כדי שידעו כולם איך הגענו לכאן ומי עשה מה, במקום לקטר על ה"אשכנזים" ועל ה"קיבוצניקים" כל הזמן. תנו כבוד !! ותודה !

כמה נכון לעצור מידיי פעם לזכור ולהזכר. מרגש ונוגע ללב. אין יותר ישראלי מזה!

איפה היינו היום לולא האנשים הללו

יפה מאוד שאתם מספרים ספורי גבורה וזכרון כאלה, אך מדוע אתם מעלימים "סיור בעקבות לוחמים" שהיה בחול המועד פסח השנה. מוזיאון האצ"ל בתש"ח ציין 60 שנה למערכה על יפו. במערכה זו פעל האצ"ל לבדו בהתקפה נועזת לעבר הכוחות הערביים שישבו במנשייה וירו ללא הרף לעבר רחובות תל-אביב וגרמו למאות הרוגים ויותר מאלף פצועים. לאחר קרב קשה ובתחכום רב, תוך מעבר בתוך קירות הבתים, הצליחו, כוחות האצ"ל, ביום השלישי להכניע את האויב. הכוחות הערביים שנסוגו, בזזו חנויות ואנסו נשים ערביות ביפו ואז החלה הבריחה ההמונית מיפו. במערכה על יפו נפלו 41 לוחמי האצ"ל. מן הראוי להזכיר את גבורתם.

די לגזענות המיותרת הזו!! לא יאמן אחרי 60 שנה איזה קשקושים עם העדות הללו.

מרגש ועצוב גם יחד! חג שמח עם ישראל היקר. אל תשכחו את נפילתם למען המדינה הזו.

שאז נקרא תל עריש,חזרנו מטקס יא אדר ב' תש"ח , 1948 שחקנו בכדור בשיכון,היום,רחוב וייצמן,חולון,ליד המעון,היינו ילדים,כתה ד' בית חינוך א',היום בי"ס ביאליק ופתאום יגאל הילד נפל לתוך החול,ירייה אחת של צלף ,שישב על הגבעה שחלשה על חולון הקטנה,רצחה את יגאל לפני 60 שנה.נזכור אותו תמיד.

פעולת האצ"ל קדמה למבצע, בהתקפה שלהם על יפו. ולא כחלק מהמבצע כמו שכתבת. קאוקג'י לא ברח מיפו. ואחרון חביב, הגבעה לא נמצאת "בלב חולון" אלא בקצה העיר, בגבולה עם יפו.

עמוס דניאלי ויצחק קנדלר עדיין נעדרים מאותו קרב.

אם שוכחים את אלו שנהרגו זה הרי שזה המוות הסופי.

הייתי השנה באזכרה, והיה נורא מרגש ועצוב! אחיו של סבי השתתף בקרב ונעדר עד היום.. בטח כבר אפשר להבין שמשפחתי היא אחת משתי המשפחות שלא נמצאה הגופה של הנופל.

ישנו סיפור מפורסם על הקרב שלא הוזכר: לפני הקרב הראשוני התקינו במקוה ישראל רמקולים שהותקנו ליד התותח היחידי שהיה שם,כאשר ירו ממקוה כחיפוי חשבו הערבים כי היהודים מצויידים בתותחים רבים ולכן עזבו את העמדה. בבוקר הם הבינו "שעבדו " עליהם וחזרו שוב

ועד היום הוא מתגורר בחולון

הסיפור מקסים ומרגש. אני גרה ליד הפילבוקס, ונהנית להסתובב שם ולראות. מומלץ. כבוד לגור שם...

מי שסבל בעיקר מזה אלו האשכנזים פעם הבאה עדיף שלא תגיב

בילדותי שיחתי רבות בתל ולא ידעתי את סיפורו טוב שמעלים זאת לראשונה אבל קצת מאוחר מדי במקום ללמד בבתי ספר על המהפכה הצרפתית חייבים ללמד את ההיסטוריה של העם שלנו !!!!!!!!!!!

קאוקג'י בכלל היה בצפון. לא היה שיתוף פעולה בין מפקדי כנופיות המרצחים ב 48. עבד אל קאדר אל- חוסייני, שלט באיזור ירושלים והדרכים אליה. התייחס בעליונות לחסן סלאמה(היה פושע פלילי בעברו) , אף שזה גלה לגרמניה הנאצית עם דודו המופתי. לקאוקג'י כלל לא נתנו האחרים לחדור לאיזור המרכז, כדי שלא יזכה בתהילה כל שהיא. אפילו אם התקבלו משוריני שלל ע"י סלאמה, אין זה מלמד על הכלל, אלא שחוסייני לא היה זקוק להם באותו הזמן. התעללות בגופות , כמתואר, מעולם לא היה אירוע יוצא דופן אצל הערבים ב 48 וגם אחרי, גם רצח פצועים ושבויים, אלא אם נפלו בידי ליגיונרים ירדנים לאחר מו"מ כניעה. לראיה, הטבח באנשי ההגנה בביח"ר היוצק בדרום ת"א, שהבריטים החרימו את נשקם ומסרום לפורעים הערבים שצרו על המקום, הללו שחטו אותם וריטשו את הגופות ללא היכר. אם איני טועה, בתל גיבורים תגלו גם גופות של 2 חברי המחלקה הערבית שיצאו ליפו לאסוף מודיעין, נפלו בשבי, עונו קשות ונרצחו בכפר המרצחים תל-א-ריש.

