הביקורות שאני קוראת בעיתונים הן תת רמה. המבקרים עסוקים בלקדם את עצמם במקום את הספרים שהם אמורים לבקר. לכן אני מעדיפה לקבל המלצות ממוכרים בחנויות ומחברים.

אחד הדברים שאהבתי בעתון "חדשות" ז"ל הוא שבבקורות הסרטים הם הביאו את דיעותיהם של מספר מבקרים. זה אפשר לי, כקורא, למצוא למי מהמבקרים יש טעם דומה לשלי, ולתת להמלצות שלו משקל גדול יותר. זה מאפשר לראות איזה סרטים שנויים במחלוקת - כאלה שחצי מהמבקרים חושבים עליהם דבר אחד (שני כוכבים גג) וחצי דבר אחר (ארבעה כוכבים מינימום), ואף אחד לא נותן דיעה פושרת באמצע. במקום להפסיק להדפיס בקורות, מוטב לפנות להרחיב את המדור ולתת במה רחבה ליותר מבקרים - כולל בלוגרים שדיעותיהם נחשבות.

כשיודעים לבחור בלוגרים שקרובים לנו בטעם מקבלים המלצות טובות מכל מבקר שהכתיר את עצמו. היום הבון טון הוא לקרוא גם ספרות פחות פלצנית ולעזוב את המבקרים עם ריח הנפתלין שעולה מרשומותיהם העבשות והזקנות. הכל דינמי וזורם.

מדי פעם כשאני קורא ביקורת קטלנית מלומדת זו או אחרת על ספר מסוים (והדבר נכון גם לביקורת סרטים) זה גורם לי לרצון עז לקרוא הספר או לראות הסרט. מרבית "המבקרים" רמתם אינה גבוהה מכותבי הבלוגים. כמו גם מרבית העיתונאים/כותבים באינטרנט שרמתם נמוכה ביותר ועדיף לוותר על הגיגיהם

קראתי ונדהמתי.מה? חשבת שלא נבחין שאת והקולגות שלך הובסתם?... נמאס לנו לקרוא אתכם והתחלנו לקרוא את עצמנו... אולי תפרסמי בלוג בלי כל הפאסדה של פרסום בעיתון פלצני ונקרא גם אותך... אגב למבקרי הסרטים מעולם לא היה כזה כח צרכני ביד כמו של מבקרי הספרים חוכמת המון היא שקבעה ושמרה אותם מנוראות ההגמוניה של מבקרי הספרים ..

מערכת הבלוגים המשומנת התפתחה בעיקר משום שנגעלנו ממבקרים לא עניניים שכותבים על מי שמנג'ס להם יותר, או שהוא חבר, או שהם שונאים אותו או שכל התשובות נכונות.

האם גם אתה נמנה בין אותם צמאי, תאווי,חולי, נואשי תגובות ותשומת לב??? (אם כך גם אני כזה), ואם אתה צודק כל השטויות שאתה כותב הם רק סייד אפקט.

ביקורות ספרים בוואי נט.

הרי זה מה שאתם מבינים. כל העולם מעריך טת ג'ויס ופרויד והח'ברה החמודים כל כך בטוחים שהם זבל. והם עוד מצהירים על כך בלי מידה מינימלית של צניעות או הסתייגות. כל כך רדודים וכל כך ישראלים. לכו לצחוק מארץ נהדרת. אני בטוח שאתפ מתפקעים מצחוק מרועי-יורי.

ההערכה שלך רלוונטית והניסוח שלה יפהפה. הרבה פעמים אני חש שכל ההתלהבות הזאת מהדמוקרטיה העממית של האינטרנט - מחקר היסטורי מלומד מטופל באותה שטחיות בורה כמו היומנים הסודיים של אגם רודברג - היא בעצם ביטוי לסנוביזם חדש. אין לי שום דבר עקרוני נגד "פנאי פלוס" ואחיו, אבל זה לא חייב להיות הסנטדרט שלאורו שופטים הכול. וגם אם ספרות מתכתבת ומשקפת את הפופולרי, היא כשלעצמה היתה וצריכה להישאר תחום עילי.

על כל 1000 בלוגרים שכותבים ביקורות, אולי רק 2 ראויות בכלל להיקרא ביקורות. היתר זה חינטרושים של, כמו שנאמר כאן, תאווי תשומי, אנשים שמצאו לעצמם במה שממנה הם יכולים לקרוא לעצמם מבקרים, כי לא היו מקבלים שום במה בעידן טרום אינטרנט וגם במגזיני האינטרנט הכפופים לעריכות. בראש ובראשונה, הבלוגרים הספרותיים (יש לציין שרובם לכאורה), הם רק מקור לעוד כמויות עצומות לברור מהן של חומר רע.

