לזכרו של הפרח שבמותו הציל חיים רבים. אמיר נפל בפיגוע במחסום ארז. עברו כבר 3 שנים, 3 שנים עם חור ענק בלב. השארת משפחה חברים המומים וכואבים, את החלל שהשארת אף אחד לא ימלא. מלאך שלי כמה שאתה חסר.... יהיה זכרו וזכר הנופלים ברוך...

לא אשכח את שיחתנו האחרונה. לא אשכח את חיוכך הנצחי. לא אשכח את הערב המקולל הזה לעולם לא אשכח אותך חבר שלי.

מה לא נכתב,ומה לא נאמר בשבחו של הקצין הגיבור מסיירת גולני? ינעמו לך רגבי עפר ,ותנוח על משכבך בשלום. הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים. נזכור אותך לנצח,את טוב לבך,ואת כל הטוב שבעולם שבו ניחנת.

שי היה מכונאי בטייסת-קרב של מסק"רים מדגם אפאצ'י. הוא התרסק עם מסוק 944 ב-1.6.1999, היה מאושפז בסורוקה כ-10 ימים ונכנע ב-10.6.1999. לא כ"כ הכרתי אותו כי הייתי די חדש בטייסת, אבל אני זוכר אדם צנום אבל עם חיוך ענק. יהיה זיכרך ברוך.

צביקה נהרג בפיגוע בצומת מגידו ביום 5/6/2002 נזכור אותך לעד

ניסים, בוגר הימלפרב בירושלים התגייס לסיירת גולני בנובמבר 1991. נשמה מדהימה, חייל מעולה, שירת כצלף ביחידה. במהלך קורס מו"ס נהרג באימון בי"א שבט תשנ"ב. יהי זיכרו ברוך

בתחילת אינתיפאדת אל אקצה היה מוצב בקבר יוסף בשכם. במהלך התפרעות של כמאה פלסטינים שתקפו את מתחם קבר יוסף, ב-1 באוקטובר 2000, נורה על ידי צלף פלסטיני בערך בשעה 15:00, ונפגע בצווארו. אהוד ברק, ראש הממשלה ושר הביטחון, הנחה את הרמטכ"ל שאול מופז לארגן את פינויו על ידי ג'יבריל רג'וב איש הרשות הפלסטינית ולהמנע מלהכניס תגבורת שתפרוץ למתחם הקבר הנצור ותפנה את יוסף לבית חולים. למרות הבטחות של אנשי הרשות הפלסטינית, הם לא הגיעו לפנותו עד אחרי שמת מאיבוד דם. מנגד, חפ"ק צה"ל ששהה באזור, כ-100 מטר מן הארוע, בו ישב מפקד החטיבה, מפקד האוגדה ואלוף פיקוד מרכז, לא שלחו כוחות ישראלים להצלת יוסף על אף הזמן הרב שעבר (כ-4 שעות) בין הפגיעה ביוסף ועד מותו והתמהמהות הכוחות הפלסטינים.

היו איתי בפלוגה. אנשים טובים. יהי זכרם ברוך

גאים בכם לנצח!!!!!

25 שנים. נזכור אותך תמיד.

