יופי של מאמר! כל הכבוד ויישר כוח.

אני לא סיינטולוגית ויכולה לספר לך על המעשים הרעים שרוחשים בבתי החולים לחולי נפש. תנאי כליאה יותר גרועים מלעצירים, מכות חשמל, זריקות ומכות מהאחים ה"חזקים". החולים בינם לבין עצמם רבים ואף אחד לא מתערב "שיהרגו אחד את השני".

גם בקרב הצוות המטפל זה נחשב פחיתות כבוד לעבוד בבית חולים פסיכיאטרי. אלה שעובדים שם זה קצת מחוסר ברירה או חוסר הצלחה במקומות אחרים, אז למה מתפלאים על הסטיגמה?

בהמשך לחשיפתה של צופית גרנט לגבי אחיה החולה . כל הכבוד לה על הירתמותה לנושא כה חשוב על החשיפה על אהבתב לאחיה ללא כל תנאי על רצונה לעזור לחולי הנפש צופית את נהדרת יישר כוח תהי בריאה מאחלים לך את כל הטוב בעולם את פשוט נשמה.

הגיע הזמן לומר את האמת כאן לכולם. אני נפגעת נפש אך בד בבד אני גם פעילה בתחום. ישבתי במשרד הבריאות לא מעט פעמים ולא מעט פעמים גם בכנסת. וכן, אני ערה לסטיגמה המכוערת. זאת שמחזירה אותנו לאשפוזים. לא הפסיכיאטרי אשם החברה היא זו שמפלה אותנו. בארצות הברית פטרישיה דיגן יכולה לעסוק במקצוע שלה לי לא נותנים הזדמנות. וכך גם לאקרדמאים רבים בישראל שיש להם עבר פסיכיאטרי. פשוט המעסיק פוחד שהם יאכלו לו את המשרד. הגיע הזמן שאם מדינת ישראל רוצה להחשב למדינה מערבית על אמת ( OECD) אז שתנהג כך שבנפגעי הנפש שלה. אני עושה עבודת הייטק במשכורת של מפעל מוגן. האם אזרח אחר במדינת ישראל היה רוצה להחליף אותי? וכל זה למה? כי יש תיק בבריאות הנפש? רבים כמוני פוחדים לכתוב על זה ורבים עושים עבודות שלא תואמות את הכישורים שלהם. האם גם אתם הייתם מוכנים לזה?

אני מרשה לעצמי לומר, שהפסיכיאטריה רחוקה שנות אור מהבנת נפש האדם, והיא מסתכמת בטיפול מונע במקרה הטוב. עד שהאנושות תפצח את הגורמים הסביבתיים/כימיים/רגשיים, שמפתחים הפרעות, נותר לנו לצפות בקרובים ללבנו, בחמלה ועצימת עין. מה שבטוח בסיפור הזה, הוא שהשינוי יבוא משינוי היחס המזלזל לחולים, ובמיוחד הסטיגמות, שמונעות צעדים מינימליים בדרך להבראתם.

האנשים שמואשמים כביכול באופן ריטורי במחלת נפש אינם סובלים ממש ממחלת נפש שלא מאפשרת להם לתפקד בחברה באופן יומיומי, אבל הם לרוב אכן סובלים מהפרעות נפשיות שונות- שהן שכיחות בהרבה מהמחלות הקשות- ואשר הופכות אותם לאנשים שקשה מאוד להסתדר איתם. האנשים הלוקים בהפרעות נפשיות הם חרדים, נוטים לפסימיות ולדיכאון, מאשימים אחרים בכשליהם, ואפילו מפיקים, לעיתים, הנאה סדיסטית מהשפלה וגרימת צער לאחרים. לכן, קשה מאוד לנהל איתם יחסים תקינים. אבל, למרבה הצער, אנשים אלה מסתובבים בחברה, בלתי מטופלים, והם לא הסובלים היחדים מהפרעתם- אלא גם, ואולי בעיקר, הסובבים אותם. לכן, יש צורך בהכרה באוכלוסיה זו. יש להכיר בבעייה של מופרעי הנפש, ולטפל בה, למענם, ולמען החברה בה אנו חיים. טיפול כימי סטנדרטי- מתן כדורי פרוזאק- פותר את ההפרעה לרוב באופן מוחלט, והחולה יכול לחזור לתפקד כרגיל, בלי לעשות נזקים לעצמו או לסביבתו. נכון, אין להשוות בין בעלי הפרעות נפש לחולי נפש של ממש, הנזקקים לטיפול מיוחד ונרחב בהרבה. אבל לצערנו, אנשים נוטים להכליל ולקחת כדוגמא את המקרה הקיצוני. לכן מופרעי נפש מכונים בפינו חולי נפש, וזה אכן לא עושה צדק עם שתי הקבוצות, ששתיהן זכאיות לטיפול הולם.

