כאמא לילד שהגגנת שלו חושבת כמוך אריאנה ועושה לנו שולחנות יצירה בכול אירוע להדביק ולגזור - אני יכולה להגיד לך שגם סוג מסיבות כאילו הן בעייתיות ולא חוויתייות, מה גן שיש ילדים שלא רוצים גם לשבת שוב לגזור ולהדביק וימנעו גם מסוג כזה של מסיבות. זה שיש הורים, כמו שתיארת, שמרגישים צורך לדחוף את הילד להופיע, או להתנצל בפני הגננת שהילד לא משתתף, במקום לכבד את הרצון של הילד (ולהתבאס רק בלב פנימה בלי להשליך את זה על הילד) - זה בעיה שלהם, לא של הילד ולא של שאר הילדים שכן שמחים להופיע. חויות ופעילויות משותפות הורים וילדים כמו שהצעת יש גם מחוץ לגן, זה לא מה שאני רוצה לראות בסוף שנה. אני כן רוצה לראות את התוצרים של הגן, משהו שקשור לנושא שלמדו ולתת לילדים שרוצים להופיע את הבמה לעשות את זה, זה בדיוק הגיל והזמן. שוב צריך לקחת הכול בפרופורציה, ולעשות מופעים שמתאימים לגיל ולבטחון של כול ילד.

אני דווקא ראיתי בימי חיי הרבה מסיבות של ילדי וכעת של נכדי , ודווקא ראיתי ילדים שרים ורוקדים מכול הלב, וכולם משתתפים ברצון, ועצובים שניגמר... אך מי שעסוק בהעברת ביקורת תמידית ולא בעשיה , (בעיקר חינוכית )רואה את הדברים, כמוך ,אחרת... לא כול המסיבות חייבות להיות טיולים , התרכזות באוכל , והנאה ספונטנית, יש כייף גם בהכנה למסיבה, בהשקעה (כן, גם של ילדים קטנים) וביצירה, עצמית ולא רק בהנאות רגעיות וספונטניות שיוצר מפעיל וחברה מבחוץ.

זה אותם הורים שרוצים שהבן שלהם יהיה לוחם חזק וגיבור שמועדדים אותו להיות לוחם לקרבי או שהוא נהרג או שהוא מתאבד או שהוא יוצא חיי מהצבא וסובל מפוסט טרואמה כי הוא עמד בכול המשימות והלחצים שההורים "המתעללים". הגננת סתם חלשה ויש כאלה גננת . גננת ומלומדת עם נסיון וחזקה יודעת להרגיע את ההורים להסביר להם שזה רק טכס ובסופו של דבר הבריאות הנפשית יותר חשובה מלרצות את הפנטזיות של ההורים הקטנים שבסופו של דבר מגיעם לטיפול משפחתי

קודם כל היא צודקת לגמרי!!! אני כתלמיד כבר בכיתה י' אבל שחווה את כל זה יכול להגיד בוודאות שזה פשוט הגעיל אותי לקבל טקסט מגעיל מהמורות המדוכאות והשירונים העתיקים!!! די! מספיק לבזבז שעות בחום כדי לקבל טקס משמים וחסר משמעות לחלוטין! יותר טוב תקחו את התלמידים של כל כיתה בפרט (מה שיש בתיכון) או של כל השכבה ביחד למען הגיבוש עם המחנכים שבוודאי מה שיגידו יהיה קרוב הרבה יותר ללב של התלמידים מהטקסט המוכתב של המנהלת שתמיד יתחיל ב: "היום התלמידים עלו עוד מדרגה אחת בסולם של חייהם" או "ילדים מקסימים שחוו יחד איתנו שנה מדהימה" ודברים בסגנון ותמיד יעורב בזה נאום על ציונות, מלחמות ישראל ועוד הרבה דברים שיתאימו ליום הזיכרון אולי!!! וההורים הם בעצם אפילו אם תהיה איזו שהיא אווירה חיובית בכל הסיפור ישמידו עד עפר גם אותה. ליד ההורים התלמיד כבר לא חופשי, הוא סגור, מתבייש ואותי אישית זה מטריף.. וחברה זה לא שאת מישו מההורים הנאומים המשמימים יעניינו שהגב 40% מהם לא דוברי עברית!!! אז אני אומר תוציאו את התלמידים ליום כיף לעשות מסיבה או על האש ולא יום חינוכי במכון ויצמן!!! חברה תפנימו!!! מצפה לתגובות!!