בן בריינה ושמריהו שמואל. נולד ביום ג' בתשרי תשל"ה (19.9.1974) בקיבוץ עלומים שבנגב. יוחנן היה בן שני להוריו, שעלו מארצות-הברית שנתיים לפני היוולדו, במטרה להקים משפחה בארץ ולחנך את ילדיהם על ערכי היהדות והציונות. כשהיה יוחנן בן שנה עברה המשפחה לקרית ארבע וארבע שנים לאחר-מכן התיישבה במושב נצר חזני, שבדרום רצועת עזה. בשנתו הראשונה סבל יוחנן מבעיות בריאות בקיבתו, אך עד גיל שלוש התגבר על בעיותיו אלה והפך לילד מלא חיים ושובב.כאשר הגיעה המשפחה לנצר חזני, פגש יוחנן לראשונה בים. זאת היתה אהבה ממבט ראשון ומאז כל קיץ ובכל הזדמנות מיהר יוחנן, שחש במים כדג, לים. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי קטיף שבגוש קטיף, שם למד עד כיתה ח' ולאחר-מכן המשיך בלימודיו בישיבה נאות אור עציון שבמרכז שפירא, בה למד בתנאי פנימייה וחזר הביתה כל שבת שנייה. בישיבה התיכונית למד במגמה הביולוגית וכראוי לאוהב טבע ואדמת הארץ, עשה בישיבה את הביוטופ שלו על שיטה חקלאית ייחודית לרצועת עזה, שנקראת "מואסי". לאחר עבודת לימודיו בתיכון הלך יוחנן ללמוד שנה במכינה הקדם-צבאית בבית יתיר. שם למד ניווט וקריאת מפות. במהלך שנות לימודיו הדריך בתנועת בני עקיבא והרבה לטייל בארץ, וכך למד להכיר את מסלולי הטיול היפים והמעניינים ביותר. נוספו ליוחנן ארבעה אחים ושלוש אחיות. יוחנן אסף חברים רבים, מהמושב ומהמוסדות שלמד בהם. חברים אלה רחשו לו אהבה וכבוד רב. יוחנן ראה את העזרה לזולת, כדבר מובן מאליו. טוב ליבו, לשלומו של אדם התכוון לדעת, בכנות. תמיד היה נכון להאזין מתוך תשומת לב כאשר שאל לתת מעצמו ולעזור כמה שנדרש, מתוך רצונו הטוב. הוא הקרין שקט פנימי, שהיו גלומים בו נחישות וכוח רצון. העת להתגייס לצה"ל, קיבל יוחנן זימונים ליחידות שונות, אך אהבת הים הניעה אותו לנסות את הגיבוש לשייטת. באוגוסט 1993 התגייס יוחנן לצה"ל. לאורך כל חודשי ההכשרה נחשב יוחנן לחניך מצטיין על-ידי מפקדיו כוח רצונו בשל המשמעת והשקט הפנימיים שלו, חייכנותו וטוב ליבו, שצויין בספר סוף הקורס . כאשר החל יוחנן להדריך, דמות המפקד שהתווה היתה דמות להערצה בעיני חניכיו. לא בגלל כוח שהפגין, אלא בשל סבלנותו ורגישותו. מפקד השייטת: "רבים מבני הנוער פונים עם גיוסם ומבקשים להתנדב לשייטת. הטובים שבהם מתחילים את מסלול ההכשרה. מעטים מהם מסיימים את המסלול הקשה. מאותה קבוצת איכות של לוחמי השייטת, יוחנן היה מהטובים שבטובים. הוא היה הטוב שבטובים, משום שהאמין קצת יותר מכולם. האמין בכל לבו ובכל מאודו בצדקת ההגשמה הציונית אותה יישמה משפחתו. את אותה אמונה חסרת המרכאות של הגנה על המדינה ותושביה הוא ינק עם חלב אמו ועם סיפורי אביו על שירותו במרינס ושמירה בוויאטנם. הגשמת הציונות ומורשת הקרב הפרטית שהביא מהבית, יצר תמהיל ייחודי של השילוב בעל יכולת אישית נדירה של מקצוענות, חריצות וחברות ללא סייג. במהלך שירותו פגש יוחנן בחברתו חן, איתה הרבה לבלות את חופשותיו במפגשים ומהשהות בצבא שלח לה מכתבים ובהם סיפורי חוויות וגעגועים. לאחר השחרור חלם יוחנן להמשיך ולטייל בארץ וברחבי העולם. תשנ"ז (5.9.1997) נפל רס"ל יוחנן בקרב בלבנון כאשר הוא ועוד אחד-עשר לומים, ביום ג' באלול חיילי השייטת נפגעו ממטען צד בדרכם לפעילות מבצעית. כמעט בן עשרים-ושלוש היה במותו. נפלו: סא"ל יוסי קורקין , רס"ן ד"ר מאהר דגש, רס"ן ד"ר יצחק בנטוב,יוחנן בנופלו. סרן צבי גרוסמן, רס"ל רז טבי, רס"ל איתמר איליה, רס"ל אריה אברמזון, סרן רם לוינס גולן, סמ"ר גל רודובסקי וסמ"ר יניב שמיאל. יוחנן נטמן בבית-העלמין בגוש קטיף.... ...... אוי לנו. סמ"ר יוחנן הילברג ז"ל השאיר אחריו את הוריו, את אחיו ואחיותיו, מאיר, חנה, שפרה, נטע וצבי ואת קטיף.וחבריו של יוחנן הוציאו לזכרו ספר ובו דברי קרוביו וחבריו. כמו-כן חברתו חן. משפחתו בגוש קטיף יצרה מסורת של מירוץ לפיד מדי חג חנוכה על שם יוחנן.