קרב תל גיבורים היה אחד הביזיונות הפיקודיים הראשונים של צה"ל נכון שיספרו לנו בספרים (ספר גבעתי) וסיפורים כי היה מדובר במפלה, ובעיקר על ההרוגים, הנעדרים, הנסיגה הבהולה והכוחות הערבים העדיפים, אבל יש (והיו גם השנה בטכס) אנשים שזכרונם, תפקידם בכוח ומה שיודעים נותן להם את ההזדמנות לספר על מאחורי הקלעים של הביזיון! "הערבים רצו את התל יותר ממה שאנו רצינו להגן עליו" אמר אחד. מותר להגיד: הכוח הכובש, או יותר נכון מפקדיו, היו שאננים ובטוחים בעצמם יתר על המידה, לא פחות ממה שהיו לא מנוסים מקצועית (בכ"ז חי"ש זה עדיין לא מנסורת צבאית של ממש). התל נכבש בקלות, ומול הכוח שהיה לערבים, היה אמור להחזיק מעמד. אבל מה? שלושת המ"פים והמג"ד (יעקב פרולוב) התרכזו במבנה "בית הספר" שהיה למרגלות התל, ולא זזו משם לבדוק מה באמת קורה עם החיילים שתפסו את התל. איש לא עלה כדי לגלות את העובדה המצערת שחלק נכבד מהכוח שהיה אמור לאבטח את התל כלל לא הגיע ושהמגינים היו מועטים וש(לא באשמתם) לא התחפרו כנגד התקפה ערבית צפויה. כאשר תקפו הערבים – ומשטח נחות, בל נשכח, לא היו מספיק כוחות כדי להדוף אותם, ובעיקר: לא היה מפקד על בשטח – כולם היו 200 מטר ושם, אבל כאילו מאות ק"מ מבחינת היכולת לשלוט. מי שמכיר את התל, יודע שמי שהחזיק בפסגתו ובפילבוקס היה בעמדה עדיפה בהרבה. על יישובים מבודדים רבים הצליחו להגן עם פחות נשק, פחות ביצורים ומוח אוייב חזק יותר. כאשר החלה הנסיגה הבהולה – וגם אז מ"מ אחד שעלה לתל הצליח לארגן עיכוב של הערבים, ואפילו הדף אותם לזמן מה ודי בקלות, הפיקוד המוזכר קודם נתפס לפאניקה כללית: שמעון אבידן (המח"ט) ממה שהתרשם דרך הקשר, חשב שהגדוד נכחד: פיקוד הגדוד היה בפאניקה גמורה. לולה כמה מהנסוגים מן התל היו דואגים שכוח הפיקוד ייסוג מבית הספר, הרי שהמפלה הייתה כואבת הרבה יותר משום שכל מטה הגדוד ומפקדי הפלוגות היו שם. לו היה הפיקוד מאורגן ונמצא בקו עצמו היה הקרב נראה אחרת. אולי זאת שחצנות מצידי, אבל אני מניח ש-10 לוחמים מיומנים נוספים שהיו שם, היו יכולים להדוף את ההתקפה (אם היו מחופרים ומיומנים ברובאות). ברור שבצה"ל הצעיר לא היו כאלה בכל מקום, אבל זה מכניס לפרופורציה של התיחאור המוגזם של "נחיל" הערבים המתאבדים, שבעצם לא היה שונה מעשרות התקפות אחרות במלחמה ההיא, שנהדפו. איש מהמפקדים לא הודח: נהפוך הוא! נטען (גם על ידם) שמי שלא תפקד כמו שצריך, הוא שידע ללמוד את הלקח טוב מכולם. זה עבד! גדוד 52 של המשך המלחמה היה מהמעולים שבכוחות צה"ל הצעיר, תחת אותו מפקד גדוד. ואגב: מעניין שמאיר ניצן (ראיס ראשון לציון) לא היה בטכס הזה, כמו באחרים הקשורים לגדוד. בסופו של דבר הוא עושה רק חצי מהדרך שעושה ראש עיריית רחובות. בעצם זה לא מעניין וגם לא מפליא כלל. התרגלנו לגרוע מכך...

By looking at the names of the fallen heroes, may they rest in peace, it is evident the Arab bullets did not discriminate between Ashkenazi and Sefaradi Jews. For them, all Jews were equal and deserved one fate. It so sad that after al these years many Israelis are yet to internalized it.

בתגובה ל-27 ,הרי הוא מדייק מאוד בעובדות וגם במסקנות, כי למרות הטעויות למדו מהן, שהרי היה זה צבא שבחיתוליו, ויצאו לדרך חדשה ולהצלחות