האוטיסטים הם נשמות סובלות ואנחנו ככלל צריכים להיתיחס אליהם יותר בהבנה והמדינה חייבת לעזור להם יותר,זו חובתנו.

עמליה אל תוותרי...יש לך ילד מחונן ויפה תואר(מזכיר את אחייני שבא לבכות)...תשלחי את פקידי משרד החינוך לקרוא את "המקרה המוזר של הילד בשעת לילה"..שיתביישו להם..

כאשר חוסכים בחינוך, כאשר חוסכים בבריאות, אנו מקבלים את הסיפור העצוב הזה ויש עוד כאלה רבים. באותה עת יכול הממונה על התקציבים להתגאות על עודף תקציבי. בושה למדינה שכך מתנהלת.

עדיף שהילד יהיה בבית מוגן ובטוח אם בית הספר לא יודע להכיל אותו.

כל הכבוד לך שהפעלת שיקול דעת ולא נתת לילד להידרדר..

ישנן מורות רבות אשר כל עניינם זה להגיע לבית הספר לבושות כמו מזדיינות ולא עושות כלום בכיתה רק מתחברות להורי הילדים העשירים ע"מ למצוא חן בעיניהם

זכותם של יתר הילדים ללמוד באופן נורמטיבי עולה על זכותו של ילד אחד - אפילו אם הוא אוטיסט

הכשרה לטיפול בידלים עם צרכים מיוחדים וכלל אינה מסוגלת להבין את מצב הילד, כך קורה גם עם ילדים שמהאובחנים בלקויי למידה , הזקוקים להקלות מסויימות אולם נוהגים בהם כעצלנים ולא מחזקים אותם ובכלל רוב המורים מתעלמים מהם כיוון שאין להם כלל רצון להשקיע בילדים אלה,....בקיצור...כדי להיות תלמיד חריג מוצלח במערכת רגילה,...ההורים צריכים להיות עשירים ובעלי כוח השפעה רב על המערכת, כדי שילדיהם לא ינשרו . לעמליה ובנה.......כל שנותר לי לאחל לכם שבעקבות הכתבה הזו מישהו יחלץ לעזרתכם .... ולמשרד החינוך.......תפסיקו לשקר ותודו בכשלונות שלכם הגיע הזמן שתבינו שאף אחד כבר לא קונה את הסיפורים שלכם שההורים אשמים.

גם אני אמא לילד אוטיסט בתפקוד גבוה, בן 3 ,ואת סמל עבורי, לראות את בנך המקסים, נותן המון תקווה תהיי חזקה ואל תוותרי, אתם מדהימים!

וכן כל הצוות וגם הילדים מודרכים ויודעים לעבוד איתם.

נתנו לי להרגיש שאני משוגעת ולא מבינה כלום ושהם טובים וחכמים ממני. בסופו של דבר הצטערתי מאוד לגלות שמי שמבין בלקות טוב יותר זה אני ולא הם. עצוב להכניס את הילד למוסד חינוכי שאמור לקדם אותו, לא יודע איך, ומסתתר מאחורי תירוצים שונים.

אז למה לא להיעזר בה ולשתף איתה פעולה על מנת לסייע ביחד לילד? הרי אין כמו אמא שמכירה את צרכי בנה ועל אחת כמה וכמה אם היא עוסקת בתחום.

עמליה יקרה- כואב לקרא, אך מדוע כאם חד הורית וללא יכולת כלכלית, את לא בוחרת את כיתות התקשורת שקיימות בבתי ספר. כך כל העומס הכלכלי יעלם כמעט כליל. הילד שלך ישולב ואת תוכלי לעבוד. לדעתי את מקשה על עצמך ללא סיבה וחבל.

במשרד החינוך צריכים להבין ולהפנים שהורים לילדים אוטיסטים הם יותר מבינים, יותר מקצועיים, עוברים קורסים והשתלמויות ומבינים בלקות יותר טוב מהם. חבל שהם מנסים בכח להראות שהם טובים מאיתנו.

מי אמר שזה שמשקיעים יותר באוטיסט, זה בא על חשבון ילדים אחרים?? המדיניות של משרד החינוך היא שמחנכת הכיתה תשקיע יותר בילד והילד לא יהיה תלותי בסייע, וזה לא פייר כלפי הילדים האחרים. אך ילד אוטיסט שיושב בכיתה רגילה עם סייע צמוד - המורה אולי אמורה לתת לו קצת יותר תשומת לב אך בטח ובטח זה לא בא על חשבון ילדים אחרים.

כל הכבוד לך אמא.רואים שאת אדם חזק ומדהים ושאת לא מוותרת.יש לך ילד מקסים אם כל כך הרבה כשרון.אני מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ומהר.

על פניו זה נראה שכדי "לחנך" את המערכת האם הוציאה את בנה מביה"ס וכך רק מענישה את בנה שסובל ממילא וחבל. אני בטוחה שיש גם דרכים אחרות על מנת לפתור את הבעיה.

בהתחלה אמרו שלא יתנו סיוע. אח"כ אמרו שרק סיוע שלהם (מישהי לא מקצועית שלא מבינה כלום בלקות) וכל הזמן רק ניסו לטרפד ולטרפד. רק בהתערבות של עורך דין הילד משולב היום כמו שצריך (למרות שזה עולה לי אלפי שקלים בחודש). לפני כחודשיים סיפרתי למנהלת המתיא שבני כ"כ אובססיבי לילד מהגן שהוא חונק אותו מחיבוקים ושאמו ראתה את זה וכמעט התעלפה.. הסברתי לה שמדובר בסיכון לילד השני ולכן הוא צריך סייע צמוד. תגובתה הייתה: אז מה אם הוא עשה את זה??? זו הרמה... לא דואגים לאף אחד.