טוב את צודקת אבל אפשר היה לעשות דבר מאוד פשוט. דוחים את יום קבלת התעודות בשבועיים: זאת אומרת שבעוד שבועיים התלמידים יבואו לבית ספר לקבל את התעודות ואפשר יהיה באותו היום לעשות את מסיבת הסיום אם הכנה של כמה ימים לפני זה! ובנוסף התלמידים היו לומדים עד השעה האחרונה ועד היום האחרון מקבלים מבחנים וככה לא היה מצב ששבועיים לפני סוף שנה צריך להגיש ציונים ומאז לא עושים כלום!!! טוב אבל בכל אופן אם לשני הצדדים נוח אז אף אחד לא יפעל בנושא כי גם התלמידים לא רוצים וגם למורים בא חופש מוקדם!

דווקא אצלנו הגננות מפגינות רגישות כלפי הילדים ואין לי ספק שהמסיבות שלהם יחרטו בזיכרונם כדבר חיובי, כך שאל לך לעשות הכללות בכזו החלטיות כי אפשר גם אחרת ועובדה קיימת אצלנו!!!

עצמה שהוכנה בתשומת לב מירבית , מרהיבה ושמחה. למה הכוס שלך תמיד ריקה אריאנה??????

חווית ההצגה לדעתי היא עוד חוויה שמלמדת ומעשירה את העולם של הילדים. הם לא צריכים ליהיות שחקנים בעתיד, אבל מי שבולט יוכל להתקדם בתחום, כמו שלא חייבים ליהיות נגנים אבל כולם לומדים חלילית כל השנה, ולא חייבים ליהיות מהנדסים אבל חייבים ללמוד מתמטיקה. וחוץ מזה, זה מלמד אותם לעמוד מול קהל, להעביר מסר לקהל וזה יפה מאוד. אולי באמת צריך להתאים את התוכן לעולם הילדים, אבל חוץ מזה אני חושבת שזאת חוויה נפלאה.

בביה"ס האיזורי של בני בנגב המערבי לא עורכים טקסי סיום במסיבות סיום שנה אלא עורכים פעילויות ספורט חוויתיות שכבתיות ותלת שכבתיות ומופע חיצוני להנאת כל המשתתפים וכולם נהנים מהמביבה אליה לא צריך לערוך חזרות ובה לא צריך לשבת בשקט ואפשר להביא אחים. כבר 3 שנים אנחנו משתתפים ונהנים מחוסר פורמליות ביום הסוגר את השנה. כייף

להפקות הגרנדיוזיות והמטופשות האלו יש המשך בדמות מסיבות הסיום שהופכות להפקות-על בסוף כיתה י"ב , ומאוחר יותר בחתונות פאתטיות בהן מחליפה הכוכבת הראשית, קרי , הכלה, שמלות שונות, זיקוקי דינור מעופפים באוויר, רקדניות סמבה מפזזות בקהל, פתיתי כסף יורדים מן השמיים בזמן ה"סלואו הראשון", יונים משוחררות לאוויר ועוד כהנה וכהנה שטויות ...השרשרת לא ניתקת. הטמטום מונצח לתמיד. והכול התחיל בגן...

כל הילדים השתתפו בלי שום "כוכב" שבלט מביניהם. נוסף על הקטעים שהכינה המורה עם הילדים, הילדים הכינו בעצמם (ובהפתעה) כמה קטעים למורה האהובה העוזבת. ולבסוף גם ההורים קראו כמה קטעים שכתבו לכבוד המורה והילדים. וכולם שמחו יחד.

את יודעת האנושות מחולקת לשלושה קבוצות קבוצה ראשונה-היוצרים (שכוללים את כל סוגי העשיה פרט לביקורת) קבוצה שניה-המתוסכלים שלא הצליחו להפוך ליוצרים ואז הם מחליטים להיות מבקרים.ויש את הקבוצה השלישית-הטמבלים, אנחנו הקוראים ,אלה שמוכנים להקדיש זמן יקר כדי לקרוא את כל השטויות שהקבוצה השניה מלעיטה אותם.

