אילו כספים שנועדו לשתי מטרות שונות בתכלית, ואין שום סיבה לקשור את התשלום האחד בשני. עובד שמתפטר מוצא את עצמו בלי שום הכנסה לשלושה חודשים - לא פיצויים, לא דמי אבטלה, ולא הבטחת הכנסה. עובד שתובע את המעסיק שלו בצדק על הלנת שכר, כולו או חלקו, מגלה שבית הדין לעבודה ממעט לפסוק פיצויי הלנה, מה שמעודד את המעסיקים להפעיל סעיף מצליח. פשוט לא משלמים לעובד, ויש רק סיכוי זניח שהעובד יקבל יותר ממה שחסכו עליו פלוס הצמדה. [מנסיון - אחותי הייתה צריכה לעקל למעסיק שלה את כל חשבונות הבנק שלו + אמצעי תשלום רק כדי לקבל באיחור גדול את המשכורת שלא שולמה לה, בלי פיצויי הלנה ובלי הצמדה. ידידה שלי תבעה מעסיק על הלנה של עשרות אלפי שקלים, וחצי שנה אחרי שקיבלה פסק דין לטובתה עדיין לא ראתה את הכסף.] התוצאה היא שהמעסיקים מרשים לעצמם להתייחס לעובדים ולחוק כאל אסקופה נדרסת, ועל רקע זה צריך לבחון את הצעת החוק.

למרות שעובד שעוזב כנראה מצא עבודה טובה יותר, ייתכן וצריך לתגמל אותו על שירותו ותרומתו לחברה. גמול כזה, בתנאים אידאליים לא צריך לבוא מטעם חוק, אך מה לעשות שרוב המעסיקים אינם כה טובי לב כמו שמחבר המאמר מתאר אותם. אני מסכים ששנתיים נראה פרק זמן קצר יחסית, ואולי צריך להחיל את החוק על מי שעבד 5 שנים ומעלה באותו מקום עבודה - דבר שבימינו מראה על נאמנות כלשהי למעסיק...

התשובה לשאלה שלך היא פשוטה: ייעול המשק. כיום, רבים וטובים לא עוזבים את מקום העבודה שלהם כיוון שהם עשויים לוותר על עשרות אלפי שקלים שנצברו לזכותם בזכות ולא בחסד. כתוצאה מכך, מקומות עבודה רבים מעסיקים עובדים מתוסכלים, אדישים ולא יעילים. בסופו של דבר אותם עובדים מפוטרים בלאו וכי ומקבלים את הכספים. אם כך מדוע לא לשלם להם את פיצויי הפיטורים לפני שנגרם נזק למקום העבודה ?

למען הדיוק, העובד המפוטר מקבל רק כשליש מפיצויי הפיטורין שקבע המחוקק וזאת משום ששני שלישים מושקעים בקרן הפנסיה ואינם זמינים למפוטר כשהוא נזקק להם לגשר על-פני תקופת האבטלה. גם לעובד המתפטר הושקעו הכספים כנ"ל ולכן מדובר בעצם בשליש ה"פנוי" בלבד.

פיצויים זה חלק בלתי נפרד מזכויות העובד המעסיק מפריש מידי חודש את הפיצויים זה מגולם ונלקח בחשבון בשכר שהעובד מקבל לא יתכן שעובד שרוצה להתקדם ולעזוב (זכות לגטימית של העובד) יהפוף לבן ערובה של המעסיק חרף הפיצויים

חוק זה מתחייב כחלק מהשינוי והתפיסה לפני חמישים שנה העובד הרגיש בטוח במקום עבודתו לא היה צריך לשים את האצבע על הדופק בכל נקודת זמן

היום, ברוב המקומות, הפיצויי למקרה של פיטורין נלקחים חודש בחודשו ממשכורתו של העובד, כך שאין שום סיבה שהכסף שנלקח ממנו יישאר אצל המעביד. פיצויים זה לא ממש - זה יותר "החזר גניבה". אז אם אני מפטר אותך - אני מחזיר לך את מה שגזלתי ממך, ואם אתה מתפטר אז הגנבה מקבלת הכשר.

הבן אדם מחליט אחרי 10 שנים לעבור לעבוד אצל מתחרים שלי, בגלל ששם יקבל תנאים טובים יותר למה שאשלם לו פיצוי? אני משלם לו על זה שהוא עובר לעבוד אצל מתחרים?