זהו חוק פופוליסטי איום ונורא המכניס לכיתות העמוסות בלאו הכי ילדים חריגים הזקוקים למלוא תשומת הלב. וכך קןרה שיתר 40 התלמידים בכיתה נאלצים מעבר להכל להתמודד גם עם ילדים מפריעים מאוד (קשב וריכוז) לא מתפקדים (אוטיסטיים)או עם רמות שונות של חוסר תפקוד. ומי מחליט? רק ההורים של הילדים החריגים. לי , בתור הורה לילד רגיל אין שום זכויות בעניין.

אנו, ההורים המשלבים, לוקחים על עצמנו את כל העול (הכלכלי, הנפשי והפיזי) הכרוך בשילוב של ילד PDD במערכת החינוך הרגילה מכיוון שבתפיסה שלנו הילדים הללו שהם בתפקוד גבוה יכולים להפיק יותר תועלת חברתית-תקשורתית מבני גילם הבריאים. אמנם ילד אוטיסט סובל ממגוון לקויות אך הלקות המשמעותית ביותר היא הלקות התקשורתית חברתית ועל מנת לקדם אותה צריך להוציא את הילד מחברת בני גילו שיש להם קושי דומה לשלו ולשלבו בחברת ילדים רגילים שיכולים לתרום לו מאוד. אבל על מנת שהילד המשולב יפיק תועלת, הוא זקוק לשילוב אמיתי ומקצועי ולא שילוב "חאפר" כמו שמשרד החינוך מציע.

כנס יום אחד לכיתה "רגילה" ותראה כמה אנרגיה מורה צריכה להשקיע כדי שהילדים יקשיבו לה ושהיא תוכל לנהל שיעור. מה זה ילד "רגיל"? יש כזה דבר?

לא קראתי את כל הכתבה, אבל אני מעוניינת לתרום לאם. כיצד ניתן?

בבית-ספר זה (שלמרות שמו אינו דתי אלא בית-ספר שכונתי רגיל)מתקיימת מזה 9 שנים כתה מיוחדת לילדים אוטיסטים בדרגות אלה ואחרות ולמיטב ידיעתי בהצלחה רבה - כדאי לך לבדוק.

תעברי לגבעתיים

חוק השילוב הוא חוק איום ונורא בו זורקים על המחנכת ילדים עם קשיים איומים. למשרד החינוך זה נוח, אין מספיק שעות של הוראה מתקנת- המחנכת תסתדר, אין לילד סייעת צמודה, המחנכת תסתדר. אז זהו, שלא. בכיתה ממוצעת של 40 ילדים. אחד אוטיסט: כל הפסקה הולך מכות, צורח באמצע השיעור כי נדמה לו שהעליבו אותו, מוציא את הזיין שלו בהפסקה ועוד...שלושה היפר אקטיבים שהאמהות שלהן מאמינות ברפואה טבעונית, כך שהילדים מופרעים בטירוף ולא לוקחים רטלין. עוד שניים דיסלקטים, ניראה אותכם מסתדרים. הרי כל חופש אנחנו המורות שומעות את ההורים מתלוננים על זה שהם יצטרכו להיות עם הילדים שלהם בבית. לידעתכם, כמו שייש שמורות גרועות יש גם רופאים אכזריים ומוסכינקים גנבים, כמו בכל מקצוע. האשם העקרי זה לא המורה, זה משרד החינוך שהפך את המורות בעזרתם של ההורים לשק חבטות. היום אין כמעט שום אפשרות ללמד בכתות, הילדים חצופים כמו ההורים שלהם ועמוסי בעיות, שההורים הקרייריסטים שלהם לא מטפלים בהם. אני לא מורה לחינוך מיוחד, לא מעניין אותי ואין לי הכשרה לזה, אבל משרד החינוך החליט שאני וחברותי המורות נסתדר, בלי הכשרה ובלי תוספת שמקבלת מורה של חינוך מיוחד. השילוב הזה פוגע גם בתלמידים גם במורים וגם בילדי השילוב.

באיזה זכות הורה לילד חריג זכאי להחליט שהוא רוצה להכניס את בנו האוטיסט/מפגר/היפר אקטיבי לכיתה רגילה. להפריע ליתר 40 התלמידים שגם להם מגיעה אולי קצת תשומת לב מהמורה היחידה. ולמה לי - אמא לילד רגיל אין שום זכות להחלטה בנושא. לראיה, בכיתה של בתי יש ילד כזה ומאז שנכנס היא חוזרת פעמיים בשבוע בבכי ורצון לעזוב את הכיתה, כי הוא: צועק, עושה במכנסיים, מנסה לנשק את בנות הכיתה, מקלל.. ועוד ועוד, ואין מי שילחם את מלחמת ילדינו האומללים... ואגב, מהכרות קרובה עם הנושא. הרבה הורים לילדים חריגים חושבים שהכל מגיע להם, הם בלתי נסבלים ובעלי דרישות לא הגיוניות מהמערכת והמטפלים וצריך לקחת את מה שהם אומרים בעירבון מוגבל.