. כל מיני אנשים עם הונאה עצמית חזקה רוצים לספר שהבלוגים גברו על משטר חברות הענק ויעשו מה שהוא לא מסכים. חחח. אופייני לתעמולה הזולה (שעולה לנו הרבה כסף) שמממן למשל ערוץ טלויזיה מסחרי ידוע בישראל, בתור סידרה מקורית (מצחיקי), הוא יודע למה הוא מפיץ את הבדיה.

ברח' הראשי של נס ציונה, ממש במרכזו, ב"פרלמנט" של חיים, עדיין יש גזוז!! 3צבעים של תרכיז אדום, צהוב, ירוק, בבקבוקי זכוכית, ברז נחושת שמפיק סודה, ומתקן לשטיפת כוסות כמו של פעם. בואי ותהני! ולמרות (אם כי ייתכן שדווקא בגלל) אנכרוניזם זה, מחירי הנדל"ן בנס ציונה הם מהגבוהים בסביבה..... הייתכן שעצם זמינותו של הגזוז גורמת לכך שתושבי נס ציונה הם מהפחות ביקורתיים שאני מכיר? תמהני!

ושמעתי לא מזמן סופר ידוע שהתלונן על כתיבתו. עושה רושם שהביקורת שקבעה שג'ויס יצר קונטרוקציות של אנשים במקום אנשים כצורך אמנותי, פחות מתקבלת כיום, וקיימת כיום גם הערכה שאולי חלק עיקרי מיצירתו (יוליסס) לא עמדה במבחן הזמן. ומה לגבי פרויד? יש טענות ידועות כלפיו שהוא פירק או ביטא את התפרקות התרבות המערבית, ושהפרוזה/שירה אחרי פרויד נחלשה, היות והפסיכולוגיה מפרקת את המהות האמנותית. האם לכך התכוונת בקשר לפרויד? או שיש לך משהו אחר.

למצוא בלוגרים שנוגעים ללבך, מרחיבים את דעתך ואופקיך ומרגשים אותך (ויש רבים, רבים כ"כ, יש פה דור שלם של בלוגרים פשוט מופלאים). כשהם ממליצים על ספר, מוסיקה, סרט או כל דבר אחר עלי אדמות אתה יודע שאתה נמצא בידיים טובות, ידיים הדומות לשלך. וגם אם הספר לא יהיה בדיוק לפי טעמך, הוא יגע בך. ועוד אזהרה לחכמים ממני, למדו לזהות את המוכרים הנכונים בחנויות הספרים. תבררו איתם מה הם אהבו ורק אם טעמם חופף לשלכם, לכו איתם. לצערי שעיתי לאחרונה למוכרת לא מוכרת לי וכך קניתי למרבה הזוועה את האי של סופייה. כבר שנים לא קראתי ספר כ"כ חיוור וכתוב בצורה כה מחפירה. בושה לעם-הספר שספר שכזה הפך פה לרב-מכר. לעיתים אני חושבת שעדיף היה אם במוסף הספרות של הארץ היתה פינת אזהרה מאיזה ספרים מוטב להשמר...

קריסת הביקורת האחראית היא פשוט מהלך טבעי של מיסחור הספרים והספרות. כולם יודעים שידיעות אחרונות מוציאים זבל. אבל מה? זבל עם המון פרסומת! מי יעז לבקר את הקשקוש האינסופי הזה? כולם יודעים שכינרת מוציאים ספרים ריקניים, אבל עם איזו תרועת חצוצרות! אז מי יהיה טיפש להילחם נגדם?

אכן במציאות, שבה הביקורת הפכה בעיקר יחצנות, לא פלא שהמבקרים איבדו את אמינותם ואת קהלם. במקביל, הפופולאריות של האינטרנט מייתרת את המתווכים השונים - ביניהם המבקרים - בין קורא ומחבר. סביר להניח שבשנים הקרובות נראה יותר ויותר מחברים שמקיימים קשר ישיר - ללא תיווך הביקורת הממסדית - עם קוראיהם באמצעות האינטרנט - קשר של דיונים, ביקורות, משובים ואף קניית ספרים - ללא תיווך החנויות הממסדיות. ישנם ברשת כבר מספר מחברים שמנצלים את האפשרויות לדיאלוג עם קוראים, וישנה גם הוצאת ספרים של הסופר איתי בחור (www.bahurbooks.com), הוצאה שכבר מספר שנים פועלת רק באמצעות האינטרנט - לרבות פרסום פרקים שלמים של ספרים, ביקורות, תגובות קוראים - ועוקפת את המנגנונים הממסדיים. בסופו של דבר נראה שהאינטרנט יורש לאטו את הממסד הקודם ונעשה ממסד בעצמו.