נוצר מצב אירוני שעובד שלא מבצע את עבודתו כראוי מפותר ומקבל פיצוי ועובד שעשה עבודה טובה, תרם לחברה במשך תקופה, מבקש לסיים את עבודתו ויוצא ב"ידיים ריקות".

מעסיקים שמודעים למצב יורדים לחייהם של העובדים עד שהם נאלצים להתפטר ומשאירים את הוותק ואת הפיצויים מאחור. אם לא את כל הפיצויים לפחות 50% למי שמתפטר מיוזמתו. כולם ייצאו נשכרים.

חסרים נצלנים שנותנים משכורת רעב? מה הפלא שעובדים עוזבים אותם? הפיצוי האמיתי לעובד הוא השחרור מהניצול והקידום המקצועי והכספי. לעובד אין מה להפסיד מלבד את שלשלאותיו!

וזה יהיה לגיטימי וברור לכולם שככה עושים, כדי לקבל את הפיצויים.

אכן יש בשוק נוהג של תשלום פיצויים גם לעובד מתפטר ששירת את המעביד תקופה ארוכה. אולם הכעיה היא איך מתמודדים עם מעסיקים (בעיקר אלה המעסיקים עובדים בקבלנות) שמפטרים אחרי 11 חודש בכדי לא לשלם פיצויים. ייתכן שחברות כח אדם המעסיקןת עובדים (מה שנקרא עובדי קבלן) יחוייבו לשלם פיצויים מהרגע הראשון

כמה התייחסויות למאמר - 1. לא קראתי בשום מקום, שלרצות ולהחליף מקום עבודה, גם אם אתה מוערך בו, זה פשע. 2. אתה קורא לזה פיצויים - אני קורא לזה כספים שהופרשו ע"י המעביד והעובד בעצמו, כספים שהמעביד ממילא לא יקבל בחזרה, אז למה לא לתת אותם לעובד? 3. לגבי המעביד שבקשיים - ראה סעיף קודם, וגם - אם העובד יישאר והמעביד יפשוט את הרגל, הוא גם ככה יצטרך לשלם את הכסף הזה, לא?

העניין הוא עניין מוסרי ולא קשור לשום דבר אחר.אין לי אלא לחשוב שגם אתה ממקבלי המעטפות ומדבר מטעם.העובד אינו בכלא ואם משהו אינו מוצא חן בעיניו אצל מעסיקו צריך שתהיה לו אפשרות להתפטר עם מלוא זכויותיו.

גם ככה כל המשרות הולכות לאסיה (הודו). רוצים שלא תהיה פה עבודה בכלל. תעבירו את החוק הזה. בסוף המדינה תאכל את הכובע של עצמה

כספי הפיצויים מופרשים בכל מקרה ומעשה אמורים לשמש כ25% מהפנסיה הסופית של העובד. לאנשים שעוברים המון מקומות עבודה (סייעות, עובדי קבלן ואפילו מגזר ההי-טק) מדובר בהמון כסף. כסף זה משמש לעיתים קרובות לכבול עובד שמעוניין לעזוב ולא מעוניין להפסיד את הסכום הזה שאחרי 5 שנים יכול במקומות כמו הי-טק להגיע ל100,000 שקלים. הצעת החוק היא במקומה. יש לאפשר לעובד שעוזב להשאיר את אותם 25% מהפנסיה שלו ברשותו. ניתן לעזור למעסיקים בכך ש: 1) מי שיבחר לקבל את הכסף במזומן ישלם מס גבוה. 2) גובה הפיצויים יוגבלו לגודל שהופרש ולא לגודל שלוש המשכורות האחרונות (כך שלמעשה זה לא יופרש מכיס המעביד).

ונחזק את העובד הפשוט. כיום המעביד יכול לנצל את העובד ולשלם לו משכורת זעומה ואילו העובד חושש לעזוב את העבודה בשל אובדן הפיצויים. גם המעביד נפגע כתוצאה מכך מאחר והעובד אינו משקיע בעבודתו.

סוף סוף הגיע הזמן לחוקק חוק שכזה. לא יתכן שעובד יהיה כבול לרצונו של מעסיקו לעדיי עד כמו איזה צמית מימי הבייניים. האם אסור לעובד לאחר X שנות וותק לעזוב את מקום עבודתו לטובת שיפור בתנאיו ולקבל את כל הפיצויים המגיעים לו? איך יכול להיות מצב שבו העובד רוצה לעזוב לאחר 5 ,6 10 שנות עבודה,אך המעביד מחזיק אותו בביצים ולא נותן לו את הפיצויים?(וסליחה על הביטוי). החוק חייב להגן על עובד שרוצה להתפטר מבלי שיהיה זקוק לחסדי המעביד. כמובן בהתראה סבירה מראש,אבל זו תהיה זכותו המלאה של העובד להתפטר ולקבל את מלוא הפיצויים המגעים לו. כנראה שהמשיח בדרך.