רעש, צפוף, ובלאגן. הגננות שכחו את המטרה של כל זה. וההורים, כולם השתגעו. פשוט חבל חבל חבל

זה כנראה הגן של בני (התאנה!?), הילדים ממש נהנו ומאוד רצו להשתתף רק הקטע של התודות כמו תמיד מתארך לו.

בתור מחנכת אני המומה מהתגובות כאן, הביקורתיות הלא מפרגנות והלא אוהבות של המחנכות והגננות, שכול השנה אוהבות ורוצות בטובת ילדיכם,משקיעות את הנשמה בילדיכם, וכן גם בסוף השנה. תאמינו לי שכולנו, גם הילדים וגם המחנכות נהנה יותר במסיבות, עליזות ושמחות,בלי ההורים הפטפטנים , הביקורתיים והמפריעים והמצלמים ושאינם יודעים לשמוח.. הבעיה היא שישנם גם הרבה הורים, מפרגנים, לא מחפשי ביקורת , שמחים ונהנים, ולכבודם אנו חוגגים.

אם לא יהיו מסיבות , הגננות יהיו אשמות בהזנחת האוצר שלכם שצמא לתרבות. אם יהיו מסיבות קטנות ולא מושקעות, הוווו.... שאז הגננות יהיו אשמות בזלזול ורצון להתחמק מעוד הזדמנות לשרת את הזאטוטים המושלמים שלכם. כן גם חוזליטו וגם רקדנית הבטן. וכשיש מסיבה מושקעת אז הגננות אשמות בניסיון לטרטר ולענות את הילדים, ברצון מןבהק להתעלל בהם ומעל הכל בנסיון חסר שחר למצוא חן בעינכם. ההורים. הכל כך מושלמים.... שכמו את הגברת מתגובה 18 הדבר היחיד שמעניין זה להיפטר מהאוצרות לעוד שלושה שבועות, כדי שלא ישבו לכם על הראש, כדי שלא תבזבזו עוד כסף וכדי שתוכלו לשבת ולהתלונן על הגננות שעשו או לא עשו או עשו אבל לא מספיק מסיבת סיום. חופש נעים לכולם

למסיבת סיום בגן יש תפקיד חשוב מאד בסיום השנה. תוכן המסיבה צריך להיות מחובר לתכנים שהיו בגן לאורך כל השנה. אין שום צורך בהמון חזרות. מסיבת סוף השנה באה לסגור פרק . כמו שיש התחלה יש גם סוף. חשוב להקפיד שכל הילדים ישתתפו ולא רק כוכבים. אני מכירה מסיבות שונות מאלה שתוארו בכתבה. מסיבות שמותאמות לקבוצת הילדים שחוגגת.

רצתה תעודת הצטיינות. מה לעשות, באמת יש ילדים שמגיע להם ויש לתגמלם על כך

תגובה גם ל - 20. לא היינו שמחים לו היו מגדלים את ילדינו, אבל מה שקורה בשנים האחרונות בנושא מעורבות הורים בכלל ומסיבות סיום בפרט חרג כבר מכל פרופורציה. אנו הורים ל - 3. לכל אחד מן הילדים יש 3 (!!) מסיבות סיום בגן/בביה"ס - מסיבת ועד, מסיבה לסיכום נושא X וכו' + מסיבות לסיום החוגים: חוג כדורסל, חוג קרמיקה, ועוד ועוד. והחוגים - הם לא כי רצינו שאחרים יהיו איתם אחה"צ ויגדלו אותם, אלא כי רצינו להשקיע בילדים....., אבל במקום להשקיע אנחנו שוקעים - כל השנה אנחנו בהסעות שלהם ובסוף השנה במשך שבועיים אנחנו מביאים כל יום את המוצר התורן למסיבה - עוגה/חומוס/בורקס ושאר דברים שרצנו לקנות/להכין ומשתדלים לתמרן ולעשות ג'אגלינג מי מההורים משובץ היום לאיזו מסיבה, מי מביא ומי מחזיר... במקום להנות מן המסיבות ולראות כיצד גדלו ילדינו, אנחנו מתענים ומשוועים לסיומם של השבועיים היותר מתישים בשנה.

