המציאות הקשה הישראלית מול האסקפיזם בצבעי הדגל האמריקאי בשריגה חדה! יפה מאוד.

תודה על התמונה. אמירה שלמה, תותים אורגניים עם סיגריה וכפפות פלסטיק קרועות ומשומשות שלא תואמות, כי כנראה הבעלים קמצן מידי כדי לקנות לפועלות שלו כפפות עבודה. את כל זה תפסת גוני ריסקין בתמונה אחת עשירה בצבעוניות. תודה.

קטע מחולק לשורות קצוצות בבמשלב דיבורי עם חרוזים בכלל לא מרשימים (אונסת-מנומסת, מחיר- מאיר, אמה-אדמה-נשמה)

יוספה, את שופטת את השיר באמות מידה של קטרוג לשם קטרוג במעטה כביכול של ניתוח ספרותי מלומד. אני בצניעות רבה מבקש להודות לכותבת שכבשה אותי במישוריות התכנית וגם במישוריות הלשונית.

שיר שנגע בליבי למי שהיתה ברבות מהחברות שירות לקוחות וטלמרקטינג מקסים, כל מילה קולעת כאישה נכה שניסתה איך שהוא במשך שנים לעבוד, להתפרנס בכבוד עם כל ה"פוזה" של עובד ואף בהיי-טק לסיום ,שיר מקסים ואמת דיברת: "לכל איש תג מחיר משלו" כמה צדקת,,,,

כל הכבוד

תודה לכם, על המדור, על היצירות, על המחשבות..

התמונה ניראת לחלוטין מבויימת משהו במה שהיא משדרת והצילום נראה חובבני ... למה כל ילדה קטנה שקנתה מצלמה דיגיטלית חושבת שהיא צלמת ?

יופי!

אי אפשר להגיד על גוני ריסקין שהיא לא יודעת לצלם, כנס לפליקר שלה ותראה http://www.flickr.com/photos/goniriskin/

צבעים וקומפוזיציה יפהפיים

למקטרגים - שהתמונה מבוימת או לא מבוימת. בעיני התמונה בהחלט מאד משכנעת. למקטרגים - המלעיזים שזה שיר לא שיר . אני מציין שנית השיר כבש אותי במישוריות התכנית והלשונית. ו"לבית העם" תודה שמעלה את היד העובדת על סדר היום של התרבות העברית.

זה שה"שיר" כבש אותך לא אומר עדיין כלום, לא לי על כל פנים. השיר לא כובש. הוא נראה טקסט שנכתב כפרוזה ואז חולק בלי טעם למשפטים קצרים . זה לא שיר, ממש לא שיר, זה טקסט. מי שמתלהב מיודית שחר כדאי שישים לב ממה הוא מתלהב, שיזהר ממי הוא מתלהב ורק אחרי שילמד להבחין, ישם לב פתאום שאין פה ממש התלהבות, הגברת יודעת להגות מילים שכבר הודפסו אצל אחרים, ובמקרה הטוב יודעת לספר על עצמה כעל עוזרת בית מסכנה. זה עדיין לא הופך אותה למשוררת ואת טקסטיה לשירה.