1. פעם מישהו אמר לי משהו דומה על הלוואה, שדומה למצב שמישהו השתין במכנסיים - בהתחלה זה חם ונעים, אבל אחר כך... :) 2. ייתכן גם שהבעייתיות נובעת מעצם העובדה שהחלפת מסרים באופן כתוב לעולם תהיה פחות ברורה מהחלפת מסרים וורבלית ישירה פנים מול פנים.

בדרך כלל גבר עושה רושם מצוין בצ'ט, ואחכ במפגש זו נפילה... לפי המאמר - זה בגללי :-(

העיקרון שכתבת עליו לא מפליא ואפילו הגיוני. מצד שני זהה מעלה שאלות לגבי איך אפשר אחרת כדי למנוע אכזבות ורוגז. יש לך רעיונות?

עדי וודאי שקראתי את ניל פוסטמן. קודם כל שפ הספר של פוסטמן הוא "טכנופולי" ולא מטרופולין. זה הסרט של לנג שנקרא "מטרופוליס". לפוסטמן יש שני כשלים: א, הוא לקח את כל הרעיונות שלו מהיידגר ("ישות וזמן") ולכן קראתי את היידגר. ב, פוסטמן הרבה יותר שטחי מהיידגר. היידגר מדבר על כניעתה של התרבות לטכנולוגיית הדפוס. הוא מדבר על הנזקים שבלימוד הקריאה והחשבון, שדופקים לנו את השכל האסוציאטיבי והשיתופי שלנו. בעוד שפוסטמן משום מה לא יוצא נגד טכנולוגיות הקריאה והדפוס. לכן הוא מודרנו-צנטרי צר אופקים. לeran אנא קרא את תחיל הפוסט שלי. ב1995 הראיתיע לעוסקים בתחום כי מה שידעו על העולם הדיגיטאלי עומד להשתנות. אף אחד מהמומחים בתחום לא ידע ב1995 על "דוט נט" ולא על "ווב מאסטר" ולא על "אי.סי. קיו" ולא על זירות באי.ביי. מ.ש.ל.

גם במציאות יש רגשות פנטום. לא נדיר שחשים רגשות ורשמים חזקים ביחס למישהו שאנחנו בקושי מכירים. אין באמת הבדל מהותי בין הרגשות שמרגישים באינטרנט לרגשות שמרגישים לאנשים שמכירים פנים אל פנים. באינטרנט ניתן לדעת המון על מישהו שרק הרגע פתחת את דף הפרופיל שלו לראשונה. יש דקויות שניתן להבחין בהן גם ללא שפת גוף, דקויות שקשורות בתרבות האינטרנטית המקומית או הרחבה, וגם סתם בדרך הייצוג של האדם את עצמו. במציאות פוגשים אנשים ומתרשמים מהם על סמך מידע מועט מאוד, אבל יש את הייתרון של שפת הגוף, שמיעת טון הדיבור וכולי. אלו סוגי היכרות שונים, כל אחד מהם שטחי באופן אחר. בכל מקרה כדי להכיר מישהו באמת כך שיהיה בסיס אמיתי לרגשות צריך זמן, גם באינטרנט וגם במציאות.