העובדה שפיצויי הפיטורין לא מובטחים משמשת ככלי בידי המעסיק לא לאפשר לעובד שרוצה לעזוב, לעזוב בצורה מכובדת , ומאלצת את העובד להתעמת, או לחילופין לגרום לפיטוריו כדי לקבל את פיצויי הפיטורין, מה שגורם נזק במישירין או בעקיפין לארגון ואולי גם לעבוד עצמו, לא סתם הרבה ארגונים מראש כותבים בהסכם ההעסקה שהפיצויים ינתנו אם העובד מתפטר או מפוטר, לכן, כל זה רק גורם לי לחשוב שכל העמדה שאתה מציג כאן מגיעה משיקולים לא נכונים ומייצגת אינטרסים של קבוצות מיעוט ובעיקר ראיית ניהול מאוד מקומית וצרת אופקין.

ככלל יש לאשר פיצוי כחוק לעובד אשר מפוטר ע"י המעביד. במקרה אחר, של עובד אשר עוזב מרצונו, לא צריך לשלם פיצויים משתי סיבות. א. המעסיק נמצא בידיים של העובד, אשר יכול כל חודש לאיים שהוא עוזב אם לא יקבל.... ב. למה לפצות עובד אשר עוזב מרצונו? יש מעסיקים אשר יתנו פיצויים גם במקרה זה, אך זה מרצונם החופשי. כך צריך להיות.

סוף כול סוף חוק אחד שיטיב עם השכירים נכון להיום עובדים שעובדים בחברות פרטיות קטנות מנוצלים על ידי המעביד והשכר שלהם נשחק בהדרגה והסיבה היחידה שעובד נשאר היא מיכוון שהמעסיק לא מוכן לשחרר את כספי הפיצוים ואם העובד הוא עובד טוב ונדרש אז המעסיק ישלם יותר כדי להחזיק אותו

שוקי הנכבד, כמעט כל המעסיקים המכבדים את עובדיהם אכן ישלמו לעובד המתפטר פיצויים, תנאים סוציאלים ושכר הוגן. אבל מה לגבי כל השאר??? האם עובד שעבד שנים רבות בחברת אבטחה \ נקיון\ כ"א שאינו זכאי לפיצויי פיטורים לא זכאי לשפר את תנאי עבודתו??? נתקלתי ביותר ממקרה אחד של מעסיקים שעשו לעובדים שלהם "את המוות" כדי שהם "יעזבו מרצונם" וכך המעסיק נמנע מלשלם פיצויים. כן, הם הרויחו שכר מינימום ללא שום תנאי תעסוקה הוגנים. אתה בטח יודע איך לסגור את החודש עם משכורת כזו ולא תמליץ לחפש עבודה חלופית כדי לשפר שכר. תמשיך לחיות בבועה שלך!!!

מברך על הצעת החוק שתצור התענינות אצל מעבידים רבים בעובדים מוכשרים וטובין המועסקים אצלם וישפרו שכרם ע"מ להשאירם באותו מקום עבודה שהיואותם עובדים מוכנים לעזב למקום עבודה אחר שיהיה מוכן לשלם להם שכר יותר גבוה .

אני מאוד מקווה שהחוק יתקבל. במקום עבודתי אנשים רבים רוצים לעזוב ונישארים בגלל הפיצויים. לעומת זאת אנשים שנתפסו גונבים,קיבלו פיצויים וזכויות נרחבות? למה?

אם הוא עוזב זה בדרך כלל כי המעסיק ניצל אותו בלי סוף עד שמרוב ייאוש נמאס לו. בחברות הציבוריות המצב הזה נפוץ ביותר, כי המנהלים הבינוניים ורפי השכל (שברובם מקורבים בקשר כלשהו לדור המנהלים הקודם וע"י כך קיבלו את תפקידם) רואים בעובדים הטובים איום ולכן חוסמים את דרכם באופן שיטתי תוך ניצול פרצות במערכת וסמכותם לרעה. עובד טוב ומצליח אינו עוזב סתם כך את מקום עבודתו, ותמיד צריך לבדוק היטב מה הסיבה.