חשבתי שפשוט אולי אני מפספס משהו שאחרים רואים בהם אבל כנראה שטעיתי.

 

מובן לי למה ילדים יפחדו מליצנים, מה שלא מובן זה איך נוצר הקשר בין ליצנות וילדים מלכתחילה

במקום הליצנים... לא יודע מה אתכם, אותי זה ממש ישמח - יותר מהליצנים.

סופר האימה הלז הכניס לדעת האנושות את ספריו מלאי הרתע מליצנים דרך אגב שקראתי סקר שליצנים אינם אנשים סימפטיים ובעלי דעות אובדניות ומעדיפים אופניים ללא כיסא...

זה עם העכביש המוזר הזה שהתחפש לכל מיני דברים וגרם לאנשים להזיות...

הם כאלה נודניקים!! נדבקים אל הילדים בלי לבדוק אם הם רוצים.

צחקתי מאולמרט, חשבתי שהוא ליצן תמים, אבל המלחמה גרמה לי להתחיל לפחד ממנו.

החברה המערבית המציאה את הליצן בתור מנגנון התמודדות עם אחד הפחדים העמוקים ביותר שלנו - הפחד מן המוות. הליצן האילם, בעל הפרצוף הלבן והאף והפה האדומים כדם הוא המוות בכבודו ובעצמו. כיון שהוא מוצג בצורה מגוחכת, אנו צוחקים, וכך הוא נעשה פחות מפחיד. לפיכך לא מפתיע שאנשים רבים נרתעים מליצנים. התת מודע שלנו קולט שיש בהם משהו מאיים ולא נעים, גם אם אנחנו לא מבינים בדיוק למה.

דמות הלייצן הנלעג הינה תחפושת נהדרת לפריקים במלא מובן המילה והסיפור על הליצן הפריק שאמור להיות תמים ומצחיק אבל זוהי כסותו המושלמת של פסיכופת רציני נטחן עד דק, הדבר מחלחל דרך כל שכבות הגיל ובעידן כזה שבו אתה לא נותן לזר לגעת בילד שלך מתבטא אף אחת כמה וכמה. לא אוהבים אנשים שלא יודעים איך הם נראים. והאף הזה משווה לכל הליצנים מראה אחיד. ליצנים חוטפים, ליצנים שודדים בנק, ליצנים בקרטונס שיצאים מדעתם, סטפן קינג אכן ידע לנצל בחוכמה - אבל לא לנצל פחד טמיר אשר היה נטוע בנו אלא יכולתו למצוא מקום בו פחד טמיר יכול לקנן - זו ההצלחה של סטפן קינג