ובסוג התהליכים המתרחשים) לפיכך גם האומנות,תוצר מחשבתו של האדם היא תוצר של תהליכים חומרים. לפיכך אין הבדל בין יצירת אומנות נשגבת לבין חתול שרודף אחרי זנבו. פיקסו צייר את הציוריים שלו בגלל התליכים החומריים במוחו ברגע ההוא ולא בשל דבר אחר.

סיבה נוספת לאי התישנות אומנות טובה ולכך שהיא תמיד תהיה חשובה בעיינינו היא כי התרבות בנויה כמו מגדל: צייר היום יצייר תוך התיחסות (מודעת או לא מודעת) לציורים של פיקסו, רמברנט וכד'.כך גם בשאר האומנויות.

כאיש מדע עדיין אני מודע לכך שמדענים היום יודעים יותר ויותר על פחות ופחות (לדוגמה חוקר שמתמקד בגן אחד של צפרדע) ולפיכך בעתיד ידעו המדענים הכל על כלום !!! זו רק אימרה המרמזת לכך שיש לא מעט מדענים צרי אופקים ורצוי שבאוניברסיטה יכניסו יותר לימודים כלליים ללימודי המדעים.

המדע מנסה לרדת לעומקו של הטבע ולהבינו. האמנות הינה בדיוק ההפך כלאמר פינטוז ותלישות מהמציאות, כמו סם מטשטש ומאלחש. בעוד שהמדע מחדד ומוציא את העיקר מהטפל דואגת האמנות לכסות בהרי זבל את מעט האיטלקט.

כדאי להכנס ולראות יצירות אומנותיות שמקורן במניפולציות על הטבע באמצעות רקמות בכתובת הבאה; http://www.tca.uwa.edu.au/index.html אגב, מתברר כי גם שם חלק מהמחקר והפיתוח הוא ישראלי מעניין ומרתק

כתבה מעניינת ויצירתית. האם אפשר לדעת מהיכן מצוטט הביוכימאי הנס קורנברג? תודה

לרגע, ממש לרגע חיוך של אושר התפשט על פני, היה נדמה לי שאנחנו לא כאן בכלל, שאני מחזיקה בידי עיתון סוף שבוע לונדוני וקוראת על נושאים שהם ברומו של עולם (או מעט קרוב לשם- בל נגזים), אלפי מילים ללא אזכור של נינט, דודו יהודה וחבר יועציים . אני גאה בכם שאתם מפרסמים כתבה כזאת ואני תפילה כי תמשיכו.

ממש סיכמת את העולם בשני משפטים אה...

כיום למדינה יש פחות כוח השפעה מאשר לשוק החופשי שמנוהל ע"י האליטה של החברה האזרחית - המדע הפך לסוג של דת מבלי להבין את רמת המורכבות שלו וזאת כאבן יסודית לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות תוך הזנחת עולם הרוח והאינטלקטואליזם. כיום נעלה יותר המהנדס המוכשר על הפיזיקאי העיוני או המתמטיקאי שחלקם בסך הכל יגלו את הנתיבים השגויים במדע. כיום נעלה יותר הפיזיולוג על הבילוג המולוקלרי או הכימאי האנליטי כבסיס ליישום ידע לפיתוח תרופות או טכנולוגיה רפואית חדשה. כיום כנראה שחלק מגדולי הוגי הדעות היו הופכים למדענים. חלק מגדולי המדענים היו הופכים למהנדסים. או להיפך: כיום חלק מהמהנדסים המבריקים יכלו להיות מדענים גדולים או הוגי דעות מעמיקים. האקדמיה מתחילה לאבד כוח לשוק החופשי - הממסד האקדמי המושחת בחלקו, בפוליטיקה פנימית ובירוקרטיה והחלש יחסית לתעשייה המתקדמת במשאבים ובתגמול - הופך לנחלת מדעני תיאוריות או מדעני-על שיודעים ליצור קשר בין האקדמיה לתעשייה. לאט לאט העולם האינטלקטואלי הולך ונחלש כי השוק הפרטי מכבד אותה באופן חלקי מאד והאקדמיה הופכת לממסד אינטלקואלי נפוח, ביזארי, קטן וחלש למדי.

One of Einstein's most eagerly quoted remarks is 'Science without religion is lame, religion without science is blind.' But Einstein also said, It was, of course, a lie what you read about my religious convictions, a lie which is being systematically repeated. I do not believe in a personal God and I have never denied this but have expressed it clearly. If something is in me which can be called religious then it is the unbounded admiration for the structure of the world so far as our science can reveal it.