אח שלי רועי נהרג בפיגוע הזה, הוא נהרג בפיצוץ השני בעת שעזר לפצועים.
כל הישוב בוכה
זה נורא
הכאב ישאר איתנו לעד
רועי אנחנו אוהבים אותך

יותר טוב מאוחר מלעולם לא

לברכה.

ממש קיבלתי צמרמורות. יהי זכרם ברוך.

ילד מקסים עם חיוך נצחי. בליבו לעד . האל ינקום דמך .

ובאותו המקום בתור חיילת בפיגוע משמיים קמתי מאוד מאוחר לקול נזיפותיו של אבי ובדרך כשהסיע אותי התגלה גודל האסון הכבד השם יקום דמם

פשוט נורא.

שהשם יקום את דם הנרצחים

למשפחות, הריון של 13 ש'. ולי ילד ענק בן 13. אנדרטה יפה וחזקה.

מרשימה מאוד

הרעיון של 22 חיילים שעולים לכיוון השמים לא משאיר הרבה מקום לדימיון

לא חסר שכול בארץ הזאת, ולא צריך למלא אותה באנדרטאות לרוחבה ולאורכה. הכאב הוא כאב, והצער עמוק, ולכך מוקדש יום אחד בשנה שבו כל עם ישראל מתייחד עם הנופלים ובני משפחותיהם, שמות כולם מוקראים, ותפילות נאמרות תוך ציון שמם המפורש באופן מכובד ובחרדת קודש, ובכך החללים ונפגעי פעולות איבה מונצחים לדורי דורות. לכן נשגב מבינתי למה צריך יחסי ציבור לשכול, ותמיד היה תמוה בעיני איזה צורך פסיכולוגי אנדרטה ממלאת, ולמה אדם לא יכול להתמודד עם האובדן באופן פרטי, אלא חייב להנציח את זכר יקיריו בחוצות העיר. לו הייתי נפגע בארוע כזה, לא הייתי רואה שום צורך שיקימו אנדרטה לזכרי, אבל אולי זה רק אני.

הייתי חיילת כשזה קרה ועכשיו אני נשואה פלוס 2, והחיים שלי טובים ומאושרים וליבי כואב ובוכה על אותם צעירים שהיו צריכים להיות כמוני... ה' , איך המשפחות מוצאות כח להמשיך...?

לא לכל פיגוע מקימים אנדרטה, אבל לא בכל פעם נהרגים 22 חיילים.

תראו איזה הבדל בין התרבויות שלנו.

לא נשכח את הילדים שלנו.

יצא לי לקבל אותו במיון ב"יח מאיר, ביקרתי אותו כל יום בטיפול נמרץ, מאותו יום א' של הפיגוע ועד יום ששי בשעות הבוקר אז מת מפצעיו. אז הייתי סניטר צעיר לפני גיוס. היום אני רופא, עדיין מתעסק, לצערי, ואולי בגלל זה, בסיטואציות דומות. יהי זכרו ברוך

למרות שאיני מסכימה כלל עם האמרה שאנדרטה נותנת יחסי ציבור, אני מקבלת שזו דעתך. אבל לבקר מה משפחות שכולות מרגישות וצריכות זה פשוט לא לעניין. איך אתה בכלל יכול לדעת מה אתה היית מרגיש לו היית שייך למשפחות השכול? אנדרטה, במיוחד במקום האסון באה להוקיר את זכר הנופלים. מעבר לכך, לצערנו פיגועים הם חלק בלתי נפרד ממציאות חיינו ומדינתנו. לכן, אנדרטה לזכר נופלים בפיגוע רצחני היא עדות ותזכורת גם לשאר תושבי המדינה שאינם נמנים עם משפחות הנפגעים כדי לשאול, להתעניין, ולזכור מה קרה במקום.

לפעמים אנו רואים מחדלים שממש קשה להשלים איתם. לצערי במהלכים של ממשלות ישראל המחדלים הללו הולכים ומתרבים . איך אפשר להשלים עם מסע תלאות כזה כפי שעברו המשפחות של חללי בית- ליד במשך שלוש עשרה שנים ולא לכעוס ואף לצעוק. מה הפוליטיקאים הללו רוצים ? שגיידמאק יכסה ערוותם ? ממשלות ישראל, תתבישו ! אוי לאנשים הללו שכך מתיחסים לחיילינו.

עם ישראל מחבק את המשפחות

מותק של ילדה, אנושית, חכמה, אידיאליסטית ויפה. חיוך, קול מתוק וסווטשירט של "זר לא יבין". הטופ שבטופ. לזכרה, עד היום אני משתמש ב"אין על מה" שלה במקום "אין בעד מה". כיום נראה לי שהמדינה לא שווה קורבן שכזה. כמה עצוב.

אדם שלא זוכר את עברו-אין לו עתיד. ןלכל השאר. לא יצא לי לעבור הרבה ליד הצומת הזאת ובכל הפעמים המעטות שזה קרה תהיתי ביני לבין עצמי איך זה שאין שם אנדרטה לזכר הרוגי הפיגוע הרצחני הזה שנעשה על ידי שני רוצחים שפלים. האנדרטה הזאת חייבת לקום ולא רק כדי שחיילים יבינו שגם בדרכם הביתה הם עדיין בגדר מטרה למחבלים. תוקם האנדרטה וכמה שיותר מהר לזכרם של 22 הרוגי הפיגוע בצומת בית-ליד השם ינקום דמם.

האנדרטה היא אחת המצמררות ולא משאיר אף אחד ללא תחושה של כאב וצער על ההרוגים והשתתפות בכאב המשפחות השכולות ורק כואב לשמוע שלא נמצא הכסף כל הזמן עד היום להשלים את הפרויקט של ההנצחה

רפי כזכור לי אתה היית ראשון במקום אחר כך הגענו כולנו,בהחלט יום נורא!!!!

אני מאחל לך שלעולם לא תבין. שלא תבין שאנדרטה היא לא סוג של יחסי ציבור אלא ביטוי של זעקה נוראית שאיש לא ישמע. שלא תבין את עומק התהום שמלא כאב, חוסר אונים וחוסר יכולת להתנחם (זה בעניין הצורך הפסיכולוגי). שלא תבין למה אנשים לא מצליחים להתמודד עם האובדן והגעגועים באופן פרטי אלא מעוניינים לשתף בו עוד אנשים - ולא, הם לא עושים זאת בחוצות העיר, הם רק חושבים שהמקום הנורא בו קיפדו יקיריהם את חייהם, לא יכול להישאר כפי שהוא, בלי שום זכר לאותו רגע שנטל מהם את שימחת החיים שלהם. אינני יודע מי אתה, אך ע"פ הסגנון האגוצנטרי והמתנשא, אני יכול רק לנחש שעוד לא החלפת חיתול אחד בחייך. של נעליך מעל רגליך! אתה מבייש את אדמת הארץ הזאת!

מה אכפת למדינה על הנצחה לזכרם של, לא משנההרי הכושי עשה את שלו הכושי שהלךכבר איננו, ומה קורה למשפחות למי אכפת 13 שנים חיכו המשפחות ליום הנכסף ו 11 שנים חיכו משפחות אסון המסוקים לאנדרתה לזכרם מזל שיש אנשים טובים באמצע הדרך שתורמים כי אחרת עד היום לא היה כלום , והיום מתפארים על האנדרטה , מדינה שאוכלת יושביה