צריך לחזור לימים של פעם שהיינו אומרים על אנשים לא צפויים אימפולסיביים שמחפשים להזיק לאחרים שהם פשוט רעים שטניים. אבל כולנו למדנו שיש מופרעים בנפשם שלאו דווקא הכוונה שהם סכיזופרנים או מאנים דפרסיביים או דכאונים. אלא שהאישיות שלהם מפחידה מארגנת ארועי רוע קבועים לפעמים כלפי אנשים מסויימים איתם יש להם חשבון או שהם הופכים מושא לקנאה אצלם. אז התרגלנו לחשוב במונחים פסיכיאטריים כי כבר לא מתביישים בעידן שלנו ללכת לפסיכולוג וכולנו צרכני פרוזק אז נורא קל להגיד על מנהלת רעה שטנית כמו שהיתה לי שהיא מופרעת נפשית והיא וואחד מופרעת נפשית או בקיצור- חולת נפש שהרבה עובדים סבלו וסובלים ממנה. יימח שמה. כשאדם באמת חולה בנפשו אומרים שהוא נפגע נפש. ויש הבדל גדול.

יש לי אם נהדרת, ויכלה באותה מידה להיות חולת סרטן או סוכרת. אני רואה את המחלה כמשהו ביולוגי ולא משהו נסתר.שחור ונורא. אימי אישה אינטליגנטית ,תמיד טופלה בידי מיטב הרופאים והשגיחה על נטילת כדורים, כפי שאדם משכיל שיש לו יתר ל"ד או סוכרת היה עושה. היא מאוזנת שנים ואמא וסבתא נהדרת (הרבה יותר מאשר סבתא מצד שני). תפסיקו להתייחס למחלת נפש כאל דבר נורא. היא נפוצה בשכבות סוציו אקונומיות ומשכילות גבוהות וזה לא שד נורא.

וחלקם אף טובים יותר מה"בריאים". למי שמעוניין, ישנה אפרות להתנדב ולסייע לחבר'ס האלו (עמותת אנו"ש, למשל) והשכר הוא עצום.

באופן אוטומטי כמעט - משנים את יחסם כלפיהם !!!! גם אם הם רופאים כללים, א.א.ג. אורטופדים, וכיוצ"ב. כמו האוכלוסיה כולה - גם רופאים שבויים בסטיגמה שאלה הנוטלים תרופות פסיכיאטריות כגון נוגדי דכאון, הינם חולי נפש קשים ואינם מתייחסים לתלונותיהם ברצינות הראויה. וחבל שכך.

YNET פרסמו בבקשה את העובדות: בספרו:חיים בעלי משמעות,בהוצאת דביר כותב פרופ' פרנקל,החל מע' 162 והילך,שלפסיכיאטרים יש בעיה גנטית. לפי פירסומי האגודה בחו"ל ,הפסיכיאטרים,הם בראש טבלת המתאבדים העולמית.

בשביל יותר מידע, אנא כנסו לאתר הבא: www.iaapa.org.il או לזה : www.cchr.co.il או לזה: www.cchr.org.il

נראה מה תאמרי על פגיעה אמיתי על ידי הגורמים המטפלים, אם אי פעם תאושפזי במחלקה סגורה של בית חולים פסיכיאטריץ

הזדמן לי להכיר לשמחתי במהלך עבודתי חולים במחלות נפש. רק דרך ההיכרות למדתי, שכמו כל מחלה, מחלות הנפש פוגעות בהיבטים מסויימים של התפקוד והנפש, ומשאירים חלקים אישיותיים אחרים - רגישות, סובלנות, פתיחות, חוכמה - כמו אצל כולנו, בהתאם לאופי של כל חולה, בלתי פגועים. רק דרך ההיכרות נשברה הסטיגמה. לא דרך הסברים מלומדים על ליברליזם. אני חושבת שצריך למצוא דרכים לשלב אותם בחברה. רק כשנכיר, נדע גם לקבל ולאהוב. הפחד הגדול מהחולים אינו מוצדק. המיעוט שבמיעוט מגלה אלימות. יש יותר אלימים בקרב אנשים עם הפרעות אישיות שונות וחינוך רע מאשר בקשר חולים במחלות נפש.

כבעלי תכונות סדיסטיות. מי בכלל הולך להתמחות בתחום בזוי זה-0 נפלי רפואה שכשלו בימודיהם ולא הומלצו להתמחות במקצועות יוקרתיים.

של נאצים. מעניין הקשר ומעניין עוד יותר- חוסר האינטליגנציה של הפסיכיאטרם להשתמש באותו מונח. (האחד לעינויים בחשמל והשמדת המוח באמצעי זה האחר הקודם לו- תאי גזים).

איך נכיר ונלמד על החולים אם עדיין הם חסומים בכל תחומי החיים, אם עדיין מנסים להדיר ולהרחיק אותם. את זכית להכיר, הרוב עדיין מעדיפים לא לראות, לא לשמוע ולא להכיר. אמ מה, כיוון שהמחלות האלה כל כך שכיחות, בסוף זה מגיע גם למעגלים הקרובים יותר ... הדיכאון הוא הסיבה השנייה בעולם למוגבלות, למשל -- ולכן העמדות השליליות צריכות להשתנות מוקדם מאשר מאוחר