יוני החבר עם החיוך הבלתי מחיק,רק מי שהכירו והיה חבר אמת ידע מה מסתתר בנבכי נשמתו, יפה תואר וטוהר רגיש כמיתר,בן יחיד להורים ניצולי השואה, אולי בשל כך אהב את החיים וההשתדל למצות כל שניתן מהם, אמו נפטרה ויוני נשאר יחידד לאביו, כשאיתרתי את אביו וביקרתיהו, ראיתי אדם שבור שכל עולמו נקטף הימנו, בנו יחידו אף לא נשאר דור המשך, לפחות היה נשאר יוני, להמשיך השושלת, שהנאצים ,ימח שמם, ניסו למחוק,שרתנו בסדיר בפיקוד מרכז, ויוני היה לי כחבר- אח, ביום כיפור יוני נהרג, אני לא ידעתי, בחופשתי מהמילואים קפצתי למעונות בגבעת רם, ירושלים, לבקר אותו וראיתי על דלתו הודעה מיחידת המילואים להתייצב,כל השאר היה כבר נתון לזיכרון, לראותו כבר לא אוכל, אך לבקרו בקברו הצמוד לקבר אימו בבית החיים בחולון, ולא בחלקה הצבאית, כמה מתאים לו, על אביו אין לי מידע, אשמח אם מישהו יקרא זאת ויעדכן אותי,זכרו ומראהו מלווים אותי תמיד, עם עיניו המחייכות והאופטימיות הבלתי נדלית שלו

כבכל שנה יום הזכרון מוביל אותי אל הטייסת ההיא שלנו, שזכיתי להיות אחת הפקידות שלה, ואשר כה רבים מבין טייסיה המקסימים נהרגו במלחמה ההיא, בודדים בתא הטייס מול מערך הטילים המצרי... בראש ובראשונה אני חושבת על ליבי דולר, שהיה מילואימניק ותיק, שועל קרבות נערץ, שהופיע בטייסת פחות או יותר מדי שבוע כדי לטוס, לטוס, לטוס. ליבי דולר- הטייסים הצעירים חיקו את הסגנון שלו, הותיקים צחקו עמו בשיחות אל תוך הלילה, הצוות הטכני התפעל מהגישה האנושית שלו ואהבת הנושאים הטכנים שלו, והבנות העריצו אותו וגם את העובדה שתמיד שמר על ג'נטלמניות. אחרי הטיסות היה מתיישב ליד הפסנתר וסוחף את כולנו באילתורי הג'ז שלו. הוא הותיר בכולנו חותם, והידיעה שיהיה שם ביום פקודה רוממה את הרוח. ההלם על כך שלא חזר מאחת הגיחות ממשיך לזעזע עד היום את יוצאי הטייסת שלנו.