שההורים לא ידרשו מסיבות שכאלה וגם שהפיקוח יתן הוראות לא לעשות הפקות כי זה מחמיר משנה לשנה

ומחליטים לעשות הפעלה ממושכת בדוגמת משימות לקבוצות הורים וילדים-כל כך לא במקום ונמאס

אתמול הייתי במסיבת סיום בגן של הילד שלי המקסים (בן 4). נכון, זה מאד נחמד לראות את הילדים שרים ורוקדים לפי הכוריאוגרפיה שה"ריתמוסיקאית" לימדה אותם, וחלק מהם אפילו נהנים מהבמה. אבל המטרד העיקרי הם ההורים. כמו עדת צלמי פפראצי הם מקיפים את הילדים, וברור שהם באו כדי לצלם ולהסריט, ולא כדי ליהנות ולהתרגש מהאירוע. וכך מצאתי את עצמי מעוך בין מרפק שעיר שמחובר למצלמת וידאו לבין סבתא שמנה שצעקה לנכד שיסתכל למצלמה של אמא בזמן שהוא מסתובב במעגל עם הילדים האחרים. וכמובן שהגרועים מכולם הם ההורים שפשוט נכנסים בין הילדים באמצע הריקוד כדי לצלם את הילד שלהם מקרוב, דורכים על ילדים אחרים שמצידם מתחילים לבכות, והכל מתחרבש. ויש גם את ההורים, המחנכים הדגולים, שכועסים על הילד שלהם אם לא מתחשק לו בדיוק להניף את הסרטים הצבעוניים לפי הקצב. הורים יקרים, אני פונה אליכם בקריאה נרגשת: תנו לילדים להיות ילדים. תנו לכולנו ליהנות מהמסיבה. הרי אתם לא תשבו לראות את כל אותן עשרות ומאות שעות צילומי וידאו. ואם במקרה כן תראו, תנסו לשים לב להורים האחרים שמצולמים - כמה הם עסוקים בשטויות במקום להתרגש מלראות את הילדים שלהם גדלים ומתפתחים. אתם נראים בדיוק כמוהם.

ההפתעה באה מצד בני שביקש שאעזוב את הגן כבר בתחילת המסיבה, יש לו חרדה לכל אירוע הוא מודיע מראש שהוא לא מגיע, למרות שמכל המסיבות הוא חוזר מרוצה ומאושר וכשניסיתי לשכנעו התחיל לבכות ולא הפסיק לכן עזבתי בשקט אשתי נשארה איתו העיקר שהוא היה מרוצנ למרות שאחר כך התחרט (ולי לקח יום שלם להתאושש)

הייתי בשבוע שעבר במסיבה כזאת לילדי גן והזדעזעתי מהתנהגות ההורים. כולם מצלמים כמו משוגעים. והילדים הם כמו בובות בידי הגננת - עושים מה שאומרים להם, רובם בחוסר כישרון ובאומללות, רובם בחוסר קואורדינציה מוחלט. הם קטנים מידי. מה רוצים מהם? ותמיד יש שלושה ארבעה ילדים שנדבקים באימה להורים ומרגישים נורא. תשאירו את החגיגה לילדים ותעשו בסוף קבלת פנים בלבד להורים עם חלוקת תעודות ומתנות ובלי ההצגה . גם הגננות יפסיקו לבזבז כסף מיותר על מצגות גרנדיוזיות והילדים יהיו יותר רגועים.

המצב כיום הוא שההורים לא מבקשים שמערכת החינוך תעניק לילדיהם חינוך מיטבי ,אלא רק מבקשים שהמערכת לא תיפגע בילדיהם ,וזה עצוב שכך .

בשנים האחרונות ישנה תופעה שבה ההורים אינם מתעניינים במסיבה אלא עסוקים אך ורק בהנצחת האירוע קרו מקרים בהם היינו צריכים להפסיק מסיבה ולבקש מההורים לצאת מהשטח בו הילדים פעילים. הורים מסוימים מזלזלים בילדים וחושבים אך ורק על התיעוד. ושוב מסיבת הסיום צריכה להכיל קטעים מפעילויות וחויות שהיו לאורך השנה. אין צורך להמציא את הגלגל בהפקות שלא מתאימות לילדים. בואו נשמור על מסיבות שפויות ומותאמות