קדושין מ"ז ע"א "תניא כותיה דרבא התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז או שאמר לה התקדשי לי באלו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת"
רש"י באלון ברמון באגוז - אלון אגלנ"ט בלע"ז והוא מאכל חזיר יער ובלשון אשכנז אייכל"ן וגם בני אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו ערמונים:
כונת רש"י ככל הנראה לבלוט אלון התבור, האהוב לחכם של חזירי הבר, ולאחר צלייתם בהחלט סבירים לבני אדם. (בפרט למי שנתקע מורעב בשטח)
חזיר הבר אינו מעלה גרה (שוב כבמקורותינו) ולכן אינו מעכל תאית. לאחר מציצת הצמחיה הוא יורק מפיו "לעוסית" הנראית בשטח לעיני המטייל העירני, בשעות הבוקר המוקדמות.