משנה מסכת סוטה פרק ח (א) מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ) וְהָיָה כְּקָרְבָכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכּהֵן, זֶה כּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. וְדִבֶּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְאָמַר אֲלֵיהֶם (שם) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיכֶם, וְלא עַל אֲחֵיכֶם, לא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן, וְלא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דה"ב כח) "וַיָּקוּמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלּוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שׁמְרוֹן". עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים! שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם. (דברים כ) אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְגוֹ'. אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, מִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת. אַל תִּירְאוּ, מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין. אַל תַּחְפְּזוּ, מִקּוֹל קְרָנוֹת. אַל תַּעַרְצוּ, מִפְּנֵי קוֹלצְוָחוֹת. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. פְּלִשְׁתִּים בָאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבָךְ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן. כִּי ה' אֱלהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ', זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן:

הייתי ביחידה לוחמת בצנחנים אני יודע איך להרגיש שחברים לנשק נופלים אני לא מאחל לאף אחד להרגיש את הרגשה האיומה הזו שלא נדע.

כואב על צביקה וגם על כל החילים שנהרגו בפיגוע הנורא ההוא. 5 שנים עברו וקשה לשכוח

נרצח עם סבו והוריו בביתם שבאלון מורה ע"י מחבל שחדר לביתם בחג הפסח תשס"ב. אברהם מת עם הנשק בידיו כסניה להגן על משפחתו, יהי זכרו ברוך.

זוכרים אוהבים ומתגעגעים מאי עומר אסף וקרין

חסם בגופו מחבל צמא דם ומת כגיבור! מאז אני חוגג את יום הולדתנו לבד. 14 אוקטובר הוא לא אותו דבר. יהי זכרך ברוך וה' יקום דמך.

סגרת את דלת המטבח בעותניאל ומנעת בגופך מהמחבלים לחדור ללדר האוכל. איתך נרצחו גם יהודה במברגר, צבי זימן וגבריאל חוטר. אני חייב לכם את חיי.

ילד זהב, חתיך אמיתי, חיוך שובה לב. חסרת לנו יותר ויותר בכל שנה שעברה.לא שוכחים אותך

מתן אדם מ מעמקי תפארתך, צמאה נפשי לאורך, ת ורן חייך נשבר, אך מפרשך עודנו נשאר, נ שמת אפי בשמת, רוח ליבי השבת. פ חד היקיצה, ומרגוע אין בנמצא, ו את מבט עיניך ותכול חייך, ל קחת עמך, לתפארת שמך. י ם חייך רוגש, כגל גועש, ב כל רגע לראותך, צפה דמותך. ו אין לאן לברוח, גם לא נותר הכוח, ד מעתי הזולגת, לך עורגת, ה כאב גדול, הכאב גדול. "מתן אדם ירחיב לו" (משלי פרק יח 16 )

היום, היום אני בוכה, גם מחר. כן גם מחר אני אבכה והמון. הלב ישאר מכווץ, אבן כבדה וגדולה תשכון בתוכו, הנה כבר היא מתמקמת. היום אני בוכה לכם, על כל מה שהחמצתם ותחמיצו, על כל חיוך, מבט על העולם הזה ושל אהוביכם שהשארתם מאחור. על כל יום שלא חוויתם, על כל דקה וכל שניה. היום אני בוכה. כן נכון גם מחר. יותר מכול קשה המחשבה על האימהות, האבות והאהובות שלכם, על הילדים שלכם שמנסים לחיות בין דמעה לדמעה כל יום שעה שעה. יהי זכרכם ברוך.

אורי קצין למופת אשר נהרג בעת שביצע חסם פתע בכניסה לטול כרם עקב דיווח על כוונת מחבלים לצאת מהעיר לכוון מרכז הארץ ולבצע פיגוע אורי וצוות הסיור החלו בבדיקת רכבים חשודים ולאחר מספר דקות הם זיהו את המחבלים בתוך מונית אורי החל לבצע את הנוהל המתבקש לשם הוצאת המחבלים אל מחוץ לרכב ביצע נוהל והם התפוצצו הרגו את אורי ופצעו את דרור אנוש בכך מנעו טבח במרכז הארץ. אורי נזכור אותך לעד קצין מדהים ואהוב תודה לך ... סרטון שאני צילמתי מספר ימים לפני מותו בעת סיור: http://www.youtube.com/watch?v=wTKH5Vk97fc